מעבר לים

~פרסי~
ילד לבן נכנס לתא, זה נשמע גזעני, אבל הוא כולו היה לבן, העור והשיער הבלונדיני עד כדי כך שהרגשתי ששלג נכנס לתא.
לפי איך שהארי התנהג אליו כשנכנס, הם לא היו החברים הכי טובים.
ישר כשהוא, ועוד שני בבונים, נכנסו לתא, הארי אמר בכעס, "מה אתה רוצה?" "שמור על נימוס, פוטר, או שאאלץ לתת לך עונש," גיחך, "אתה מבין, אני, שלא כמוך, מוניתי להיות מדריך. ופירוש הדבר הוא שאני, שלא כמוך,בעל סמכות לחלק עונשים."
"כן," אמר הארי, "אבל אתה, שלא כמוני, פוץ, אז צא מפה ותעזוב אותנו כבר."
רון, הרמיוני, ג׳יני, נוויל ואני צחקנו.
הילד הפנה את מבטו אל רון, "וויזלי, איך זה להיות במוקום אחרי פוטר?"
"סליחה, אבל אתה מוכן לצאת? הנוכחות שלך לא מועילה למצב, אולי בכללי גורמת לו להראות יותר גרוע." אמרתי והוא הפנה את מבטו אלי, "ומי אתה?" שאל אותי, "פרסי ג׳קסון." עניתי.
על פניו נמרחה הבעה של פחד שהשתנתה להבעה של לגלוג שלא הופנה אלי, אלה ליושבים בתא, "למה שלא תבוא לשבת איתנו? במקום להיות עם המוטומטמים האלו," "למה שאני אבוא אליכם? נוח לי פה, התרגלתי," אמרתי ומבחינתי חתמתי את העינין. "אבל-" אמר הילד, "לא." עניתי ונעשתי מנומנם, נרדמתי...
~לונה~
פרסאוס הלך לישון, אין לי מושג איך הוא הצליח להירדם תוך שלוש שניות, למרות שאני מכירה אותו מספיק בשביל לדעת שהוא ישן מתי שהוא יכול.
אני מכירה את פרסי דרך אמא שלי. אמא שלי היא האלה הקטה ויום אחד היא אמרה לאבא שלי שצריך לקחת אותי למחנה, תנחשו מי לקח אותי? פרסי ג׳קסון.
דראקו והגורילות שאיתו יצאו מהתא אחרי שהם השפילו עוד קצת את הארי, רון והרמיוני.
שאר הנסיעה הייתה שקטה, כלומר, עד שהגענו...
~הארי~
קמת לפני שהגענו הערנו את פרסי, כדי להתלבש בגלימות בית הספר.
יצאנו מהרכבת לעבר הכירכרות.
פרסי מלמל כמה דברים ברוגז ועלה איתנו לכירכרה.
כשעלינו במדרגות של הטירה פרופסור מקגונגל קראה לפרסי לבוא איתה, הוא נפרד ממנו.
אם תשאלו אותי, זה עשה לי רק טוב.
נכנסנו לעולם הגדול והתיישבנו בשולחן גריפינדור כשילדי שנה ראשונה עברו מולנו.
המצנפת התחילה לשיר:

בימי עבר,בצעירותי,/ כשהוגוורטס אך נסד,

חשבו ארבעת מיסדיו /לפעול יחדיו לעד;

הן מטרה אחת /איחדה, ליכדה אותם:

שבית סיפרם הזה יהיה /הטוב שבעולם.

'יחדיו נבנה ונלמד!'/ אמרו, מבלי שער

שיום יבוא, וברית רעים/ תופר ללא הכר.

כי סלית'רין וגריפנדור/ נדרו אחוות עולם

והפלפאף ורייבנקלו/ קרבו מקשר דם.

כיצד אם כן נכשל כל זה?/ רעות כיצד הכזיבה?

אני עדה הייתי אז/ ובפניכם ארחיבה:

שח סלית'רין, 'תלמיד רצוי/ יהיה טהור בדם.'

אך רייבנקלו אמרה, 'תמיד/ עדיף תלמיד חכם.'

שח גריפנדור, 'לאמיצים/ ראוי לתת כבוד.'

והפלפאף: 'יבוא כל מי/ שמשתוקק ללמוד.'

כך התווכחו, אך ויכוחם/ לריב לא התפתח,

שכן הוסכם שכל מורה/ את חביביו לוקח:

אם דם טהור היה חשוב/ לסלזאר סלית'רין,

הרי שתלמידי ביתו/ היו רק טהורים.

המבריקים בחבורה/ הלכו לרייבקלו,

ואלה שגילו גבורה/ הלכו אל גריפנדור.

הפלפאף טובת הלב/ לקחה את כל השאר.

באופן זה, לאורך זמן/ איזון ברור נשמר.

וכך עברו כמה שנים/ של סדר ושלום

אבל אט-אט המחלוקות/ החלו גם לפגום;

בהדרגה זה נגד זה/ נפנו הארבעה,

במקום לתמוך איש ברעו,/ קודשה ההפרדה.

נראה היה שבית ספרם/ ימים לא יאריך,

שכל הטוב נופל קורבן/ לקרע המחריף.

ולבסוף הבוקר בא/ בו סלית'רין עזב.

הריב פסק, אבל שלום/ מלא עוד לא הושב.

מיום שבו מארבעה/ נותרו פה רק שלושה,

ברית הרעות בין הבתים/ בעצם לא חודשה.

מצנפת המיון אני./ הנוהל כבר מוכר:

אומר לכל תלמיד חדש/ לאיזה צד נבחר.

אך השנה אוסיף מלה,/ הסכיתו לדברי:

תוהה אני על התפקיד/ אשר נגזר עלי.

חובה עלי היא לפלג/ לארבעה בתים.

אך מה אם המיון עצמו/ הוא שיוצר תככים?

דעו שיש פה סכנה,/ אזהיר בכל לשון:

כי הוגוורטס לאיום נתון/ מצד אויב חיצון.

כעת חובה להתלכד,/ או שניפול פרודים.

אמרתי את שלי, עכשיו/ ניגש לעניינים.

כשהיא גמרה לשיר ניגש כול ילד בתורו למצנפת ושם אותה על הראש כדי שהיא תצעק- גריפינדור, רביינקלו, הפלפאף וסלת'רין.
כשלא נשארו עוד תלמידים דמבלדור קם ואמר: "השנה מצתרף תלמיד חדש שיתחיל ללמוד בשנה החמישית, בגלל שהוא מיוחד בקשנו ממצנפת המיון לאמר בקול את מחשבותיה לגביו." הוא סיים.
"ג׳קסון, פרסאוס," קראה מקגונגל.
פרסי נכנס לאולם הגדול דרך דלת האלון הכבדה ישר לכיוון המצנפת, הוא ישב על השרפרף והמצנפת כיסתה את פניו.
"אממ..." המצנפת אמרה, ואז התחילה לצרוח, "הוא לא מתאים לשום בית, לא אחרי מה שעבר עליו ומה שהוא עשה, הוא לא יכול להתמיין!" "את חייבת למיין אותו, אחרת איך הוא ילמד? ואיפה הוא ישן?" שאלה מקגונגל בסבר פנים חמור את המצנפת, ונדמה המצנפת גילגלה את העיינים שאין לה, "הוא יכול לישון באגם, וללמוד יחד עם תלמידי בית מסויים," אמרה המצנפת ונדמה. 
שקט הסתרר באולם, פרופסור מקגונגל נאנחה והורידה מפרסי את המצנפת, "תלך לשבת עם גריפינדור כרגע, נדבר אחר כך."
פרסי, שנראה מהורהר ומבולבל התיישב ליד פרד וג׳ורג׳.
כולם בבת אחת פשוט התחילו לדבר ולשאול אתו שאלת, שהוא לא ענה אליהם, הוא נראה חושב, מפתיעה.
בסוף הארוחה, פרסי הלך לפרופסור מקגונגל, שהסבירה לו מה יקרה עכשיו.
אנחנו הלכנו למגדל של גריפינדור ועלינו לחדרים, אותם חדרים כמו בשנה הקודמת.
הבטתי דרך החלון שבחדר (ה.כ. תניחו שהחלון הוא מול האגם) וראיתי את פרסי נכנס לאגם. חיכיתי וחיכיתי, אבל הוא לא יצא...
~פרסי~
די נרגעתי כשהכובע המדבר אמר שאני אשן באגם, שמעתי שיש שם דיונון אחד, אחרי שהפרופסור הסבירה לי שאני אלמד עם גריפינדור ושיכינו לי חדר מיוחד נטול מים באגם, היא נתנה לי ללכת לאגם, פשוט נכנסתי למים וישנתי על קרקעית האגם...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי,
בני-אנוש.
אל תהססו לכתוב תגובות ולתקן אותי אם טעיתי.
תהנו
(:

הפרק הקודם