Too perfect

ההיענות שלכם לבקשה שלי הייתה מאכזבת אבל אני צריכה שתענו לי לפחות על הלוק ועל ריי כי זה מאוד חשוב לסוף ועד שלא תענו על הלוק ועל הריי בשיפים זה יהיה בלתי אפשרי לגמור את הסיפור.

תודה לכם.

ישבתי ליד זקנה לבבית באוטובוס שמשום מה, לא הפסיקה לסרוג. לעומתי, לוק וג'ט ביישו את משפחת סולאס-די אנג'לו ואת כל גזע הסאטירים כשניהלו תחרות בליסת דוריטוס עם עוד שני זקנים. נעצתי בלוק מבט חודר אך הוא היה עסוק מדי בלבלוס בשביל לפחד. חתיכה של דוריטוס תועה עפה על פני וסילקתי אותה במבט נגעל.

"זה אחיך?" שאלה אותי הקשישה הסורגת.

"לצערי" אמרתי.

"הו, אני מבינה מה זה אחים מעצבנים. לי יש זוג של אחיות מעצבנות גם כן" אמרה הקשישה.

"מעצבן זו לא מילה. הוא פדחן סדרתי!" קראתי. זה באמת נכון, אסור לקחת את לוק למקומות ציבוריים, אמרתי את זה לפאפא ואבוש אבל הם רק צחקו. נראה אותם מתמודדים עם הפדחן הזה.

"הוא טיפש! הוא לא מתרכז בשום דבר חוץ מבאוכל, פלייסטיישן,סיף ולזלול לי השוקולד! אפילו כשאני במחזור!"

"האחיות שלי גם טיפוסים כאלה. אני אומרת לה לקצר את החוט, אבל היא מאריכה! תחתכי את החוט! אבל לאאא, הוא חתיך מדי!" אמרה הישישה והמשיכה לרטון על האחיות שלה.

"אני ריי, דרך אגב" הצגתי את עצמי.

הזקנה חייכה אליי חיוך חביב ולא הפסיקה לסרוג משהו חסר צורה, בחיי, אני מקווה שאף אחד לא יצטרך ללבוש את זה, "אני מוירה"

העפתי מבט של ייאוש בכיוונו של לוק, שממה שהבנתי ניצח ועלה לחצי הגמר של תחרות האוכל.

"אולי את חושבת שהוא טיפש עכשיו, יקירה, אבל כשתגדלו וההורים שלכם ימותו רק הוא יישאר לך וכשתזדקני את תצטערי כל חייך על הזמן האבוד שלא ביליתם ביחד"

קימטתי את מצחי, "מאיפה את יודעת את זה?"

"יקירה, עדיין לא הבנת מי אני?" חייכה מוירה.

עצמתי את עיניי בריכוז, מוירה,מוירה,מוירה. עמדתי לשאול אותה מי היא אך ברגע כשפקחתי את עיניי, היא נעלמה ומיד נפל לי האסימון. מוירה זה כינוי לאלות הגורל, והאחות שפגשתי היא קלותו, הטווה את חייו של האדם.

העפתי מבט נוסף לעבר לוק. הוא לא נראה כל כך טיפש עכשיו. טוב,כן,הוא כן, אבל זה נראה די כיף וממש לא רציתי לחיות את חיי בחרטה נצחית אז לכן קמתי והצטרפתי לתחרות האכילה המטורפת שלהם.

וכמובן שניצחתי. אני לא יכולה לא לנצח את לוק במשהו.

זמן קצר לאחר מכן, האוטובוס נעצר ליד הנמל.

"כולם לרדת!" קרא מיטשל, ואנחנו, כמו חבורה של פנסיונרים טובים, ירדנו בלי בעיות. 

בזמן שהלכנו, סיפרתי ללוק ולג'ט על המפגש שלי עם קלותו, היססתי אם לספר את מה שהיא אמרה לגבי לוק אבל החלטתי שלא, הוא לא צריך להטריד את עצמו גם בזה.

"וואו" אמר לוק בהשתאות כשסיימתי את סיפורי, "מפגש עם אלת גורל,מה? אני לא חושב שזה סימן טוב במיוחד"

"אלות הגורל בדרך כלל לא מתערבות בחיי חצויים" אמר ג'ט, "מה היא אמרה לך?"

ליקקתי את שפתיי, "היא ביקשה ממני לשמור את זה לעצמי"

לוק צימצם את עיניו בחשדנות. הוא ידע שאני משקרת אך מיד ההבעה החשדנית נעלמה מפניו והתחלפה בהבעה צוהלת.

"וואו!" קרא לוק, "תראו את הספינה!"

זאת הייתה יאכטה יפהפייה ועל סיפונה הייתה בריכה והסתובבו מלצרים מחזיקים מגשים המלאים באוכל יוקרתי מפונפן.

"הו אוכל!" קרא ג'ט.

"זה אוכל מפונפן" אמרתי, "תכינו את עצמכם לטרטר דיונון ברוטב צלפים,תרד ויוגורט למות"

לוק וג'ט צחקו, "את צריכה לעבוד במסעדת פאר!" חייך לוק ועיניו נצצו. הוא בהחלט נראה עכשיו כמו אבוש, רק עם העיניים של פאפא.

חייכתי לעברם,"בואו נעלה לספינה!" 

"היי הו! קפיטן!" קרא לוק ורץ אל כבס האונייה כשאני וג'ט מפגרים אחריו.

המים הכחולים בהקו, הבריכה הייתה צוננת ונקייה והייתי מוקפת בסופלילי שוקולד. מה צריך יותר מזה? אבל לא יכולנו לשכוח את המשימה שלנו. נשמתי עמוק והסתכלתי אל תוך המים הצלולים.

שמעתי תרועה של אונייה והבנתי שהתחלנו להפליג.

אנחנו באים אלייך לוס אנג'לס, אנחנו באים שאול, אנחנו באים אנג'ל, רק תחזיקי מעמד ולא תאכלי כלום.

נקודת מבט אנג'ל

אני וביאנקה סיימנו סוף סוף לתכנן את האולם לקראת חזרתה של פרספונה. הרגשתי כאילו שהרגע למדתי שעתיים מתמטיקה ושעתיים ערבית. זה כל כך נורא.

"הו! חופש!" קראתי בדרמטיות.

"זה לא היה כזה נורא!" אמרה ביאנקה, "זה היה כיף!"

"כיף?!" התפלצתי.

ביאנקה ציחקקה, "פרספונה דווקא בסדר כשלא מעצבנים אותה"

"מה אח שלך עשה ועיצבן אותה כל כך?" שאלתי. כולם דיברו על זה כאילו שזו מלחמת העולם השלישית. מצד שני,יכול להיות שכן.

"הוא גם אח שלך" הזכירה לי ביאנקה, "אני לא יכולה לספר לך"

"אבל למה?" הסתקרנתי. זה חייב להיות סיפור טוב אם מסתירים ממני את זהת

ביאנקה זעה במושבה באי נוחות, "טוב, אה-"

"אני מצטער להפריע לכן" אמר האדס והתגלם משום מקום. מיד חיפשתי את קסדת האופל, שאותה החזיק בידו השמאלית. היה לי ממש מזל כי יש לי נטייה לרכל על אנשים כשהם נמצאים מאחוריי.

"פרספונה מסרה לי שהיא תגיע מאוחר מהצפוי אז אני מעדיף שתבלו קצת זמן בנפרד" הוסיף וליכסן מבט לעברי. הוא לא הכיר אותי יותר מדי זמן אך איכשהו הוא הכיר אותי כל כך טוב שזה היה מבהיל, הוא ידע איזה מוזיקה אני אוהבת, בגדים, צבעים, איפה למצוא אותי ועכשיו גם שאני חייבת הרבה זמן לבד. אני אוהבת את ביאנקה אבל אני פשוט צריכה זמן לעצמי לפני שאני אתחרפן וגורלי יהיה עצוב כגורל קורט קוביין. 

"אני רואה שהקסדה שלי עדיין מעניינת אותך" אמר באדישות, "את בטח כבר יודעת מי יצר אותה, אחרי הכל, את זיהית אותה ישר" יכולתי לשמוע שמץ של גאווה בקולו.

הינהנתי, "הקיקלופים יצרו אותה, את הקלשון ואת הברק הראשון. אחר כך אפולו רצח אותם בתור נקמה בזאוס"

ביאנקה הסתכלה עליי במבט מתרשם. כן,כן,כזו אני, פריקית. האדס הינהן בכובד ראש, "מה הסיפור המועדף עלייך?"

העברתי בראשי את כל סיפורי המיתולוגיה היוונית בראשי; הרקולס, פרסאוס, פנדורה, מדוזה, לאברינת'.

"אני חושבת שמלחמת טרויה הוא האהוב עליי"

"המממ" מילמל אדון המתים, "אין סוף טוב מוחלט, הרבה מיתות מחרידות, דרמה וטיפשות של בני תמותה וחצויים. סיפור מצוין"

"למען האמת," אמרה ביאנקה, "כל אחד מקבל את עונשו ואת שכרו בהתאם. אודיסאוס, שהיה חכם, ניצל, פאריס שילם על טיפשותו וכך גם הלנה, אגממנון קיבל את עונשו על חטאיו ויהירותו וגם אשתו נענשה. כל הסיפור מנוהל על פי צדק עליון ואלוהי ובו כל אדם מקבל את עונשו על פי חטאיו וחומרתם. כל מי שהתנהג בטיפשות, שילם על כך. לכל מעשה יש השלכה בסיפור הזה. כשאודיסאוס התעלם מכלבו האהוב, הוא מת במקום, כשקסנדרה דחתה את אפולו, היא קוללה שאיש לא יאמין לנבואותיה"

עכשיו אני הייתי מופתעת, מעולם לא חשבתי על הסיפור כך. האדס חייך לעברה.

"יפה מאוד ביאנקה, אני רואה שהשנים פה השתלמו לך לבסוף"

ביאנקה חייכה באסירות תודה אך זיהיתי שהיא החווירה מעט, אישוניה התרחבו ועיניה ברקו.

האדס חבש על ראשו את הקסדה ונעלם. אחותי למחצה נעמדה במקומה, "להתראות,אנג'ל, נתראה בקרוב" אמרה בקול חנוק ויצאה מחדרי.

יכולתי להישבע ששמעתי יפחת בכי. האדס החמיא לה אך הוא עקץ אותה תוך כדי במקום רגיש.

יש הרבה מאוד דברים שלא מספרים לי פה.

אז זהו זה! אל תשכחו להגיב איזה שיפ אתם מעדיפים בקטגוריה של לוק וריי בשביל שאני אוכל להתחיל לכתוב את הסוף! בלי שתבחרו איזה שיפ אתם רוצים אני לא אוכל לסיים את הסיפור!

אל תשכחו להגיב,לדרג,להמליץ ולהירשם!

עוד שלוש תגובות ממשיכה!

הפרק הזה מוקדש לליליאנה! היחידה שהצביעה בסקר! תודה רבה לך❤

הפרק הקודם		הפרק הבא