מכתבים למגירה

בפראק הבינלאומי לקוסמים היה עמוס יותר מאי פעם.

לא היה ניתן כמעט למצוא מקום שקט ורגוע.

בכל מקום ילדים התרוצצו והמבוגרים התלחששו בהתרגשות עצומה.

אם אתם חדי עין תוכלו למצוא מקום אחד קטן, ממש בקצה, ששם היה הרבה פחות עמוס. אם תסתכלו עוד פעם תראו אדם שזקנו ושערו היו כסופים והיה אפשר לתחוב מתחת לחגורה שלו. הוא עטה מלבושים ארוכים, גלימה סגולה ארוכה גם היא, ומיגפיים עם עקבים גבוהים ואבזמים.

שמו של האיש היה אלבוס דמבלדור.

אלבוס דמבלדור כתב משהו, ככל הנראה, מכתב.

מבטו היה טרוד אבל צל של חיוך התגנב לפניו. הרי איך אפשר שלא לשמוח ביום כזה?!

"אתה יודע מי נפל!" צעק ילד בן שלוש שהתחמק ורץ מאימו שרצתה לקנח את אפו בתקווה שתבין שזה יום מיוחד ותיתן לא להמשיך לשחק עם חבריו. 

מובן שדמבלדור לא סבל שאנשים היו קוראים ללורד וולדמרוט אתה יודע מי.

רמוס לופין.

אני יודע שהיה לך יום קשה.

ג'יימס ולילי אינם איתנו סיריוס בגד וגם פיטר נרצח.

מכיוון שאתה הקונדסאי היחידי שאפשר לסמוך עליו אני חייב להפגש איתך בהקדם אפשרי.

זה נוגע לנבואה חשובה.

מנחם ומתנחם על המתים אבל גם על החיים

אלבוס דמבלדור

דמבלדור נאנח קלות.

לא היה לו קל להגיע להחלטה שיספר לקונדסאים על הנבואה.

מכל עבר נשמעו קריאות שמחה והתרגשות אבל דמבלדור לא הצליח לשמוח גם הוא.

היה לו גוש בגרון.

לילי וג'יימס! הוא בכה בליבו.

אך בכל זאת אם יש סיבה למסיבה למה לא?!

דמבלדור עבר כל היום בין מסיבה למסיבה אבל הגוש בגרון לא עזב אותו לרגע.

כשהניח את הארי על מפתן הדלת הגוש בגרון איים להתחיל להוריד דמעות.

הוא קיווה שאולי, אבל רק אולי, לא יהיה להארי רע כל כך בבית דודיו.

תודה לכל מי שמגיב ולכל מי שנרשם.

בעיקרון הקדשתי את הפרק לגולשים מסויימים אבל הפרק נמחק והייתי צריכה לכתוב מחדש.

בבקשה לכתוב תגובות בונות ותגובות אחרות.

תהנוווו

הפרק הקודם		הפרק הבא