אלבוס דמבלדור

פרק 12


הקיץ חלף, ולא היה יום שבו אלבוס וגלרט לא החליפו מכתבים. הם גם היו נפגשים מתחת לאחד העצים בבית הקברות הישן ומפטפטים שעות על איחוד המוגלגים והקוסמים לממלכה אחת, כשידם של הקוסמים על העליונה.
ערב אחד באוגוסט החמים, אמו של אלבוס הפעילה בהינף שרביט את הרדיו. הקריין, בארקלי טרנר, דיבר על מוגל שראה קוסם מבצע לחש מים. האדם חשב שהוא השתגע, לכן, כדי לקבל הוכחה ממישהו שזה נכון, סיפר זאת לאישתו, וזו כלאה אותו בבית משוגעים, שם הוא התאבד.
באותו רגע הבין אלבוס, שכל התכניות שרקמו הוא וגלרט לא נכונות. לכן אלבוס עלה לחדר והחל לכתוב:

"לגלרט היקר,
היכתה בי ההבנה שכל תכניותנו הם תכניות סרק. אין צורך לשוח ינשוף בחזרה, נדון על כך מחר, אימא
אומרת שהינשופים משגעים אותה."

למחרת, אלבוס הקדים וחיכה מתחת לעץ לגלרט. כעבור כמה דקות גלרט צעד בצעד זועם לעבר אלבוס.
"תכניות סרק, הא?" שאל גלרט, מתנשף מחימה.
"כן, רק כדי לשכנע את כל המוגלגים צריך שכל אדם יטיל לפחות על כאלף אנשים לחש אימפריוס, וזה רק באירופה." ענה אלבוס בשלווה.
"אני מאמין שאם נספר לעולם הקסם על מה שתיכננו במשך חודשיים, הם יהיו מוכנים לבצע זאת!" אמר גלרט.
"אני לא מוכן ואני יכול לנקוב בשלושה שמות של קוסמים שלא יהיו מוכנים לעשות זאת. ארבעה קוסמים שלא מוכנים, זה ארבעת אלפים מוגלגים חופשיים לפחות." אמר אלבוס בעודו מחשב את הסכומים.
" אתה תיהיה מוכן כשאסיים איתך! אימפריו!" אמר גלרט. באותו רגע, הגיע אברפורת' עם אריאנה בטיול היומי שלה.
"אני לא ארשה לך! אקפליארמוס!" אמר אלבוס.
"אלבוס! אריאנה פה!" צעק לעברו אברפורת'.
"כמה שיותר, יותר טוב!" אמר גלרט בשיגעון קל.
אריאנה נראתה מפוחדת. עיניה הסתובבו כאחוזות דיבוק.
"תפסיק! שתק!" צעק אברפורת לעבר גלרט.
"די.. תפסיקו... בבקשה... אני מתחננת..." מילמלה אריאנה.
אברפורת' וגלרט ניהלו קרב סוער, ודחקו לגמרי את אלבוס הצידה. אלבוס רץ לעבר אריאנה וניסה לנחם אותה.
"תפסיקו בבקשה! אריאנה תתפרץ!" צעק אלבוס נואשות. אך הנערים לא הקשיבו.
פתאום אריאנה התחילה לרחף סנטימטרים ספורים מעל פני האדמה ולחשים נורו מידיה.
"לא.. בבקשה... אברפורת'.... תפסיק.... גלרט... תפסיק... תממש הכול... קח אותי... רק תפסיק!" התייפח אלבוס.
פתאום אמם הגיעה. אחד המתחים של אריאנה פגע בה, והיא איבדה את ההכרה.
המתחים נפסקו. לקח לגלרט זמן להבין מה הוא עשה. משהבין, התחיל ללכת באיטיות לאחור, לאחר כמה צעדים, ברח מבית הקברות.
אריאנה נפלה לריצפה. אמם מילמלה שוב ושוב מישפטים חסרי פשר.

תחנת קינגס קרוס הייתה עמוסה. הצופר של הרכבת נשמע, ואלבוס מיהר לעלות עליה.
"נו, איך עבר הקיץ?" שאל קורק את אלבוס כשנכנס לרכבת.
"אימא גוססת." אמר אלבוס בעצב.
דממה נשתררה בתא לכמה דקות.
"הלכתי לאליפות הקווידיץ'..." התחיל אלפיאס לומר.
"באמת? מי ניצח?" שאלו ליז וקורק בהתלהבות.
"זה היה משחק של צרפת נגד בריטניה ובריטניה ניצחה." אמר דודג'. "הניקוד בסוף היה חמש מאות לבריטניה  וארבע מאות שמונים לצרפת. משחק ממש צמוד."
"וואו" אמר קורק בעיניים פקוחות לרווחה.
"אז... איך הייתה החתונה של אימא שלך?" שאל אלבוס את ליז.
"אמא התחתנה עם האוויל הזה, הרברט. הבטחתי לרוח של מוצרט את הדג הממולא שהיה בחתונה עם יעבור דרך הרברט. זה היה גדול! הוא פחדן ענקי, אז הוא קפץ למזרקה שהייתה ליד!" אמרה ליז וצחקה.
"ומה איתך, אלבוס? בטוח היה משהו טוב אחד בחודשיים שלמים!" אמר קורק לאלבוס.
"כן, התידדתי עם זה שגרם למחלה של אימא שלי, אבל אני חייב להודות, היה כיף להיות איתו. סוף וף יכולתי לדבר עם מישהו על דם דרקונים בלי להסביר לו מה זה." אמר אלבוס "ואיך היה בצרפת?"
"כיף מאוד! פגשתי מלא ויליות, ואבא שלי לימד ב"בובאטון". הם לומדים בקיץ, היית מאמין?" אמר קורק.
"הם לומדים בקיץ בעיקר לחשים! בגלל זה הם ניצחו אותנו בתחרות הלחשים לפני שנתיים!"
"לא איכפת לי! העיקר שרב הזמן ביליתי עם נערות יפהיפיות!" אמר קורק בחולמנות.
"נו, באמת!" אמרה ליז. "אתה כזה רודף שמלות!"
"היי! אני לא רודף שמלות, אני רודף נערות!" אמר קורק.
"אלבוס פלט גיחוך.
"מה מצחיק?" שאלה ליז.
"כלום, אתם פשוט מתנהגים כמו זוג נשוי!" אמר אלבוס, כשדמעות צחוק כבר זולגות מעיניו.
קורק רץ להקיא, וליז פשוט עיוותה את פרצופה.

הפרק הקודם		הפרק הבא