שלושה סוגי דם, יורשי הקונדסאים..

וולפ, כתבתי שאני אחזור לכתוב אבל עברו כמעט ארבעה חודשים-

סליחהההה. והנה משהו קצת אישי יותר שמיועד רק לשני אנשים שקוראים את הדבר הזה, אז אם זה לא מעניין אתכם פשוט גשו לקרוא את הפאנפיק, זה לא קשור אליכם יא חטטנים. אזזזזז בתחילת הפאנפיק כתבתי שהסיפור הזה הוא בהשראת שני חברים ממש טובים שלי (כן ארבל וחגי אתם יודעים שאלה אתם). סווווו ארבל אתה עוזב את העיר ואת הבית ספר באט כמו שכתבת הקונדסאים ימשיכו להתקיים. הפרק הזה יסופר מנקודת המבט של ג'ים, הדמות שלך בי כאז לאדעת כבר כתבנו ברכות ופחות או יותר השלמנו עם זה שאתה עוזב (לא שזה אומר שננתק קשר) אבל הרגשתי שצריך כאן איזו הנצחה-

סווווו כן אני מקווה שקראתם את זה ארבל וחגי ואם אתם רק אנשים שקוראים את הפאנפיק ובכל זאת קראו את זה אני אוהבת אתכם והכל אבל- סירסלי?

טוב, ועכשיו לפאנפיק

--------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ ג'ים:

אז ככה: הלכנו לספרייה ששירתה אותנו נאמנה עד עכשיו, רק שבארוררררררררררררררררררררר שננעל שם. רצינו למצוא מידע על חדר הסודות כי זה מה שאח של אליס דיבר איתה עליו, אבל הפעם, אני נשבע, לא מצאנו *כלום*. אז רצינו ללכת לישון כבר, בכל זאת היה מאוחר. אבל כשניסיתי לפתוח את הדלת....

"אמממ חבר'ה? אני לא מצליח לפתוח את הדלת." אמרתי. שניהם בהו בי. "תן לי לנסות," אמרה אליס. היא ניערה את הידית. "יאפ, זה נעול." היא בעטה בדלת.

"ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים..." מלמל רואן. אליס גלגלה עיניים. "טוב, אז הדלת נעולה," רואן סיכם, "ושלושתינו לא יכולים לצאת. נהדר."

"ואת אמר מי שהעיר על לספר דברים שאנחנו כבר יודעים," אמרתי ועכשיו היה תורי לגלגל עיניים. 

רואן שלח בי מבט חד, "מה הבעיה שלך?"

"הבעיה שלי?"

"כן!"

"לי אין שום בעיה!" השבתי בזעם. בינתיים אליס הפנתה את ראשה פעם אלי, פעם אל רואן, בהתאם למי שדיבר. כאילו היא מנסה לעקוב אחרי כדור במשחק מסירות.

"טוב, זה לא נשמע ככה."

"אה כן? אמר מי שגרם לשלושתינו להפסיק לדבר אחד עם השני!" השבתי בזעם. דממה השתררה בחדר. עד עכשיו זה היה כאילו שלושתינו יודעים שהתרחקנו, אבל אף אחד לא הודה בזה, פשוט התעלמנו זה מזה. כאילו שבכלל לא היינו חברים. אליס השפילה את מבטה ורואן הביט בשנינו בזעם. "זה לא בגללי ג'ים!"

"כן זה כן! רואן, אתה זה שהתקרבת לאלייז'ה ושכחת מאיתנו!" השבתי.

"אני לא! וברור שהתקרבתי לאלייז'ה, היא חברה שלי! למה זה צריך להיות כזה ביג-דיל?!"

"כי הפסקת לבלות איתנו!"

"אני לא! למה אני אשם?! אני לא התרחקתי ממכם, אתם אלה שבחרתם להוציא את עצמכם מהתמונה!"

התחלנו למחות אבל רואן קטע אותנו. "אל תשקרו!" הוא אמר, "אני ניסיתי לדבר איתכם! אבל שניכם כל הזמן הייתם "עסוקים", ממש. עסוק בלהיפגש עם פני אולי, או להפוך לחברה הכי טובה של אחיך הגדול!" הוא הפנה את ראשו אל אליס.

היא נעצה בו מבט, היה ברור שהוא פגע בנקושה רגישה. אבל למען האמת זה די הגיע לאליס. האשמתי בעיקר את רואן, אבל גם לה היה חלק בכל זה! וחלק גדול. פשוט היה קל יותר לכעוס על רואן, כי הוא זה שמצא חברה חדשה, אבל היא הייתה אשמה באותה המידה למען האמת.

"אני לא הפכתי-"

"אל תנסי אפילו אליס," אמרתי בקרירות. "כולנו יודעים שזה נכון." מפינתו רואן הנהן.

"אוקיי, סליחה באמת שהתקרבתי אליו קצת! מה כבר קרה!"

"ננעלנו בספרייה," רואן הזכיר לה.

ואז אליס התחילה לצעוק על רואן, והוא צעק בחזרה, ואז גם אני התחלתי לצעוק על שניהם. ואז שלושתינו צעקנו "מספיק!!!!!" באותו הזמן. השקט שהשתרר היה השקט הכבד ביותר ששמעתי (או בעצם, לא שמעתי) בחיי. שלושתינו הבטנו זה בזה, ואז, התחלנו לצחוק. ממש לצחוק. בסוף נשכבנו על השטיח וניסינו להסדיר נשימה. "מרגישים טוב יותר?" שאלה אליס.

"הו וואו כן," אמר רואן. הבנתי על מה הם מדברים. במשך חודש בערך הרגשתי שיש לי קשר בבטן שמורכב מעצב ותסכול וכעס על אליס ורואן. כשצעקנו את זה ככה, הכל התשחרר. הרגשתי פי אלף יותר טוב.

"תקשיבו," אמר רואן כשהסדיר את הנשימה שלו לבסוף, "אני ממש לא התכוונתי להתרחק מכם שהכרתי את אלייז'ה, פשוט-"

"אנחנו מבינים," אמרה אליס, ""התרגשת. זאת גם אשמתנו." אמרה. הנהנתי. "גם אני מצטער, לא הייתי צריך פשוט להתעלם ממכם. הייתי צריך לנסות לדבר-"

"את הטעות הזאת כולנו עשינו," רואן אמר, "ואנחנו גם שמחים שהכרת ידידה חדשה." הוא הדגיש את המילה ידידה באופן מוזר שגרם לפני להאדים.

"גם אני מצטערת," הוסיפה אליס. "אני לגמרי התעלמתי משניכם, לגמרי. סליחה. אני מניחה שאני הרחקתי את עצמי בעיקר."

"ותקשיבו," רואן התחיל, "זה שאני ואלייז'ה קרובים לא אומר שהיא מחליפה אתכם."

"כנל לגבי אח שלי."

"ולגבי פני," הוספתי.

"אז.... חברים?" שאלה אליס והביטה בנו. "חברים," הסכמתי ורואן הנהן מצידו.

ובזה, הסתכם הריב הראשון שלנו, אבל ממש לא האחרון. אבל נו טוב, לפחות זה היה מאחורינו.

---------------------------------------------------

כע, זה הסיום של הפרק

ביי לכם ושיהיה כיף בחופששששששש

הפרק הקודם		הפרק הבא