סולאנג'לו- ההתחלה

"היי"

הקול מימינו של ויל גרם לליבו של ויל להחסיר פעימה מהפתאומיות שבה הופיע, ואז להחסיר פעימה נוספת כשהבין שזה קולו של ניקו די אנג'לו

תחושה חמימה שטפה את ורידיו כשהסתובב לכיוונו של בן האדס

"היי" הוא ענה, ולא הצליח להסוות את החיוך הקטן שעלה על שפתיו

"מה קורה? מה אתה עושה?"

"אלו שתי שאלות שונות"

"נכון" הסכים ניקו "אבל אתה יכול לענות עליהן ביחד, אז למה לא לשאול אותן יחד? אז מה קורה, ויל? מה אתה עושה?"

"הכל בסדר, ניקו" ויל ענה "כרגע אני חושב מה לעשות, כי מסתבר שאני לא יכול לעבוד במרפאה"

ניקו גיחך והצביע על ידו החבושה של ויל "תגיד לי אתה למה אתה לא יכול לעבוד במרפאה"

ויל גלגל עיניים "במקרים כאלו, די אנג'לו, כשקול ההיגיון קורא לך, תטרוק לו את הדלת בפנים ותנעל את החלון"

"זה לא משהו שאוסטין אמר לך פעם?" 

ויל הרגיש שפניו מתלהטות, והוא באמת לא היה מופתע אם הן היו צבועות באדום "אתה שמעת?"

"אה, כן?" בן האדס ענה "זה לא שהייתם שקטים במיוחד"

אלים אדירים, חשב ויל, נראה שתוכנית ניקולאס כן תצא לפועל

"רק כדי להיות ברור, אני לא מתכנן לרצוח אותך" הוא אמר לניקו, רק כדי להיות ברור

"לא חשבתי ככה" ניקו ענה

"גם לא בהיתי בך, סתם עמדתי שם!" ויל מיהר להוסיף "כאילו, אם כן הייתי בוהה בך - מה שלא עשיתי! - זה היה מאוד מטריד"

"מאוד" ניקו הנהן "בכל מקרה" הוא התעסק בידיו, ועל פניו הייתה הבעה מתוחה "תהיתי לעצמי אם תרצה חברה"

"ניקו די אנג'לו מציע חברה? האם חייזרים השתלטו לך על הגוף?"

"עשר שניות להחליט ואז אני הולך" ניקו אמר "עשר, תשע-"

"לא!" ויל קטע אותו, ונשמע מעט יותר מבוהל ממה התכוון "א- אני מתכוון, אל תלך"

"אז אני לא אלך" אמר ניקו והתיישב על הקרקע, נשען על הקיר החיצוני של מספר שבע

ויל התיישב ליידו

"תראה מה זה, נראה שהחלפנו בתפקידים" הוא אמר

"זה אומר שאני יכול לקרוא לך ילד מוות ולתת לך הוראות רופא?" ניקו שאל, עיניו נצצו בשעשוע ועל שפתיו היה חיוך דק שגרם ללחייו של ויל להתלהט 

"ביום שבו אזמן שלדים"

"זה אומר אף פעם?"

ויל הנהן "זה אומר אף פעם, ילד מוות"

ניקו נעץ בו מבט ארוך שגרם לוויל לצחוק.

"זה לא מצחיק!" ניקו אמר לו, פניו עדיין זעופות בצורה שוויל חשב שהייתה חמודה להפליא

"זה מאוד מצחיק" הוא ענה

ניקו נראה כאילו הוא רוצה להתווכח, אבל אז הוא עצם את עיניו, לחץ על עפעפיו, ונאנח
"אתה אידיוט" הוא אמר

"אני אקח את זה כמחמאה" השיב בן אפולו

"כדאי שתיקח את זה כמחמאה, כי מחמאות אחרות לא תשמע ממני" בן האדס ענה לו

"מה שתגיד, ילד מוות" הוא חייך

***

"מי רוצה אמת או חובה?" קרא קונור שוד, מניף פחית קולה ריקה בידו

חלק גדול מהחניכים ישבו סביב המדורה באותו ערב, ומאה אחוזים מתוכם רטנו במחאה

"בחייכם!" טראוויס שוד, אחיו של קונור, קרא אליהם "אז אמת או שקר?"

"תמצאו משחקים חדשים" רטנה מירנדה גרינדר בגלגול עיניים

"עובדים על זה" קונור קרץ אליה "אבל אם לא נמצא משהו, ביתן אפולו עלולים להתחיל לשיר"

אוווו! אמר הקהל כאיש אחד

"נתחיל לשיר אם לא תגיעו לפואנטה" אוסטין ענה לו

עוד אווווו! מהקהל

"מי רוצה אמת או חובה?" קונור קרא פעם נוספת, ובדיוק באותה הצורה יכל לצעוק איזו קריאת קרב

חלק גדול מהחניכים כנראה לא שנא את זה כמו שהם טענו, כי ברגע שקונור הוריד את ידו המורמת כבר התאספו סביבו וסביב אחיו מספר מרשים של חניכים.

ויל קם כדי להצטרף לאחרים, אבל דמות בזווית עינו הסיחה את דעתו.

ניקו ישב שם, מכווץ בתוך מעיל טייסים מעט גדול ממידותיו שנראה די חדש, ובהה בנקודה מרוחקת בזמן שהקשיב למשהו באוזניות שחורות גדולות.

מסיבה שוויל לא לגמרי הבין, הוא התחיל להתקרב אליו

ניקו הוריד את האוזניות ברגע שוויל נעמד מולו
"היי" הוא אמר

"היי" ויל התיישב ליידו "למה אתה מקשיב?"

"שום דבר" ניקו ענה

מהאוזניות בקעה מוזיקה חרישית, וויל הצליח לשמוע את המילים "-is waiting for meee"

"אתה לא מצטרף למשחק?"

ניקו נד בראשו "זה…" הוא הצביע בכלליות על החניכים המשחקים "אני עדיין לא בטוח שאני חלק מזה"

הוא הידק את מעיל הטייסים סביבו, כמו נבלע בפנים אפילו יותר

"קר לך?"

ניקו הזעיף פנים "עכשיו אתה גם שוטר?"

זה גרם לוויל לצחוק "לא, אני פשוט לא רוצה שתקפא למוות"

"בחייך, סולאס" ניקו גלגל עיניים "אנחנו באמצע הקיץ. הרוח קרירה ולא יותר מזה"

ויל צחק שוב, והחיוך הקטן שעלה על שפתיו של ניקו לא חמק מעיניו וגרם לליבו לפרפר "אז לא למוות, אבל זה לא שקור זה כיף"

"זה כי אתה בן אפולו, אתה שברירי" ניקו אמר "לי יש חסינות כפולה. גם בן האדס, וגם יום הולדת בחורף"

ויל לא היה בטוח במילותיו עד שאמר אותן
וכשאמר אותם חלק בו רצה לקחת אותן חזרה
אבל הוא בכל זאת אמר אותן

"אם אשאר איתך, אתה חושב שאקבל קצת מהחסינות?"

"אתה יכול להישאר" ניקו אמר "אבל אתה עצרת אותי בחלק מאוד חשוב, אז אני אאלץ להיות עם האוזניות"
עכשיו בקע מהן קול חלוש של שליפת חרב (למרבה הצער, ויל שמע את אלה במציאות יותר מפעם ופעמיים), ואז קול של גבר קרא "STAY BACK"

"'תאלץ'" ויל חזר אחרי דבריו של ניקו בגלגול עיניים משועשע "כאילו שאתה רוצה בכלל להיות פה"

"אתה צודק" ניקו ענה, לא מסתיר את החיוך הקטן על שפתיו, ואז הוא כיסה את אוזניו באוזניות השחורות פעם נוספת

הפרק הקודם		הפרק הבא