הוא צעד בתוך היער, בשעת לילה, הכול חשוך. מפלצת שנראתה כמו שפרירית בגודל אריה נחתה מולו והתכוונה להתנפל עליו. הכניסה לחלק הזה של היער אסורה, בן אנוש. היא אמרה לו במחשבות. סורי מדרכי. הקול לא בקע מגרונו, אבל לפתע התכווצה השפרירית הענקית בפחד והסתלקה במהירות מהאזור. הוא חייך באכזריות, ואז הרים את ראשו וריחרח כחו כלב. הוא קפץ, הפך לטיגריס ורץ בין העצים במהירות. לפתע הוא נעצר. איש ענק במעיל חום עמד מולו, שבידו עששית אור והסתכל בו בתדהמה. קארון לא היסס - הוא זינק על האיש, חתך בגופו, פצע אותו בעודו גונח בייסורים, ואז הלך, משאיר אותו מדמם. הוא נכנס לקרחת יער גדולה, ונעצר שוב. זה כאן. ליבו הלם בעוצמה. מזל שחיסלתי את החצי ענק הטינופת הזה, הוא חשב לעצמו, מרוצה. ואז הוא הרגיש בזה.
בבת אחת הוא חזר לצורת אדם. הוא הכניס ידו אל הדשא הגבוה, ושלף אבן שחורה, עם סדק גדול לאורכה, שחצה סמל משולש עם מה שנראה כמו עין בתוכו.
קארון צחק וצחק, ואז, בחבטה גדולה, הוא נעלם.
|