עתיד זה סוד

סברינה עמדה בפינה חשוכה, עם המזודה.

היא הביטה איך התלמידים הנאכזבים, המתרגשים והלחוצים-

חוזרים לרכבת בשירות. ומשאירים מאחורם שובל של ציחקוקים...

סבברינה כבר ראתה את כולם עולים, אפילו את דראקו.

היא נכנסה לרכבת, רגע לפני שניבלעה בעשן הקיטור מהצופר-

סברינה הביטה פעם אחרונה להוגוורטס.

מתפללת לעצמה שלא תצטרך לחזור לשם לשנה הבאה...

----------------------------------------------------------

24 שעות מאוחר לכן:

סברינה התעוררה בחדרה הריק, שתי מיטות היו ריקות ומבולגנות.

ריח הקיץ מילא את האויר, וכך גם החום הבילתי ניסבל.

אבל לסברינה כל זה לא הזיז כי ברגע שעשתה צעד ממיטתה...-

דיכאון עמוק תקף את ליבה...

----------------------------------------------------------

5 שעת מאוחר יותר:

'האולם הגדול היה מלא- מלא גם באנשים זרים-

סברינה לא זיהתה אף אחד, חוץ מאלה שלמדו בהוגוורטס.

דמבלדור עמד. מול פיסת קלף קטנה. ועל פניו הבאה המשלבת בילבול-

כעס- ודאגה הניכרת עליו!.'

הלב של סברינה הלם בחוזקה רבה.

'מקום עמוק... 4 תלמידים, סלעים מחודדות-

ו 4 דרקונים.

סברינה עמדה בבילבול ניכר על פניה.

היא ראתה להבה גדולה! ופרצוף אחד נישרף לחצי!-

כמה שריטות- על פנים שונות ועוד כמה כביאות.'

סברינה כימעט צרחה בתוך שנתה

'הגם של הוגוורטס,... ילדים שכשורים למוטות עץ גדולים!

מבוך גדול, מעורפל, ומלא מפלצות וקולות (צרחות)

מהמבוך ניפלטו פנים. חסרי הבאה.

בעיניים פקוחות... שיער שטני. ועיניים חומות.

אותם פנים התבארו כפנים מתות'

בדיכאון, סברינה צעדה במיסדרונות, כל השיעורים היא לא ראתה את דראקו,

את היחיד שהיא תספר לו... את היחיד שהיא סומכת עליו,

סברינה הלכה בדיכאון עמור יותר ויותר משיעור לשיעור.

עד שהגיע שיעור גילוי עתידות.

כולם שנאו את השיעור הזה-חוץ מכל הפלאפאף- וגם סברינה אהבה אותו.

אבל לא את המורה של השיעור 'פרופסור טרלוני',

היא תמיד ביקשה שסברינה תדבר בכל רם, ותגלה מה היא רואה בכדור בדולח.

ביגלל פרופסור טרלוני, סברינה נעלצה לנתק את המוח שלה מהשיעור כדי לא לקבל עוד חזיונות

כדי לא לאבד שוב את הקול.

בשביל להימנע מכך סברינה הבריזה מהשיעור,

לא הפתיע אותה ביכלל ליראות את דראקו מיחוץ לשיעור שהיה אמור להיות לו-

גילוי עתידות- יחד איתה.

לרגע טיפת אושר מילאה אותה. 

ברגע שהיא הבחינה בו מחייך בגאווה,

צוחק על השגיו (איזה סנוב!)

אבל סברינה אהבה אותו משום סיבה איכשהו היא נימשכה אליו.

אבל טיפת האושר שלה התעדה כשהיא ראתה שהוא שוב עם שתי

הגודזילות שלו, (משרתים) וההיפופוטם הנייד שניצמד כל הזמן לסברינה כדי להציק לה (מדברים על בן או בת

כי עם פנסי קשה לזהות את ההבדל)

סברינה מייד עמדה עם פנים זעופות,  ורצון אז להתנפל על פנסי!.

היא בדיוק כמו השם של; "מחלת רגליים" המוכרת לכולם בתור פרקינסון,

חשבה לעצמה סברינה, כן!, אז הנה חדשות ל-'עוד מאלתה'

היא פשוט מחליאה אותי!. אמרה לעצמה בזעם סברינה.

סברינה ראתה את מבטו של דראקו מופנה אליה, הפנים שלו היו מוכתמים בהבאה מופתעת.

סברינה הבינה שהוא מופתע כי היא לא בשיעור.

בלי שמישהו יראה סברינה סימנה לדראקו בידה לבוא אליה.

דראקו הסתובב לשני הסקרוטים, ולמנוע מכונית עם הרגליים,

הוא אמר איזה משהו שניראה כמו ליגלוג, ואז הצביעה על סברינה.

הכדורים הנפוחים ציחקקו והסתובבו, והבולדוג עם אוזני חזיר, צרחה באושר;

"זה הדבר הנכון לעשות עם, מפגרות כמוה!"

דראקו צעד אל סברינה בהבאה של חושש.

וסברינה החזירה לו חיוך ואז הבאה של דאגה ניכרת...

-"היא קוץ בתחת!, איך את לא בשיעור?! ועל מה רצית לדבר שזה כ''כ חשוב?!?"

אמר דראקו.

סברינה פתחה את תיק הצד שלה והוציאה את שרביטה,

ובינתיים דראקו חשב שהוא הבין מה קורה,

-'תנחש...'- כתבה סברינה באויר באותיות זהובות.

דראקו הסתכל לאויר קלט את הכיתוב וענה "שוב פעם היה חזיון, על הפעם?"

-'שנה הבאה נסה להיות נחמד יותר לפוטר'- כתבה סברינה.

"מה!"

-'שנה הבאה יקרה הדבר הכי נורא שקרה אי פעם בעולם הקוסמים ובהוגוורטס!'

"מה יקרה?. תגידי אל תשאירי אותי במתח..."

-' שנה הבאה, תיהיה לוויה לתלמיד בהוגוורטס! ו... אתה וההורים שלך תקבלו את מה שהכי פחדתם מימנו'.

--------------------------------------------------------------------------------------------------

דראקו הביט בסברינה והבאה המומה על פניו.

-"את...את... משקרת!, זה לא יכולה להיות!...." צעק דראקו.

סברינה סימנה לא להיות בשקט.

(שנהם פחדו שיתפסו אותם)

סברינה הנהנה, ועל פניה מבט מבוהל.

-"זה לא יקרא, בחיים הוא מת!... ו... ו... הלוויה מענינת לי את האיברים הפנימיים!...

זה לא יקרא!" המשיך דראקו.

סברינה לקחה צעד מפוחד לאחור, והשפילה את מבטה.

דראקו הסתובב והלך, רגע לפני שנעלם מאופק העין...

הוא נעצר ואמר;" את שקרנית, אני לא מאמין שאת עושה לי את זה!א אני לא רוצה אותך בחיים..."

סברינה התחילה ליבכות. היא רצתה ליצעוק אבל לא יכולה,...

כי היא אילמת, היא חשבה לרוץ אחר דראקו... אבל ידעה שזה לא יעזור

כי היא אבדה אותו- היא איבדה אותו על סמך אמונה!

היא בטחה בו והוא עזב אותה כי פחד שזה אמיתי,

סברינה לא יכלה לימחוק אותו, אבל היה לה מספיק ודי לחזור לשיגרה הבודדת.

עכשיו היא עזובה כמו בפנימית קסם, חוץ מאת ההורים שלה אף אחד...

--------------------------------------------------------------------

הרכבת עזבה את הרציף, לסברינה לא היה חשק אפילו לשבת.

היא עמדה ליד הדלת לכל אורך הנסיעה, ולא העזה לעזיז אפילו שריר.

היא רק חיכתה ליד הדלת, שניפתחה. הפעם היא הייתה הראשונה לצאת מהרכבת...

היא רצה אל הוריה בחיבוק, ויוך מזויף ואמין.

היא הבכינה במבטו של דראקו הבוהה בה כלא מאמין.

מבטהם ניצלבו ביחד, הם הסתובבו באותו הזמן, ומבטהם נחרט בזיכרונם של זה לזו, למרות שהמבטים לא ניפגשו שוב-

כדי לברר מה האמת.........

הפרק הקודם		הפרק הבא