הארי פוטר והאדם-זאב

היי כולם, רציתי להגיד לכולכם תודה רבה על זה שהפאנפיק במומלציםם!!

😍😍😍😍😍😍

תודה לכל מי שהמליץ😁

ותודה לכל הרשומים, המגיבים והקוראים!

אני אוהבת אותכם😍😍

ולצערי, נשאר עוד פרק אחרון לתרגם והארי עדיין לא הפך לזאב...

אז אם למישהו יש רעיונות איך להמשיך את הפאנפיק אחרי הפרק הבא אני מאוד אשמח🤗

ועשיו אני אפסיק לחפור לכם כדי שתוכלו לקרוא

תהנו❤❤

מסיבת יום ההולדת

"קדימה, בוא נלך", אמר רמוס, "אתה רוצה לאחר למסיבה שלך?"

"אני מגיע!" הארי קרא. הוא רץ בחזרה אל הדלת שבה חיכו.

"אני כאן! אנחנו יכולים ללכת עכשיו!" הארי אמר. סיריוס הביט ברמוס,

"מישהו מתרגש."

"כן, מישהו מתרגש והמישהו הזה רוצה ללכת עכשיו."

רמוס צחק, "בסדר, אנחנו הולכים. בוא הנה." הם נעמדו במעגל והתעתקו למחילה. ברגע שהגיעו לשם, גברת וויזלי יצאה וניגשה אליהם.

"הו טוב, אתה כאן. יום הולדת שמח הארי! כנסו, כולם מחכים לכם." היא הובילה אותם למטבח שבו כולם חיכו להתחיל לאכול ארוחת צהריים. כשהם נכנסו הם שמעו את כולם אומרים בפה אחד "יום הולדת שמח הארי!" הארי קרן כשהתיישב ליד רון, וסיריוס התיישב לידו.

"תודה חבר 'ה! מה קורה?" בשלב זה רון התחיל לדבר איתו, וגם שאר השולחן התחיל לדבר. הוא שמע את פרד אומר משהו על פצצת סירחון, והבחין בסיריוס רוכן אל התאומים.

"אז אתה יודע איך לקחתם את סקאברס לאיפה שזה לא יהיה ותיקנתם את הכפה שלו?" מתוח מעט, הארי הנהן והעיף מבט לעבר רמוס, שישב מעבר לשולחן.

"טוב, זה עבד, אבל זה לא כל מה שזה עשה", המשיך רון, "הוא פעיל יותר, כאילו, הוא לא ישן כל הזמן."

הארי נרגע, "זה נחמד."

רון חייך, "כן, זה מגניב. מה איתך? מה קורה אצלך? " הארי התחיל לספר, "טוב, קיבלתי מטאטא ו ..."

"וואו, מטאטא? באמת? איזה סוג זה?" רון התרשם.

"אממ, אני לא יודע," אמר הארי, "אבל זה חדש."

"אדיר! כמה מהיר זה?"

"זה מהיר ממש, הרבה יותר מהר מאלה שכאן. אתה רוצה לנסות את זה מתישהו? " הארי אמר.

"מגניב! זה המטאטא הראשון שלך?” שאל רון את הארי.

הארי צחק, "כן. אני לא חושב שהדרסלים היו רוצים שיהיה לי מקל מטאטא קסום."

רון נראה תמה, "למה הדרסלים לא יאהבו שיש לך מטאטא? מי הם הדרסלים? ם"

"טוב, גרתי איתם, הם קרובי המשפחה היחידים שלי, הדודה והדוד שלי, אבל הם לא אהבו אותי, או את הדברים המוזרים שקרו סביבי. זה היה קסם, אני מניח. הם לא אוהבים דברים מוזרים".

רון נראה מזועזע, "אין להם קסם? לא יכולת להשתמש בקסם?" הארי העיף מבט סביבם.

"לא, לא ידעתי שקיים קסם עד לפני כשבועיים." רון היה חסר מילים, "לא ידעת שיש קסם? למה לא? איך גילית?"

"טוב," הארי התחיל לספר. "הם מעולם לא סיפרו לי. הם לא אהבו אותי הרבה, והם שמרו הרבה דברים בסוד. אפילו לא ידעתי שאני מפורסם! אני, אחד הקוסמים המפורסמים ביותר בעולם!" הוא גיחך, "כמובן, תמיד קיוויתי שמישהו יבוא להציל אותי, אבל אף אחד לא עשה זאת. אז הייתי צריך להציל את עצמי. וכך עשיתי. ועכשיו אני כאן."

"אז איך בדיוק גילית?" רון שאל, "אם הם מעולם לא אמרו לך?"

"אני-" הארי עצר, "אני לא יודע אם אני צריך לספר לך. בוא נגיד את זה, הממ. קסם. גיליתי זאת בקסם." רון נראה מעט מאוכזב מכך שהארי לא יספר לו, אך המשיך הלאה.

"יש לך אותו כאן? את המטאטא שלך?"

"לא, אין לי את זה איתי." הוא נאנח, "אם אתה חייב לדעת, ברחתי. אבל בוא לא נספר לאף אחד אחר, בסדר?"

עיניו של רון נפערו, "ברחת?" כשראה את מבטו של הארי, הוא עצר.

"נוכל לשחק בקווידיץ', ותוכל לנסות את המטאטא החדש שלך!"

הארי חייך, "זה רעיון מצוין רון! בוא נלך!"

"חכה, הארי," אמר רון, "אין לך את המטאטא שלך כאן, וכולם עדיין אוכלים ומדברים."

"אה. נכון. טוב אז תגיד לכולם למהר."

"רעיון טוב! היי חבר'ה," קרא רון, "הארי רוצה לשחק קווידיץ' אז תסיימו מהר!"

"טוב למה לא אמרת את זה הארי?" שאל ג'ורג' וחייך, "בוא נלך!" כולם קמו מהשולחן ללכת לשחק, או לצפות במקרה של חלק מהאנשים. הילדים רצו לארון המטאטאים להביא את המטאטאים שלהם. הארי כמעט הלך אחריהם, אך הסתובב לאחור.

"היי רמוס," הוא שאל, "אתה יודע איפה המטאטא החדש שלי?" רמוס הנהן,

"כן, זה בבית. שאני אלך לקחת אותו?"

הארי חייך בהכרת תודה, "תודה! זה יהיה מעולה!" הוא רץ למקום בו הם התחלקו לקבוצות. רמוס פנה לגברת וויזלי,

"אני מניח שאני אלך לקחת את זה. אני מיד אחזור, זה בסדר?" היא חייכה בחום,

"כמובן שכן, אנחנו לא רוצים להשאיר את ילד יום ההולדת מחכה!" רמוס חייך והתעתק בחזרה. הוא תפס את המטאטא החדש של הארי לקחת איתו. כשהופיע בחזרה אל המחילה, נתן את המטאטא להארי, וגלגל את עיניו לעבר סיריוס, שגם שיחק.

"אוקיי, אז עכשיו שלכולם יש מטאטא- ג'יני למה את כאן?" שאל צ'ארלי.

"אתה צריך מספר שווה של שחקנים", אמרה, "ואף אחד אחר לא משחק". היה לה נצנוץ בעין שאמר שוויכוח יהיה חסר תועלת, ואז הביטה בהארי והסמיקה.

"אוקיי בסדר." צ'רלי נאנח, "את יכולה לשחק. הצוותים הם אני, פרד, ג'ורג' וג'יני מול הארי, רון, ביל וסיריוס. המחפשים, אני והארי. תשחקו כרודפים עד שמוצאים את הסניץ'. אנחנו מוכנים?" כשכולם הנהנו הוא חייך, "בסדר, תעלו על המטאטאים שלכם וקדימה!"

המשחק נמשך כ -30 דקות בלבד, עד שצ'רלי תפס את הסניץ'. כולם חזרו פנימה, דנו במשחק.

"כמעט תפסתי את זה!" הארי אמר בהתרגשות.

"נכון!" צ'רלי שיבח אותו, "אני ממליץ לך להצטרף לצוות הבית שלך בפעם הראשונה שתנסה!" רון חייך,

“ג'יני, היית ממש טובה! לא ידעתי שאת יכולה לעוף כל כך טוב!" היא חייכה,

"למה שתחשוב שאני לא יכולה? ועבודה טובה גם לך, היית גם טוב! אבל תראו איזו הקבוצה ניצחה!”

ביל התערב, "כן, כל הכבוד לכולם! גריפינדור תזכה בגביע כשאתה שם! כלומר-" הוא השתהה "-אם אתה תהיה בגריפינדור." התאומים משכו בכתפיהם, ללא חשש בעליל,

"אם לא, אז עדיין ננצח אותך."

"קדימה חבר 'ה!" רון אמר, "בוא נלך לקחת עוגה!" הארי התעשת.

"עוגה?"

"כן, אמא הכינה לך עוגת יום הולדת! קדימה, לפני שכולם יאכלו הכל!” הם רצו פנימה, בחזרה לשולחן. כשכולם ישבו, גברת וויזלי הוציאה את עוגת יום ההולדת. כולם שרו יום הולדת שמח, והארי חייך כמו אידיוט כל הזמן.

"תבקש משאלה!" מישהו צעק. הוא עצם את עיניו, חשב על משאלה, וכיבה את הנרות.

"מה רצית?" שאל רון.

"אני לא יכול להגיד לך, אחרת זה לא יתגשם." הארי השיב, עדיין מחייך. זה היה יום ההולדת הטוב ביותר שהיה לו אי פעם.

הפרק הקודם