האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

ג'יימס עמד בפתח האולם הגדול ובחן אותו, מתפעל.
אחרי שחיכו כל כך הרבה זמן סוף סוף ה-31 באוקטובר, ליל כל הקדושים, הגיע.
למרות שהיה שם רק לפני שעתיים, בסעודת ליל כל הקדושים, הוא הרגיש כאילו האולם הגדול הפך למקום אחר לגמרי.
ארבעת שולחנות הבתים ושולחן המורים נעלמו, והותירו חלל ענק באמצע.
פה ושם היו מפוזרים שלוחנות קטנים ועגולים, ובשולי האולם, צמוד לקירות עמדו על שולחנות עמוסים כל חטיף שאיכשהו קשור לליל כל הקדושים.
בנוסף לנרות לבנים הרגילים שריחפו באוויר, צמוד לקירות גם היו נרות ארוכים בתוך פמוטים כפולים.
על משטח מוגבה שהקימו עמדה תזמורת שלמה של כלי נגינה. רק כלי נגינה, בלי בן אדם שהפעיל אותם.
המקלות היכו בתופים בכוחות עצמם, הכפתורים של החצוצרה נלחצו ללא כל עזרה, והקשת של הכינור הלכה הלוך ושוב על המיתרים הדקים ללא כל מגע של בן אדם, וכל התזמורת יצרה מוזיקה הרמונית שהשתלבה היטב עם קולות הילדים באולם.
אבל מה שבאמת שינה את האולם היו הילדים.
האולם בו בדרך כלל שלט הצבע השחור של מדי התלמידים נשטף עכשיו בצבעוניות עליזה.
ג'יימס סרק את האולם, ומיד מצא את מי שחיפש.
הוא תפס את מבטה של לילי, וסימן לה ללכת הצידה.
הוא מלמל משהו לסיריוס שעמד לידו, אבל הוא כבר לא הקשיב, כי גם הוא בדיוק נכנס לאולם הגדול.
לילי הלכה לקראתו, והייתה יפה מתמיד.
היא לבשה שמלה ירוקה עם שובל ארוך, שנראה קצת כמו זנב של בת ים.
סביב עיניה הייתה מסכת תחרה עדינה, בה היו שזורים צדפים קטנים ופנינים, וסביב מצחה היה לה מין נזר עשוי פנינים קטנות.
"וואו, את נראית מדהים", הוא אמר לה והיא חייכה.
"למה התחפשת?" הוא שאל ובחן את התחפושת שלה.
"לבת הים הקטנה", היא ענתה.
לבת ים? ג'יימס ראה תמונות של בני ובנות ים, והם ממש לא נראו ככה.
"כן, עזוב, זה סרט מוגלגי, אתה לא מכיר", היא אמרה לו כשראתה את המבט המבולבל על פניו.
"אהה", הוא הנהן.
"אוו ואתה פירט, אהה?" היא אמרה והסתכלה על החרב בידו.
"כן, אבל אל תדאגי, אני לא פוגע בגברות כמוך."
"וואו, תודה", היא אמרה וגלגלה עיניים.
"היי, לילי", הוא אמר לה בזמן שהם הלכו ליד הקיר.
"היי מה?"
"את יודעת למה סיריוס רצה לעשות את המסיבת תחפושות הזאת?"
"נו, למה?"
"בגלל שככה הוא יכול לרקוד עם מי שהוא רוצה, והיא לא תזהה אותו, או לפחות אמורה לא לזהות אותו, כי זה", הוא אמר ונגע במסכה העדינה סביבי עיניה של לילי, "מסתיר אותה לגמרי", הוא אמר בחיוך, והיא הסתכלה עליו והחזיר לו חיוך שובב.
"תרקדי איתי, מישהי שאין לי מושג מי זאת?" הוא אמר ברשמיות וקד והושיט את ידו אליה.
"כמובן", היא אמרה באותו טון ונתנה לו את ידו, והוא הוביל אותם לרחבת הריקודים.
המוסיקה בדיוק השתנתה, והפכה למין ולס אלגנטי.
"נו, אז בוא נראה את מי אני מזהה פה", הוא אמר לה והביט מעל ראשה תוך כדי ריקוד.
"זאת מרי, נכון?" הוא שאל וסובב אותה כדי שתוכל לראות למי התכוון.
"כן", היא אישרה. "וזה סיריוס, נכון?" היא שאלה והם הסתובבו עוד פעם כדי שהוא יוכל לראות למי היא התכוונה.

"כן", הוא אמר, והסתכל עוד פעם על האולם. "וזאת אליסון?" הוא שאל והם הסתובבו עוד פעם.
"לא", היא אמרה אחרי שראתה למי הוא התכוון. "זאת אליסון", היא הסתובבה עוד פעם והוא ראה העתק מדויק של מי שהוא עכשיו ראה.
"אהה, אז זאת לידיי די?" הוא שאל והסתובב עוד פעם כדי לראות אותה.
"ליידי די?" היא גחכה.
ג'יימס משך בכתפיו.
"היי נראה לי שאחותה של ליידי די, ליידי איי לפני ההיגיון שלך רוקדת עם מיסטר אס", היא אמרה בלגלוג.
"מה?!" ג'יימס הסתובב כל כך מהר כדי לראות על מה היא מדברת עד שהיא כמעט נפלה.
"אוי, סליחה", הוא אמר וייצב אותה ומיהר להסתכל לכיוון רחבת הריקודים, והם אכן היו שם.
סיריוס רקד עם אליסון, ושניהם נראו שקועים לגמרי בשיחה שהם ניהלו תוך כדי ריקוד.
"וואו, איך זה קרה?" הוא אמר לה, מופתע והיא משכה בכתפיה.
הם המשיכו לרקוד ולדבר עד שהמוזיקה התחלפה, ואז הוא גם ראה את סיריוס הולך לכיוון דלת האולם.
"אני הולך לברר מה קרה שם", הוא אמר ל-לילי והצביע על סיריוס שיצא עכשיו מהאולם.
"בהצלחה לך", היא אמרה ביובש.
"תודה"
הוא יצא במהירות מהאולם, והשיג את סיריוס כשהוא נכנס לחדר השירותים.
הוא עמד ליד הכיור ושטף את ידיו.
"מה זה היה?" הוא שאל אותו והלך לכיוונו.
"כלום", הוא אמר.
"טוב, אף אחד מכם לא מתכוון פשוט להגיד מה קרה? למה אני צריך לסחוט את זה מכם?!" הוא התעצבן, כי מה שסיריוס עשה עכשיו הזכיר לו בדיוק את מה שרמוס אמר להם אחרי הביקור בהוגסמיד.
"טוב, צודק", הוא אמר והסתובב אליו, חיוך על פניו. "רקדנו."
"כן את זה ראיתי", הוא אמר וגלגל עיניים. "איך היא הסכימה לרקוד איתך? סיממת אותה או משהו?"
"מצחיק מאוד", הוא גלגל עיניים. "באתי אליה והצעתי לה לרקוד איתי, היא כמובן עמדה להגיד לא, אבל אמרתי לה משהו כמו 'פשוט תעשי כאילו שאת לא יודעת שזה אני', או משהו כזה", הוא אמר באדישות, אבל ג'יימס ראה שהוא הסמיק.
"הייתי בטוח שהיא עומדת לתת לי סטירה, אבל אז היא פשוט נתנה לי יד והלכנו לרקוד", הוא סיים ונשמע מופתע בעצמו.
"יפה", ג'יימס אמר וטפח על שכמו.
הם יצאו מהשירותים, ובדיוק ראות את סנייפ עובר במסדרון.
"היי סוור מאוס!" צעק לו סיריוס ונעמד בדרכו.
סנייפ נראה מבוהל, וג'יימס ראה שהוא ניסה החביא משהו בקפלי הגלימה שלו.
"מה זה פה?" הוא חטף את מה שהיה בידו של סנייפ והסתכל על זה.
זה היה בקבוקון זכוכית קטן, עם שיקוי ורוד בתוכו.
"תחזיר לי את זה!" הוא אמר וניסה לתפוס את זה, אבל ג'יימס הרחיק את הבקבוקון מטווח ידו.
"אפילו במסיבה אתה לא מפסיק ללמוד, אהה סוור מאוס?" אמר לו ג'יימס.
סנייפ הכניס את ידו אל הכיס שבגלימה שלו, וג'יימס ידע מה הוא עומד לעשות, הוא שלף את השרביט שלו גם, אבל סנייפ היה מהיר יותר.
"אקפליארמוס!" סנייפ צעק, והשרביט של ג'יימס התעופף מתוך ידו היישר את ידו של סנייפ.
"אימפנדינטה!" סיריוס לידו צעק, וסנייפ מעד אחורה.
ג'יימס וסיריוס התקרבו אליו והסתכלו עליו מלמעלה.
"יש לך מזל שאנחנו נחמדים היום, סוור מאוס", אמר לו סיריוס בבוז.
"אקפליארמוס!" ג'יימס אמר, ושני השרביטים שהיו בידו של סנייפ-שרביטו של ג'יימס והשרביט של סנייפ עפו לתוך ידו.
"הנה, קח", ג'יימס אמר לו והושיט לו את השרביט שלו.
סנייפ הושיט את ידו, אבל ג'יימס, בחיוך רחב העלה את ידו וזרק את השרביט בכל הכוח בהמשך המסרון עד שכבר לא נראה יותר.
"אה כן, וגם זה", ג'יימס זרק את הבקבוקון לסנייפ.
הוא כעט נפל ונשבר, אבל ברגע האחרון סנייפ תפס אותו.
"ליל כל הקדושים שמח, סוור מאוס", אמר לו סיריוס בלגלוג ושניהם הסתובבו, מעיפים בו מבט אחרון, וקולטים רק בחצי עין את מבט השנאה ששלח לעברם.
"אךך , זה תמיד משפר לי את ההרגשה", אמר סיריוס בקלילות, וג'יימס צחק.
הם חזרו לאולם הגדול, והצטרפו לשולחן בו ישבו רמוס ופיטר.
ג'ימס ראה את לילי מדברת עם כמה בנות והחליט לא להפריע לה.
"היית עם אליסון!" רמוס קרא כשהם התיישבו.
סיריוס חייך וסיפר לו את מה שסיפר לג'יימס ומזג לעצמו מיץ דלעת.
"יפה, התרשמתי", אמר רמוס בקלילות וחייך.
ג'יימס הסתכל בחצי עין על האולם, וראה את אליסון בפינה, מסתכלת בריכוז על השולחן שלהם.
הוא תפס את עיניה, והיא הצביעה על משהו לידו.
הוא החווה לעבר סיריוס בראשו, שואל אותה אם אליו התכוונה, והיא הנהנה וחייכה.
הוא טפח לסיריוס על הכתף והצביע לעברה.
"נראה לי שמישהי רוצה אותך", הוא אמר לו בחיוך. כולם הסתכלו לכיוון שג'יימס הצביע עליו, ועל פניו של סיריוס עלה חיוך גדול.
"ברשותכם", הוא אמר להם ברשמיות וקד מין קידה קטנה, ואז הלך וכיוונה של אליסון.
"נו אז היית עם ליידי די אהה? איך היה?"
"בסדר", הוא אמר ונשמע קצת מסויג.
"מה קרה?" הוא שאל אותו.
"היא פשוט קצת... מוזרה", הוא אמר וההחזיר את מבטו לשולחן.
"מה? למה?" הוא לא ממש הכיר אותה, אבל היא נראתה לו נורמלית לגמרי.
"לא יודע, היא פשוט כל הזמן כל כך..." הוא נראה כאילו הוא מנסה למצא את המילה המתאימה, "... מאושרת. הייתי איתה שעתיים והיא לא הפסיקה לחייך אפילו פעם אחת. נראה לי שזאת ההבעה היחידה שהיא יכולה לעשות. היא נראית כאילו היא בחיים לא כעסה או הייתה עצובה", הוא אמר ביאוש ופליאה מעורבבים.
"נו ומה רע בזה?" שאל ג'יימס, שלא הבין מה כל כך נורא במישהי שבחיים לא תריב איתו.
"לא יודע איך להסביר את זה, זה נותן הרגשה כאילו שהיא לא אנושית", הוא אמר. "כאילו היא מכוכב ורוד שהשמש שם זה סמיילי ענק והכל מלא פרחים ופרפרים."
ג'יימס גיחך, אל רמוס באמת נראה קצת מדוכא.
"כן, הן די שונות לא?" הוא אמר ומבטו נדד חזרה לאליסון שדברה עם סיריוס.
"אוי לא אל תגיד לי ש..."
"כן, נראה לי שכן", רמוס ענה לו.
אליסון וסיריוס דברו, ואז סיריוס התקרב אליה יותר ויותר, והם היטו את ראשהים אחד לכיוון השני...
"כן, הם מתנשקים", אמר רמוס ושניהם הסבו את ראשיהם.
"וואו, אם סיריוס הצליח לגרום לאליסון לא לשנוא אותו אז אולי גם אתה תצליח עם לילי", הוא אמר לו בחיוך.
ג'יימס הסיט את מבטו ממנו, והרגיש אשמה כמו בכל פעם שחבריו הזכירו איכשהו את לילי.
הוא הסתכל עליהם עוד פעם, ולמזלו הם כבר התנתקו אחד מהשני.
אליסון אמרה משהו לסיריוס, הוא הנהן ואז היא יצאה מהאולם.
הוא התקרב לעברם עם חיוך ענק.
"הוא פתח את פיו להגיד משהו, אבל ג'יימס כבר אמר "כן, אני יודע, ראינו".
סיריוס צנח על הכיסא לידם ולגם ממיץ הדלעת שלו.
"כל הכבוד אחי", הוא אמר לו בחיוך.
סיריוס החזיר לו חיוך.
"נו, אז מה התחלת להגיד על דיאנה, רמוס?" ג'יימס שאל.
רמוס פתח את פיו כדי לענות, אבל פתאום סיריוס דיבר."וואו תראו איזה יפה היא..." הוא אמר בחולמניות.
ג'יימס וסיריוס החליפו מבט תמה.
"כן..." אמר ג'יימס, שלא ממש ידע מה הוא אמור לענות.
"זאת אומרת, תראו את השיער שלה! ראיתם פעם צבע חום כל כך יפה?" הוא המשיך באותו טון ובהה באוויר.
ג'יימס הסתכל על רמוס, מבקש הסבר, אבל רמוס נראה אפילו יותר מבולבל.
"השיער של אליסון לא חום..." הוא אמר בזהירות.
"מי מדבר על אליסון?" שאל סיריוס וסוף סוף הסתכל עליהם. "אני מדבר על מישל", הוא אמר בחולמניות וחזר לבהות, רק שעכשיו כשג'יימס עקב אחרי המבט שלו הוא ראה שהוא מסתכל על מישל, ששלחה לו בחזרה מבט פלרטטני.
מישל היתה אחת מהבנות הצחקקניות מהשכבה שלהם, וכולם ידעו שהיא הייתה דלוקה על סיריוס, שלגמרי התעלם ממנה, מה שלא הפריע לה לחזור ולנסות.
"טוב, אני ניגש אליה", אמר סיריוס במרץ ונעמד בקפיצה.
"איך אני נראה?" הוא שאל בהתרגשות ויישר את בגדיו.
"מה..." התחיל רמוס להגיד, אבל סיריוס כבר אמר "תודה" נמרץ והלך משם לכיוון מישל.
"מה נסגר איתו?!" שאל ג'יימס ועכשיו היה קצת מודאג.
"או-או..." מלמל רמוס והסתכל על השולחן.
"מה?" שאל ג'יימס.
רמוס הרים את כוס מיץ הדלעת של סיריוס והצביע על התחתית.
מין ערפל ורדרד התערבל שם. "שיקוי אהבה", רמוס אמר.
"או-או", מלמל גם ג'יימס.
הם הסתכלו לרגע אחד על השני ואז על סיריוס, שהתקדם במהירות לעבר מישל, וקפצו מיד על הרגליים, למרות ששניהם ידעו שאין להם סיכוי להשיג אותו לפני ש...
סיריוס הגיע למישל, החזיק את פניה בין שתי ידיו ונישק אותה.
"אוי לא!" קרא רמוס ביאוש.
"אוי ממש לא!" אמר ג'יימס והצביע לעבר אליסון, שישבה על כיסא והסתכלה עליהם, פניה קפואות.
הם רצו אליה מנסים להסביר לה מה קרה, אבל היא דיברה עוד לפני שהספיקו.
"וואו, הוא ממש הצליח לעבוד עלי, אה?" היא אמרה להם ביהירות, אבל ג'יימס שם לב שהשפה התחתונה שלה רטטה, כאילו היא עומדת לבכות.
"אליסון..." הם התחילו להגיד, אבל היא קטעה אותם.
"תמסרו לו כל הכבוד ממני, בסדר?" היא אמרה, וג'יימס ראה דמעה אחת גולשת על לחייה.
"אליסון...", הם ניסו עוד פעם, אבל היא כבר הסתובבה ורצה החוצה.
"מישהו שם לו שיקוי אהבה בכוס", אמר רמוס בלחץ והסתכל לעבר אליסון.
"ונראה לי שאני יודע מי..." סינן ג'יימס.
הוא הסתכל סביב על האולם, ואז מצא את מי שחיפש.
"סנייפ!" הוא צעק והתקרב אליו.
סנייפ הסתובב, חיוך על פניו.
"אקפליארמוס!" ג'יימס צעק בזעם, והשרביט של סנייפ התעופף לתוך ידו.
"אימפנדנטה!" סנייפ מעד לאחור.
"תמצא לך חיים, ותפסיק להציק לחיים של אחרים!" ג'יימס שאג, ואז  הזיז את ידו אחורה בכף יד קפוצה, ונתן לסנייפ אגרוף ישר באפו.
האף של סנייפ התחיל לדמם מיד, וג'יימס כבר הניף את ידו עוד פעם, אבל אז הוא שמע קול מאחוריו.
"ג'יימס, מה אתה עושה?!"
אם חשב שהמצב לא יכול להסתבך יותר, הוא טעה.
זה היה הקול של לילי.
הוא נשם עמוק והסתובב אליה...

תגיבו ותנו ביקורות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא