ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 14 – קווידיץ'

הרמיוני לא כל כך אהבה קווידיץ', אבל החל משנתה הראשונה צפתה בכל משחק ומשחק מכיוון שהארי היה המחפש של קבוצת הבית שלהם.
השנה גם רון התקבל – הוא התקבל לתפקיד השומר. הוא היה לחוץ ועצבני בגלל כך, וזה החמיר מיום ליום ככל שהמשחק נגד סלית'רין התקרב.

ביום של המשחק מזג האויר היה פשוט נוראי. רוחות חזקות נשבו, והמון גשם ירד.
למרות כל זאת, יציעי המגרש המו בתלמידים שבאו לצפות.
תמיד יש אקשן במשחקים בין גריפינדור וסלית'רין.
הרמיוני כבר ממש רצתה לספר להארי ורון עליה ועל פרד, אבל החליטה לחכות עם כך לאחרי המשחק. הם לא צריכים עוד צרות על הראש כרגע.
פרד וג'ורג' היו החובטים של הקבוצה כבר מספר שנים.
הרמיוני לא יכלה להימנע מהמחשבה שמדי הקווידיץ' נראים מצוין על פרד.
המשחק החל בשעה המדויקת שבה נקבע. הגשם לא הפסיק לרדת.
לי ג'ורדן היה השדרן ועמד לצידה של פרופסור מקגונגל, מדבר אל תוך מיקרופון קסום שמעצים את קולו לכדי שישמע בכל המגרש.
"וג'ונסון פותחת – ג'ונסון עם הקואפל, איזו שחקנית מצוינת, אני אומר את זה כבר שנים אבל היא עדיין לא מסכימה לצאת איתי – "
"ג'ורדן!" צעקה פרופסור מקוגנגל.
הרמיוני חשבה לעצמה שזה לא מפתיע שכל כך הרבה בנים בהוגוורטס היו מעוניינים באנג'לינה. היא הייתה יפהפייה, חכמה, חזקה ובנויה היטב. היא גם הייתה מגניבה וגם קפטן הנבחרת של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור.
למה פרד נפרד ממנה בעצם? תהתה בינה ובין עצמה.
המשחק המשיך להתקדם והרמיוני בקושי שמה לב למה שקורה בו מבין מחשבותיה והגשם הכבד שירד עליה. לבסוף הארי תפס את הסניץ' המוזהב וגריפינדור ניצחו.
הרמיוני המשיכה לשבת לבדה ביציע כשהקהל התחיל להתפזר. היא נהגה לחכות עד שהשחקנים סיימו הכל ולחזור יחד עם הארי ורון לטירה.
היה נראה שבמגרש עצמו התקיים שיח כועס בין שחקני סלית'רין לשחקני גריפינדור. הרמיוני קמה ממקומה והחלה לצעוד לכיוון המגרש כשהבחינה שאליסיה, אנג'לינה וקייטי אוחזות בפרד כדי למנוע ממנו להגיע למאלפוי, וככל הנראה, להכות אותו בכל הכוח.
הארי החזיק את ג'ורג' ועצר בעדו, ועד שהרמיוני הספיקה להתקרב הוא שחרר את ג'ורג' מסיבה שאינה ברורה ועט על מאלפוי ביחד איתו, שניהם מכים אותו בכל הכוח.
הבנות לא שיחררו את פרד אבל הרמיוני סקרה את הבעת פניו וניכר כי היה מעוניין להצטרף להארי וג'ורג' כאשר הארי הכה את מאלפוי באגרוף חזק.

טוב, לפחות הארי מסתדר עם החבר שלי, הרמיוני חשבה בצער בעודה מתקרבת בצעדים מהירים למתרחש במגרש.
עד שהספיקה להגיע מדאם הוץ' עצרה ביניהם והובילה את שלושתם לתוך הטירה.

"מה קרה?" היא שאלה את רון בדאגה, בעודה מתנשפת.
"מאלפוי האפס ירד על המשפחות שלי ושל הארי," אמר רון במבט קודר. "עד שהספקתי להגיע אליהם מדאם הוץ' כבר תפסה אותם, אחרת הייתי מצטרף בשמחה," עיניו היו אפלות.
הרמיוני חיבקה את רון בחוזקה. הגשם ירד על שניהם בעוז ושאר הקבוצה כבר לא הייתה שם. "בוא ניכנס לטירה רון, צריך לגלות מה קרה להם," אמרה הרמיוני.
רון והרמיוני חיכו במועדון של גריפינדור עד שהשלושה חזרו, פניהם נפולות.
הם לא היחידים. אנג'לינה, קייטי ואליסיה ישבו גם הן בחדר המועדון והתלחששו ביניהן בשקט.
למראה הארי, פרד וג'ורג' שנכנסו דרך החור של התמונה חמישתם נעמדו ברגע.
הארי מיהר להרמיוני ורון. פרד וג'ורג' עמדו בכניסה, לא התקרבו. אליסיה, קייטי ואנג'לינה נחפזו אל שניהם לשמוע מה קרה.
"סילקו את שלושתנו מהקבוצה," הארי הודה בשקט. "זאת הייתה פרופסור אמברידג'. היא הוציאה תקנה שהיא יכולה להתערב בהחלטות של ראשי-הבתים. למקגונגל לא נותרה ברירה."
ליבה של הרמיוני נצבט בצער והיא הרגישה תחושה עזה של תסכול לנוכח ההחלטה הלא- הוגנת.
במקביל לשיחתה עם הארי, הרמיוני הקשיבה גם לתאומים. הם נשמעו מרוסקים, והכי מרוסקת נשמעה אנג'לינה.

"הם סולקו. אין לנו קבוצה. אין מחפש ואין חובטים. סולקו. זה לא ייאומן..." קולה היה רם יותר משל השאר. בשלב הזה הרמיוני, הארי ורון הפסיקו את שיחתם והסתכלו על תגובתה של אנג'לינה.
"אני לא מאמינה שזה קרה!" היא קראה בתסכול, מתיישבת על הרצפה, ידיה מחזיקות את ראשה. "מה אמברידג' חשבה לעצמה? איך זה יכול להיות?"
אנג'לינה הרימה את ראשה ונעצה מבט חודר בפרד. "למה היא העיפה גם אותך? אתה לא הרבצת למאלפוי בכלל!"
"היא אמרה שיש בי פוטנציאל מסוכן ושאני מהווה איום לשאר התלמידים," פרד אמר בקול חלול, שקט ויציב.
"למה לא התווכחת? אתה לא עשית כלום! למה לא אמרתם כלום, ג'ורג'? הארי?" הטון של אנג'לינה נשמע יותר ויותר מאשים. הארי וג'ורג' שתקו.
"אנג'לינה, תרגעי," פרד ענה, על פניו הבעה חסרת סבלנות. "אף אחד מאיתנו לא רצה להיות מסולק."
"אתה בטוח?"
"למה לעזאזל שארצה שיסלקו אותי מהקבוצה? את חושבת שאני משוגע?" קולו של פרד הפך אפל ונמוך כמו באותו הרגע שדיבר עם הרמיוני בחדר הנחיצות. ליבה של הרמיוני האיץ את פעימותיו ובאופן בלתי נשלט היא צעדה לכיוון פרד, עיניה לא מתנתקות מפניו, תרות אחר רגשות שיופיעו בפניו שהיא תוכל לפענח.
אנג'לינה היססה רגע קצר לפני שהשיבה לו. "אולי לא נוח לך עם זה שאני הקפטנית שלך. לי בכל אופן זה לא נוח." היא לא חיכתה לתשובתו והסתובבה באותו הרגע, צועדת במהירות במעלה המדרגות אל מגורי הבנות. אליסיה וקייטי הסתכלו אחת על השנייה לשנייה אחת בלבד לפני שמיהרו לעלות אחריה.
שקט מוחלט השתרר במועדון גריפינדור. על פניו של פרד הייתה הבעה שהרמיוני התקשתה לפענח.
הרמיוני הייתה מבולבלת. מצד אחד, היא רצתה לדבר עם פרד, אך מצד שני היא הרגישה חוסר ביטחון נוכח הסיטואציה שקרתה מולה באותו הרגע. היא לא הייתה בטוחה מה היה הדבר הנכון שעליה לעשות.
פרד, מהצד שלו, הרגיש שהיום הזה לא יוכל להיות גרוע יותר. "ג'ורג', בוא נלך לישון," הוא אמר בנחרצות והסתכל אל אחיו שבחן אותו במבט ארוך. פרד לא העז להסתכל על הרמיוני באותם הרגעים. הוא היה מוכן לעשות הכל על מנת שהיא לא תהיה שם ותצפה באנג'לינה מתפרצת עליו.
למה שום דבר בחיים שלו לא יכול לעבוד כמו שצריך?

הפרק הקודם		הפרק הבא