מארק

המשכתי. זה פרק חשוב.

אני מקווה שהוא לא מבולבל או מהיר מידי.

אני מקווה שתאהבו.

תגיבו.

~~~~~~~~~

הבמה נחה תחת רגליו.
לא ההיפך. כי היא נועדה לשרת אותו. והוא רומס אותה.

מחוץ לאולם נותרו המוני אדם, ועיתונאים, עם לשונות בחוץ.

מה הם כבר ביקשו?

קצת יחס.

כיף.

ואולי חתימה.

מה הם עשו שמגיע להם כזה יחס?

מה הוא עשה שמגיע לו ככה להתייחס?

מארק היה על גג העולם.

זאת התחרות האחרונה. גמר תחרות הקסם העולמית.

התזמורת נתנה בראש.

היציעים התפוצצו.

צמד היריבים במצב צמוד מאד מצד הנקודות.

מאז הקרב השתיים עשרה, היה ניצחון אחד לכל צד, ושני תיקוים.

מארק מוביל עליו בנקודה אחת, תיקו אחד לטובתו בקרב ה12.

הוא סקר בעיניו את היציע ההומה אדם.

משהו צד את עינו בשורה הראשונה.

יותר נכון, מישהו.

יותר נכון, מישהם.

אבא אמא ונני.

הם ישבו שם, מקדימה, דגלונים קטנים בידיהם, מאופרים, בבגדים הנושאים את צבעי הדגל שלו, ושואגים בגרון ניחר "בום קיד!" יחד עם כל שאר המעריצים.-כמעט כל האולם. וכמעט כל העולם.

אמא צדה את עינו לרגע. היא קרצה והפריחה נשיקה.

כמעט והתגלגלה לו דמעה מבישה על הלחי.

שר הקסמים סימן.

שרביטים פיזזו כאחוזי תזזית.

סילוני אש ומים כיסו את הזירה.

הדף ההתפוצצויות הצמיד את הצופים לכסאותיהם.

הקרב היה לוהט.

שני היריבים התכוננו הייטב.

מארק ייצר ארבעה סדרות של מראות קסם, סדרה מהירה של עיגולים כחולים מהירים וטורנדו אש עוצמתי, בניסיון לעכב את "השרביט הקטלני" ולפגוע בו מכת מחץ.

אבל גם יריבו לא היה קוטל קנים. הוא הוקף גם הוא בקסמים. ולא כאלה שיוצרים שושנים.

אור יום פרץ לאמפיתיאטרון כאשר הגג התפוצץ בחמת זעם נוראה.

קולותיהם האדירים של יושבי היציעים, נבלמו כליל בקולות הקרב מחרישי האוזניים.

קרב כזה עוד לא ידעה האנושות.
בכל אופן לא ידוע לנו.

הקרב ארך כעשר דקות תמימות.

אך לבסוף, שותק לרגע "השרביט הקטלני", ובמשנהו, הוטל לרצפה, נטול שרביט.

הזרקורים, אלה שלא התפוצצו מהקרב, התפוצצו מצרחות המעריצים.

"בום קיד" קיבל את הגביע מידי שר הקסמים, והוכתר בתואר הנכסף "אלוף העולם בקסמים"

הוא כרע בהתנשאות אל עבר הקהל, ונסוג, מותש, מהזירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא