אנשים עם מוח מאורגן

פרנל אומרת שאין לי מצפון.

עכשיו הוכחתי שזה לא נכון.

מה אני בנט?

פשוט לא יכולתי לעשות לו את זה.

לא אחרי כל מה שהוא עשה למעני (ולמען סבא רבא שלו).

הפסקתי את הקללה באמצע.

אני רואה את שמעון שולף שרביט.

אני מוכן.

"אובליוויאטה!"

המבט שלו מתערפל והוא שומט את השרביט.

ליתר ביטחון רק, שלא יזלוג הסוד על אבן החכמים מחוץ למעגל האני-ופרנל.

זה היה כיף. עוד קצת.

"פטריפיקוס טוטאלוס!"

עכשיו אני מקדיש יותר זמן לחשוב על מה שהצלחתי ליצור. על החלום של כל אדם על פני האדמה, חכמים (אני) ופחות-חכמים-בלשון-המעטה (פרנל?), סלית'רינים (שמעון!) וחסרי בית (הומלסים. סתם, אני! לא למדתי בהוגוורטס).

אני לעולם לא אפול. לא אזדקן לעד. בן אלמוות.

אבל יש גם חסרונות בזה:

לראות חברים, ידידים, מכרים, סתם אנשים, גוועים מול עיני, ולדעת שאני אראה את זה עוד הרבה.

אמנם יש לי נשק רב עוצמה.

אמנם בקרב הזה ניצחתי.

אבל זה לא אומר שגם במלחמה אני אנצח.

כי האויב האחרון שימוגר, הוא המוות...

תם ונשלם הקונדס!

ניפגש ב"חייו ושקריו של אברפורת' דמבלדור", ב"אדון על המוות" ובשאר הפאנפיקים שיבואו אחריהם. את כולם תוכלו למצוא בפרופיל שלי.

מוזמנים לשלוח ינשוף!

היו שלום!

הפרק הקודם