שובו_של_אוכל_המוות

קבלו עצה חינם: אל תלכו לבד במסדרונות בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות אחרי השעה תשע בלילה. באופן כללי, אל תלכו במסדרונות בהוגוורטס לבד בלילה. או בכלל בלילה. פשוט תשארו במיטה.
זואי ויליאמס, הקשבת לי? לא? בה, אני רואה...

זואי פוסעת במסדרונות החשוכים, מגששת את דרכה בעיוורון בקטעים חסרי החלונות ובקושי רב במדרונות הפרוצים אליהם מסתננות קרני האור הקלושות של הירח הכמעט ריק. זואי מזנקת בבהלה כשאת רגלה מלטף קצהו של אחד משטיחי הקיר המתנפנפים ברוח. תרגעי! היא פוקדת על עצמה, ללא הועיל. ליבה פועם חזק כל כך עד שכמעט וקורע את דרכו החוצה מחזה. חליפות השריון העתיקות מלאות החלודה חורקות כשהם מפנות את מבטם ואת עיניהם הריקות אל זואי שעוברת על ידם. מצמרר.
בלילה, בית הספר הוגוורטס נראה כמו טירה רדופת רוחות מימי הביניים. למעשה, היא באמת טירה מימי הביניים, וכל רגע יכלה רוח רפאים לעבור דרך אחד מקירות המסדרון ולהבחין בזואי. וישנה רוח רפאים מסוימת שזואי לא ממש ששה לפגוש.

"הומנום רבליו" לוחשת זואי. אך הלחש מחזיר תשובה שלילית. מעולה. זואי מחזירה את השרביט לכיס גלימתה וממשיכה ללכת במסדרון.
מאז עקבה בעצמה אחרי פיטר שלושה ימים קודם לכן, קיננה בזואי תחושה תמידית ומציקה שמישהו עוקב אחריה. לקראת הפגישה הלילית הצפויה לה היא בלתה את כל אחר הצהריים בספרייה, עד שלבסוף מצאה את שחיפשה בתור ספר עב כרס מכוסה אבק ששכב לו בירכתי הספרייה הענקית. לחש החושף נוכחות אנשים בקרבת כל מי שמבצע אותו. וכעת ידעה זואי בוודאות כי חששותיה מוטעים.
אלה אם כן מי שעוקב אחריך אינו בן אדם לחש קול קטן ומעצבן בראשה. אבל לעזאזל, הוא צודק. היכרותה של זואי עם אויביה הסתכמה במרקו ופיטר. וזה לא הרבה, לא הרבה בכלל.
אם לפני כן, בשעות הבוקר, הוכרז יום שני כאסון שצובר תעוזה כמו כדור שלג הרסני. כעת הגדירה אותו זואי כהצלחה מסחררת ותחילתו של פרק חדש בתולדות הוגוורטס, בלי להגזים! טוב, אולי רק קצת….
זואי שולפת מכיסה את הפתק שהחליקה לידה המנהלת מקגונגל יום קודם לכן ומביטה בו.

פאי תפוחים, פאי תפוחים, פאי תפוחים היא משננת את הסיסמא לחדר המנהלת ואז שורפת את הפתק, במקומו היא מוציאה פנקס קטן ובוחנת את תוכנו במבטה החודר.
בתוך הפנקס ישנה רשימה. לא ארוכה, בערך כעשר שמות. על יד רובם המוחלט מסומנים v ירוקים. זוהי אותה הרשימה שהעבירה לונה וויזלי לזואי אחרי האסיפה הגדולה של צ"ד יום קודם לכן. ואת כל אותו אחר הצהריים בילתה זואי בהתרוצצות בכיתות, במסדרונות, במדשאות, בחממות ובמועדוני הבתים בניסיון לשכנע את חברי צ"ד מהרשימה להצטרף לתת- קבוצה שפתחה בצ"ד.
את תומס צירפה זואי לקבוצה בחשאי. המידע שיכל אחיה להביא לה היה יקר מפז, וזואי לא יכולה לוותר אליו.
זואי מגיע אל הגרגויל השומר על הכניסה למשרדה של גברת מקגונגל. היא נושמת עמוק, הפגישה הזאת חשובה מאוד, היא הולכת לקבוע האם זואי צדקה כאשר הניחה את כל הביצים בסל אחד.
זואי מוציאה מכיסה בקבוקון קטן שנראה כריק מלבד אור זוהר עד שמבחינים בשכבה הדקה של הנוזל הסמיך שבתחתית הבקבוק. הנוזל הזהוב מפיץ את האור הנוגה ומתערבל בתוך עצמו. פליקס פליציס, מזל טהור כלוא בתוך בקבוק..
זואי מרימה את הבקבוקון אל פיה וגומעת את מעט הנוזל. את השיקוי גנבה ממחסן החירום של אימה הפרנואידית כשהייתה בת שבע וחצי. במזוודה שבחדרה שמרה זואי את הבקבוקון המקורי, שהיה כעת מלא עד חציו בלבד, ולקראת הפגישה הצטייד בכמות לא משמעותי אבל שבכל זאת אמורה להספיק לה כדי להפגין ביטחון וכריזמה בזמן השיחה.
כשהטיפה האחרונה גולשת במורד גרונה של זואי, מתחיל השיקוי להשפיע על מוחה. זואי מתמלאת כמעט מייד בתחושת אושר ועוצמה. באותו הרגע, נדמה לה שהיא כל יכולה, שאין דבר שיוכל למנוע ממנה לנצח את מרקו ופיטר. ערפל זהוב סמיך מעבה בתוך ראשה של זואי כמו ביום מעונן במיוחד, ומסיר ממנה את מחשבותיה. זואי מרגישה כאילו היא מרחפת באוויר, ידיה פרושות לצדדים והמציאות נשארת הרחק הרחק מתחתיה.

תתרכזי זואי. את חייבת להתרכז פוקד עליה ההיגיון. הפגישה הזאת חשובה, ואת כבר מאחרת. תרכזי! אבל למה? למה להתרכז? למה לחזור אל המציאות הקשה כשאפשר לשקוע בתוך הערפל הזהוב החמים והבטוח. למה? מה יכול להיות חשוב יותר מפליקס פליציקס? מה יכול להיות חשוב יותר מהמזל?
מזל, הוא כוח רב עוצמה. אך אינו מועיל בדבר אם לא משתמשים בו נכון. המזל הוא חסר ערך כשלא מנצלים אותו כראוי! חוזר ודורש אותו הקול ההגיוני באופן מעצבן. ההיגיון הוא דבר עקשן.
תתרכזי! צועק הקול במוחה. המילה הבודדת מהדהדת בתוך ראשה של זואי שוב ושוב. תתרכזי, תתרכזי, תתרכזי!
אולי, אולי אני באמת צריכה להתרכז? אולי יש דבר החשוב יותר מהמזל? מהשיקוי? אט אט ערפל המכסה את מחשבותיה מתפוגג, תחושת הזוהר נעלמת וזואי חוזרת אל המציאות. בדיוק כפי שהייתה לפני כמה דקות, רק עם יותר מזל…..

"פאי תפוחים" אומרת זואי בקול בוטח את הסיסמא ומחכה לראות מה יקרה. לרגע נורא אחד לא קורה דבר,
וזואי חוששת שמה הכול היה לשווא. ואז גרגויל האבן מסתובב על צירו וחושף את גרם המדרגות העולה מעלה מעלה אל תוך החשכה. הגיע הזמן.
זואי עולה במדרגות אט אט. קול נעליה על מדרגות השיש מהדהד בחלל הצר שוב ושוב. טאק טאק טאק טאק טאק……
המדרגות נגמרו. זואי נעצרת על יד דלת מגולפת מעץ מהגוני ודופקת פעם, פעמיים ושלוש. מעברה שהשני של דלת נשמעים צעדים ואז היא נפתחת ובפתח מופיעים פניה של המנהלת גברת מינרווה מקגונגל. קמטי הגיל ניכרים בברור על מצחה של המנהלת הדגולה. שקים סגולים הופיעו תחת עיניה הטרוטות מעייפות ואפילו שערה האסוף לפקעת הדוקה נראה משוחרר ורפוי יותר מאי פעם. אין ספק שמכל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות מותה של אנה השפיע על המנהלת מקגונגל יותר מעל כולם. זואי תוהה מתי בעם האחרונה מקגונגל שנה יותר מכמה דקות ברצף.
"כנסי. מדאם ויליאמס. תתכבדי בתה?" היא שואלת בנימוס ומחייכת חיוך מאולץ חסר שמחה.
"ברצון." משיבה זואי בנימוס מאופק כשמקגונגל מובילה אותה אל תוך משרד המנהלת.

חדר המנהל השתנה מאוד מאז עזב אותו אלבוס דמבלדור עשרים וארבע שנים קודם לכן. את מקומו של השולחן הכבד במרכז החדר תפסו זוג כורסאות משובצות, את שלל המכשירים הכסופים שבעבר קפצו, הרעישו, פלטו עשן ןשרקו בקולם המתכתי על השולחן הגדול, העבירה מקגונגל כלאחר יד אל שורת מדפים בירכתי החדר. את המראה החמים והנוח משלימה אח גדולה שבתוכה מרצדת לה אש חמימה. חדר המנהלת נראה כעת יותר כמו כיתת גילוי עתידות. ממש לא מתאים למקגונגל, שמכחישה את קיומו של ענף קסם זה ומתעבת אותו. מוזר
את כל המידע הזה קולטות עיניה של זואי בשניות פורות בלבד. ובטרם מוחה מספיק לעכל את זרם התמונות, קוטעת מקגונגל את הרהוריה.
" את בוודאי תוהה לגבי, איך לקרוא לזה? הטעם המשונה שבחרתי בו. הוא באמת לא מתאים לי." זואי מאדימה כמי שנתפשה על חם וממלמלת התנצלויות אל תוך צווארון גלימתה. מקגונגל צוחקת בחביבות וצובטת את לחייה של זואי.
"יש לי תחושה שלאלבוס יש דבר או שניים להגיד בנושא." מקגונגל מצביעה ימינה וזואי מבחינה בפעם הראשונה בקיר שמכוסה כולו, מרצפה עד תקרה, בתמונות חיות של מנהלי הוגוורטס הקודמים. ושם, בסופו של רצף התמונות, תלויה תמונתו של המנהלת האגדי ביותר של הוגוורטס- אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור. זקנו הכסוף ועיניו החחמות החבויות מאחורי משקפי חרמש ענקיים הם אולי תמונה בלבד, זכרון. אבל הם נראים ומתנהגים בעליצות וילדותיות שאפיינ ו אותם עוד בחייהם.
"בהחלט כן מינרווה. או שמה אלי לקרוא לך כעת המנהלת מקגונגל?" מתלוצץ דמבלדור שעל הקיר ומכווץ את גבותיו בריכוז.
"בה, מבלבל להיות תמונה. בכל אופן, רציתי להעיר שהעיצוב שאת רואה אינו מתאים לגברת מקגונגל כיוון שהוא לא באמת קיים. " הוא מבצע גלגול בתוך התמונה ומחייך אל זואי חיוך קורן. "נו מינרווה, תראי לילדה." הוא מחייך חיוך אחרון ויוצא מהתמונה, משאיר אחריו רק ריבוע חום ריק.

"אוי אלבוס" נאנחת מקגונגל בקול עייף, נראה כאילו מותו של מנהלה וידיד נפשה מכה בה שנית. היא מרימה את מבטה ומסתכלת על זואי בהפתעה, כאילו רק עכשיו הבחינה בנוכחותה, ואז מתעשתת ומניפה את שרביטה
"היית חייב להרוס את את ההפתעה?!" היא מפטירה אל התמונה הריקה. בקצה הימני העליון מופיע פתאום ראשו של דמבלדור. זקנו סתור ומשקפיו מדלדלים מאוזנו השמאלית.
"עוד לא הראית לה?" הוא שואל. "חבר'ה, מה אתכם?" כל שאר מהנלי הוגוורטס מתעוררים לחיים ורוקעים ברגליהם במחאה רועשת.
"תראי לה! תראי לה! תראי לה!" הם צועקים. זואי אוטמת את אוזניה ושומעת בקושי את מקגונגל צועקת "שקט!!!" ואת התמונות משתתקות. מקגונגל מצביעה בשרביטה אל מרכז החדר " אסטילבניו!"
האוויר שסביב הבנות מתחיל לרטוט, כאילו העבירו דרכו רסס מים עדין. לאט לאט הכשף מתחזק וצבעי אדום, ירוק וכחול עזים ממלאים את שדה ראייתה של זואי. היא מצמצמת את עיניה כדי לא להתעוור מין הבוהק הנורא. כשהלחש מפסיק לבסוף, וזואי פוקחת את עיניה, החדר השתנה מין הקצה אל הקצה.
את מקומן של הכורסאות המשובצות תופס שולחן מתכת כבד ועליו שלל מסמכים ועיטורים. המדפים העמוסים לעייפה במכשירים נעלמים ובמקומם מופיעה שידה הצמודה לקיר הימני (קיר התמונות). על יד האח מופיע שולחן תה קטן ומסביבו מעין שלושה שרפרף-כיסא.
זואי פוערת את עיניה בתדהמה. את הלחש הזה היא לא הכירה. מקגונגל מתעלמת ממנה ומתיישבת על אחד מהשרפרפי- כיסאות. היא מנופפת בשרביטה ובאוויר מופיעות זוג כוסות חרסינה מלאות בנוזל מהביל מעלה אדים כהגיע עד לשפתם ממש.
"את מתכוונת לעמוד כל הלילה?" שואלת מקגונגל בעוקצנות. זואי נחפזת להתיישב גם ונוטלת אחת מין הכוסות המרחפות. היא לוגמת ממנה באיטיות. ואז משתנקת ויורקת כשהנוזל החם והחריף יורד בגרונה.
"איזה מין, איזה מין תה זה בדיוק?" מגמגמת זואי בעיניים לחות ושואפת אוויר בלגימות גדולות. מקגונגל מעלימה את הכוסות ואומרת: "אנפנאו!"לחש לניקוי דרכי הנשימה
זואי מרגישה משיכה קלה בגרונה ואז החריפות נעלמת.
"תודה." היא לוחשת בהקלה.
"אני צריכה לבקש סליחה. לפעמים אני שוכחת שרוב האנשים לא רגילים לתה חריף." אומרת מקגונגל ומסובבת בהיסח הדעת את שרביטה. זואי בוחנת את מנהלת הוגוורטס בחשש מסוים. אחרי הכול, מבינת מקגונגל זו אמורה להיות שיחה על למה מרקו תקף אותה. אם כן, מדוע היא נוהגת בפתיחות כזו? ומדוע דווקא בלילה בשביל זואי, המנהלת הייתה חידה לא פתורה.
"רצית לומר לי משהו, הלא כך? לא הוצאתי אותך מהמיטה הנוחה רק בשביל לשתות תה ולפטפט. או רק לפטפט בעצם. ספרי לי, למה מרקו תקף אותך? מה הוא לא רוצה שאדע?" זואי נושמת עמוק ומנסה להרגיע את הלמות ליבה המשתולל. אם המנהלת רוצה לגשת ישר לעניין, זה מה שהיא תקבל.
"או-קיי. אני צריכה לספר לך משהו. אבל אני יודעת שישנם כמה פרטים שיספיקו כדי להעניש אותי ולהוריד לבית גריפינדור כמות רצינית של נקודות. ואני לא רוצה בכך." היא נותנת במקונגל מבט נוקב. מקגונגל נאנחת בכבדות.
"מהשנייה שתצאי מהחדר מובטח לך שאלקה בחוסר זיכרון זמני ואשכח את שנאמר. מרוצה?" זואי מחייכת. מובן שהיא מרוצה.
"לפני מספר ימים" פותחת זואי "פנה תלמיד בשם פיטר מסלית'רין לאחי הקטן תומס, הוא הציע לו, סליחה דרש ממנו, שהוא יעבוד בשבילו ובשביל הכנופיה שלו. הוא בא לספר לי ואני לא ממש לקחתי אותו ברצינות, חשבתי שמדובר בחבורה של ילדים שעושים שטויות. אבל בכל זאת עקבתי אחרי השניים כשנפגשו בלילה בחדר המדליות. זה היה נורא, בהתחלה אחי סירב, אבל אז-אז- אז-" זואי בקושי מצליחה לעצור את הדמעות. מקגונגל מושיטה לה ממחטה אבל זואי דוחה אותה, וממשיכה לספר בקול רועד.
"ואז הוא השתמש על אחי בקללת הקרושיאטוס. הוא עינה תלמיד." עיניה של מקגונגל נפערות בתדהמה אבל זואי לא נותנת לה זמן להגיב, וממשיכה לספר,
"ואז הוא הסכים, לא הייתה לא בררה. ופיטר המפלצת הזה שיתק אותו ליד הדלת כדי שימצאו אותו למ חר ויענישו אותו. אבל אני שחררתי אותו. ואחרי זה עקבתי אחרי פיטר למועדון סלית'רין, הוא ניפגש עם מרקו והם לא הפסיקו לדבר על התוכניות שלהם ועל איך שהאדון ישמח והאדון יהיה מרוצה. ואז, הם שמעו קולות בחוץ. זאת הייתה אנה. מרקו ראה אותה והרג אותה מייד, בלי להסס, הוא השתמש באבדה קדברה כמו לחש פשוט.ואז אני לא יכולתי לשתוק יותר, אז נכנסתי ותקפתי אותם. ומרקו רדף אחרי במסדרונות ונלחמנו ו- ובסוף הצלחתי לברוח.ולמחרת, בטקס הגדול הם ניסו ללכוד אותי בכניסה לבית הספר, אבל חמקתי מהם. אז הם ניסו למנוע ממני לדבר איתך בזה שהם איימו על אחי. אבל לא נתתי לזה להרתיע אותי, ובכל זאת באתי לספר לך ואז-"
"ואז מרקו תקף אותך מאחורה בקללת ריקטומסמפרה כדי שלא תוכלי לדבר. מבריק. עכשיו הכול מסתדר" קוטעת אותה מקגונגל. ולפתע, החדר כולו רועד בפראות, התמונות וגביעי הכסף משמיעים קולות דנדון וחריקה ומקגונגל תופסת בידה של זואי, מבט מבוהל על פניה.
"רוצי, רוצי ואל תעצרי עד שתהיי במגדל גריפינדור. זוזי, עכשיו!" טלטלה נוספת תוקפת את החדר וזואי מהנהנת.
"אבל מה איתך?!"
"אני אהיה בסדר. רוצי!"
זואי פותחת בריצה מטורפת, היא צורחת "קונפרינגו!" והדלת מתפוצצת במטח של שבבי עץ וצירים. ואז יורדת במדרגות ולא מפסיקה לרוץ עד למיטתה הבטוחה. תוהה כל הזמן מה לעזאזל קרה בחדר המנהלת.

מה שזואי לא יודעת, זה שהרעידה מסמלת את בואו של קוסם מסוים, קוסם מסוים שמקגונגל מחכה לו זה זמן רב.

הפרק הקודם		הפרק הבא