הפעם הראשונה שלי כמכשפה

סברינה ולי-אן צעקו בלי סוף ורוז מנסה להפריד בניהן.

"מה קורה פה??" אמרתי מבוהלת.

"תישאלי את גברת דרמת קווין" אמרה לי-אן והתיישבה במיטה שלה בכעס.

" "גברת דרמת קווין?! אני דרמה קווין?! את גנבת לי את החבר שלי!" צרחה סברינה בכל החדר.

"סברינה אנשים ישנים" לחשה רוז. היא הייתה חיוורת כמו הירח שבחוץ.

"לא אני לא אשתוק! את קוראת לעצמך חברה?!" סברינה פנתה אל לי-אן בצרחות.

"סברינה תירגעי ותספרי לי מה קרה" אמרתי לה וניסיתי להושיב אותה על המיטה שלי רחוק מלי-אן.

אחרי שהתיישבה ולקחה כמה נשימות עמוקות, היא אמרה: "לי-אן סיפרה לי שהיא יצאה עם הלוואן מיד אחרי שנפרדנו".

הייתי מופתעת. לא חשבתי שלי-אן תעשה דבר שכזה. "לי-אן זה נכון?" שאלתי אותה בשקט.

"לא זה לא! אני לא יצאתי מיד אחרי שהם נפרדו. פגשתי אותו במקרה וגילינו שיש בנינו הרבה במשותף ואז היה בנינו קטע" היא אמרה במהירות והקול שלה הוגבר בכל מילה.

" "קטע! רק קטע! שמעת?!" סברינה התחילה לצעוק שוב. "אל תריבו" אמרה רוז וכמעט התחילה לבכות.

"דיי מספיק אל תצעקו! אנשים ישנים!" התחלתי לכעוס.

לי-אן וסברינה התיישבו בחזרה והשתתקו. "סברינה דיברת איתו על זה?" שאלתי אותה והסתכלתי בעיניים הכחולות שלה.

"כן הוא אמר שזה נכון. ואמרתי לו שאני לא רוצה לחזור אליו אחרי זה" היא אמרה והעיניים שלה התחילו להיות נוצצות.

" "סברינה דיי הכל יהיה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה. כל השיער הבלונדיני שלה הפריע לי בחיבוק וכמעט נכנס לי לעין.

ליאן קמה מהמקום, התקרבה לכיוון שלנו ואמרה: "סברינה תיראי אני מצטערת אבל אני מאוהבת. הוא מדהים ורגיש ו.."

"שלי" קטעה אותה סברינה בכעס. "הוא לא שלך כי אמרת לו שאת לא חוזרת אליו" אמרה לי-אן.

הרגשתי שזה הולך לכיוון לא טוב אז אמרתי להן שאולי כדאי שנלך לישון ונדבר על זה מחר.

"למה נפרדתם בכלל לי-אן? ספרי לנו את הסיבה האמיתית" אמרה סברינה בקול רם.

לי-אן התחילה לבכות. היא סגרה את הוילון של המיטה שלה ונכנסה לתוכה. "הסיבה היא שהוא מעולם לא אהב אותך!" סברינה צעקה בכל הכוח שלה.

דפיקה נשמעה בדלת. כולן השתתקו והפנו מבט לדלת.

רוז הייתה חיוורת וסברינה כעסה ולא זזה מקומה. החלטתי לעשות מעשה ופתחתי את הדלת.

"נאמרו לי תלונות על צעקות מהחדר. האם הכל בסדר כאן?" אמרה פרופסור מקגונגל בפיג'מה ארוכה וורודה.

"כן הכל בסדר" אמרתי וניסיתי לחייך. "בבקשה אל תרעישו, יש מחר לימודים ותלמידים צריכים לישון" אמרה הפרופסור בקול ישנוני והלכה במסדרון.

סגרתי את הדלת בשקט והתיישבתי במיטה שלי. איזה ריב מטופש חשבתי.

 "נדבר על זה מחר, בסדר?" אמרתי לכולן בחדר. הייתה שתיקה.

התארגנתי לשינה וניסיתי להירדם. השקט בחדר הציק לי.

התעוררתי בבוקר אחרי מעט מאוד שעות שישנתי. כל המחשבות עדיין התרוצצו לי בראש בלי הפסקה.

בפעם הראשונה ראיתי שכולן עדיין ישנות. קמתי והתחלתי להתארגן.

התלבשתי וירדתי לחדר האוכל. הוא היה כמעט ריק. התיישבתי בשולחן של גריפינדור והתחלתי לאכול.

"בוקר טוב לך! מה את עושה בשעות כאלה ערה?" דראקו אמר בציניות והתיישב לידי.

"עבר עליי לילה רע" אמרתי וניסיתי לא להראות רדומה.

"מה קרה?" הוא נראה מודאג.

"היה ריב בחדר וצעקות. ניסיתי להרגיע אותן אבל הן ממש כעסו אחת על השנייה" אמרתי והתמלאתי בעצב כשנזכרתי בזה.

"אל תידאגי הכל יסתדר" דראקו אמר וחיבק אותי. "הלוואי" אמרתי בקול חלש.

"סברינה באה" אמרתי לו והוא קם מהמקום. סברינה התיישבה לידי ודראקו הלך לשבת ליד החברים שלו בשולחן של סלית'רין.

"את את מרגישה?" שאלתי אותה. היא נראתה עייפה. כנראה שגם היא לא ישנה בלילה חשבתי.

"בסדר" היא אמרה בכעס. "אני יודעת שאת כועסת אבל זה לא אומר שאת צריכה להוציא את זה עליי" אמרתי לה בעצבנות.

"סליחה" היא אמרה בשקט ומזגה לעצמה שתייה.

עברו כמה דקות ושתקנו... "רוצה שנתכונן ביחד למבחן לתולדות הכישוף?" שאלתי אותה.

"מתי זה בכלל?" היא אמרה מבולבלת. "שבוע הבא" אמרתי לה והיא נראתה מבוהלת.

"שבוע הבא?? כבר?" היא אמרה ונעשה חיוורת. "כן בבקשה אני ממש צריכה אותך" היא אמרה וחיבקה את היד שלי.

"את יכולה להצטרף אליי ולדראקו היום אם את רוצה.." אמרתי לה.

"אני לא רוצה להפריע לכם" היא אמרה וציחקקה.

"סברינה לא קורה כלום ביני לבין דראקו" אמרתי לה וגילגלתי עיניים.

"בינתיים" היא אמרה ונתנה לי מכה קטנה במרפק.

"אז מחר נלך לסיפריה?" היא שאלה אחרי כמה דקות של שקט.

"כן. תביאי איתך את הספרים כי אני בידיוק יוצאת משיעור תורת הצמחים" אמרתי לה.

רוז ולי-אן התקרבו לשולחן שלנו. "אני אלך לשיעור שלי" אמרה סברינה והלכה מהר לכיוון הדלת.

לי-אן גילגלה עיניים ורוז הסתכלה אליי במבט מפוחד.

"תצטרכו לפתור את זה מתישהו" אמרתי ללי-אן אחרי שתיקה ארוכה.

"אני יודעת איך נפתור את זה" היא אמרה בלחש.

"את רוצה לספר לנו?" אמרתי לה ולקחתי עוד פרוסת לחם.

"כן. אני עוברת חדר" היא אמרה כאילו היה כלום.

אני ורוז הסתכלנו אחת על השנייה. "לי-אן את בטוחה בזה?" רוז שאלה אותה בשקט.

"כן. אני לא יכולה לסבול את הדרמה קווין יותר" היא אמרה בכעס.

"אבל למה לעבור חדר? תדברו על זה בניכן!" אמרתי לה.

"אין מה לדבר. היא אטומה כמו קופסא" לי-אן אמרה.

"אבל מה איתנו" אמרה רוז בעצב. "אני עדיין אדבר איתכן" אמרה לי-אן וחיבקה אותה.

"טוב אז תהני לך בחדר החדש שלך" אמרתי בכעס ועזבתי את חדר האוכל.

//

הפרק הקודם		הפרק הבא