הארי בממלכת השוקולד

הפרק הזה הוא פרק על העבר. על איך גלית קיבלה מכתב להוגוורטס, על המשפחה שלה ועל איך היא ושיר הכירו.

ככה הכל החל- בבית קטן, בו חיים זוג הורים, סבתא ושישה ילדים. בית, שברוב היום רועש ומלא חיים. בית רגיל לחלוטין. בו שום דבר על- טבעי לא קורה. בו הדיבורים היחידים על קסם ופנטזייה, נשמעים כאשר מדברים על סרט שראו או ספר שקראו. כן, רק אז נשמעות בבית מילים כמו 'עולם הקוסמים', 'פיות', 'שדונים' ו- 'חדי קרן'. בבית הזה, גרה משפחה נורמלית לחלוטין, אם, כמובן, לא מחשיבים את נטלי... סתם! רק צחקתי...

בכל מקרה- משפחה נורמלית לחלוטין! משפחת דותן.

אמא סיגל, אבא מתן וסבתא שמחה. האח הבכור, שון (13), התאומות, גלית ונטלי (11), התאומים, אורי ונורי (10) והאח הקטן, יואב (8).

כך היה, רגיל ונורמלי, עד ליום בהיר אחד. היום בו גלית קיבלה את המכתב מהוגוורטס.

"מכוערת!" נשמע קולה של נטלי מהסלון, "בואי לפה! קיבלת מכתב!"

חלקיק שניה אחר כך, גלית כבר התייצבה בסלון, מוכנה בקוצר רוח לקבל את המכתב. זה מכתב מחטיבת הביניים, היא חשבה. כן. מה עוד כבר יכלו לשלוח לי?! אלוהים! עכשיו אני אדע אם התקבלתי לכיתת המצויינות או לא! "פתחת? ראית מה כתוב?!" היא שאלה בהתרגשות, "זה משם, נכון?! התקבלתי??"

"אלוהים, איזה לחץ!" צחקה נטלי, "ואני לא חושבת..."

גלית הביטה בה מזועזעת, "מה זאת אומרת?!"

"לא... התכוונתי שאני לא חושבת שהמכתב משם..."

גלית הביטה בה בפליאה וחטפה את המכתב מידה. המעטפה באמת נראתה שונה... מוזר. מעניין מאיפה המכתב...

"נו,את פותחת או לא?!"

"אס מי בלחץ עכשיו?!" גיחכה גלית, מקבלת בתגובה מכה בכתף.

"מה קורה?" הגיע אורי בריצה מחדרו, סוחב את נורי אחריו, "התקבלת?"

גלית משכה בכתפיה, בעוד נטלי סימנה להם להיות בשקט. בינתיים, גלית פתחה את המכתב.

והשאר- היסטוריה!

***

שישה חודשים לאחר מכן, באחד בספטמבר, עמדו כל בני המשפחה במרכז תחנת הרכבת קינג קרוס, מבולבלים ולא יודעים מה לעשות. לאמא, לקחו שישה חודשים רק לעקל את העובדה שבתה קוסמת, ובכלל- שקיים דבר כזה. השאר, היו מבולבלים גם הם מכל ההתרחשות. כך, היה גם כשליוו את ביתם לסמטת דיאגון. מי לעזאזל מגדל ינשוף בתור חיית מחמד?! שאלה את עצמה נטלי בכל פעם שראתה איזה ילד עובר לידה, נושא כלוב עם הציפור המשונה.

"מה עושים עכשיו?" שאל נורי, מביט לכל הכיוונים.

"מחפשים את הרציף..."

"אבל שמעת מה אמרו לנו- אין רציף כזה!" נטלי נשמעה עצבנית. בכל הזדמנות אחרת, הייתה בטוחה שעובדם עליה. אבל כעת, אחרי שראתה ספרים שהופכים ליצור נשכני מוזר, נערים שעפים על מטאטאים ואת אחותה מנפנפת בשרביט, כשפתאום יוצא ממנו אור לבן בוהק- כבר לא היה דבר שלא האמינה בו!

"היי, תראו!" קרא יואב, מצביע על אם ובת שפסעו לאורך התחנה.

בתחילה, לא הבינו בני המשפחה לאן הוא מצביע. גלית הראשונה שהבינה- "תראו! לילדה הזאת יש תנשמת!!!"

ובאמת, הילדה עם השיער השחור המתולתל, חיבקה כלוב, בו ישבה תנשמת בצבע חום- חרדל. האם והילדה עצרו והביטו סביבן. הדותנים ניצלו את הרגע והתקרבו.

"סליחה?" מתן ניגש אל האישה.

"כן?"

"אתן יודעות במקרה היכן רציף תשע ושלושה רבעים?"

"הו!" קראה האישה בהתלהבות, "מי מכם נוסע להוגוורטס?" היא שאלה את הילדים.

"אני" הרימה גלית את ידה, צועדת צעד לפנים.

"גם הבת שלי!"

"היי, אני גלית" חייכה גלית אל הילדה המתולתלת.

"שלום. אני שיר!" היא חייכה גם היא, "קדימה, בואי!"

"לאן?" התבלבלה גלית.

"לרציף!"

"איפה הוא?"

"אה, את לא יודעת..." היא נרתה מבולבלת, "את פשוט צריכה לרוץ לתוך הקיר הזה!"

"לתוך הקיר?! ילדה, תגידי- נפלת על הראש?!" נטלי התקרבה אל הבנות ונעצה בשיר מבט ספקני.

"למען האמת, לא" ענתה שיר, כנראה לא הבינה את פירוש הביטוי.

"זה פשוט נראה כך א..." המשיכה נטלי בגועל.

"נט' די!" קטעה אותה גלית, "לא אמרת שמעכשיו את תאמיני לכל?!"

"נכון, אמרתי. אבל יש גבול! את באמת מאמינה למישהי שאומרת לך לרוץ לתוך קיר?!"

"אבל זה ככה!" התעקשה שיר, "הנה- תראו!" והיא החלה לרוץ לעבר הקיר המדובר.

הפרק הקודם		הפרק הבא