במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי katherine221 :)

---------------------------------

דראקו התהלך באיטיות לעבר אביו, הוא התפלא איך בכלל נתנו לו למשרד הקסמים, אומנם לא שלחו אותו לאזקבן אבל כולם ידעו איזה תפקיד הוא שיחק במלחמת הקוסמים השנייה והראשונה. 

"דראקו, בן שלי", הוא אמר בחביבות לא אופיינית לו
"מה אתה עושה פה אבא?", דראקו אחז בחוזקה את המסמכים שהוא היה צריך 
"התגעגעתי", דראקו הרים גבה לעברו, אבא שלו אהב אותו, הוא ידע את זה אבל הוא לא היה מסוג האבות שאומרים אני אוהב אותך בן ואני התגעגעתי אלייך, הוא היה האבא הרשמי שיגן עלייך בכל מצב, אבל עדיין רשמי. 
"אתה שתית?", לוסיוס מאלפוי הזיז את שערו הארוך באנחה 
"לא, להיפך", לוציוס מאלפוי חשף חיוך עם שיניים מצהיבות "אני לא נגעתי בדבר הנוראי הזה מאז המקרה עם המוגלגית הקטנה שלך", הוא אמר ואז הוסיף במרירות משולבת עם געגוע "יותר נכון האמא היקרה שלך לא נתנה לי". 
"יופי לך", דראקו חייך חיוך מאולץ "חוץ מזה עוד משהו אבא?" 
"כן", לוציוס מאלפוי התקרב לבנו עם אותו חיוך מתון "זה בקשר לבחורה החדשה שאתה מעוניין בה" 
"יש בעיה עם הרמיוני גריינג'ר", קולו של דראקו נעשה תקיף, יש לאבא שלו בעיה עם הרמיוני גריינג'ר. הוא ידע מה הוא חושב על אנשים כמוהה, שהם מטונפים, שהם כמו מזיקים שצריכים להרוג. 
לוציוס מאלפוי נאנח בדרמטיות "לפעמים אני חושב שהחינוך שהענקנו לך יצר תגובה הפוכה", דראקו גם נאנח אבל יותר מההתנהגות של אבא שלו מאשר עייפות, "אבל זה לא העניין אני השתנתי, אני ואימא שלך נרצה לפגוש אותה", הוא נופף בידו שם היתה חתיכת קלף צהוב "בנשף של משרד הקסמים בהתחשב בעובדה שכעובד לשעבר גם אני קיבלתי הזמנה" 

הרמיוני גרינג'ר פשטה את בגדיה והחליפה לגופיה כחולה ובוקסר של פליקס החתול, היא הייתה עייפה ומותשת, היא חזרה מהביקור השני שלה אצל הוריה באוסטריילה כדי לבקר את אביה כפי שהבטיחה. אבל כשהורים שלך מארחים בריטים נוספים שגרים בשכונה זה לא כזה מנומס לגרום להם לעבוד קשה לבדם, ומכיוון שאותם בריטים היו מוגלגים היא לא בדיוק יכלה להשתמש בקסם, והכינה לכולם כוסות תה וערכה את השולחן יחד עם אימה. 
"אני מתה מעייפווווווווווות", הרמיוני אמרה תוך כדי פיהוק ונכנסה למיטתה, בגלל שנמו לא בדק מה איתה היא תיארה שהוא מנצל את זה שהוא לא צריך לעבוד היום ולכן הוא היכן שהוא קונה לעצמו דברים או מבקר קרובי משפחתה היא חייכה כשחשבה על זה ונרדמה, כשיללותיו של קרונשקס ברקע. 

הרמיוני תמיד הייתה רגילה שהמיטה שלה קרה, שהאוויר קר והחום היחידי שאמור לבקוע כשהיא ישנה הוא ממנה וגם אותו לא ממש ניתן להרגיש אבל הפעם זה היה אחרת, היא הרגישה כאילו זהו יום קייצי שהאוויר הקר מקרר אותה. 
היא פתחה את עיניה בפתאומיות והבחינה שזה עדיין לילה שהירח החצוי והבוהק עומד נראה דרך החלון שלה יחד עם כמה כוכבים שהחום בקע תחת ראשה וסביב גופה ואיתו היו דפיקות לב שהפכו למהירות ברגע שהיא זזה מעט. 
"בשם מרלין", הרמיוני לחשה בפחד כשראתה את דראקו מאלפוי חסר החולצה לצידה במיטה שלה, מחבק אותה. 
"מה אתה עושה פה", היא התרוממה מעט בכדי לראות את מבטו השליו, זרועותיו הרפו מעט אבל עדיין סביבה. 
"התגעגעתי אלייך" 
"א... אתה מטרידן, אתה נכנסת למיטה שלי וחיבקת אותי באמצע הלילה", הרמיוני גמגמה, הוא הרים גבה ופתח את עיניו לחריצים קטנים הם נראות עייפות מידי לדעתה. 
"כשאת אומרת את זה ככה זה באמת נשמע מטריד", דראקו הידק את אחיזתו במותיניה "אבל אפשר גם לומר שזה דיי רומנטי, כמו רומאו וג'ולייט רק הגרסה הקסומה", למרות שלא רצתה צחוק קצר נפלט מפיה ושריריה נרפו 
"יש לך מזל שאני עייפה אחרת הייתי מעיפה אותך", דראקו צחק הפעם באופן מתגרה יותר 
"בטוחה שזה רק בגלל שאת עייפה ג'ולייט?" 
"שתוק", קולה של הרמיוני היה מלא התגוננות אבל זרועותיה מצאו את גבו ונאחזו בו. דראקו לא נרדם מהר כמו הרמיוני אבל קצת לפני שהוא הרגיש שהוא כן הוא נשק לה.

"כדור הארץ למיוני", הארי התקרב עם שלושה כוסות תה אחת לו, אחת לג'יני ואחת להרמיוני. 
"את שתקת במשך כמה דקות", ג'יני הסבירה וששתה את כוס התה שלה בהנאה. 
"מצטערת, חלמתי לרגע", הרמיוני הסמיקה שנזכרה בלילה לפני שבוע, כשהיא התעוררה הוא נעלם והיא חשבה שהוא היה חלום אבל אז הוא הופיע מעבר לחדר עם אותו חיוך שחצני. 
"על מאלפוי?", ג'יני שאלה עם חיוך מתגרה והארי עשה פרצוף "נו הארי, הוא השתנה, סיפרתי לך כבר", ג'יני חבטה שכתפו בקלילות שהבחינה בפרצופו 
"אני אאמין רק אחרי שאראה את זה, רק לראות שהוא מתנהג בחביבות למישהו שהוא לא טהור דם זה כבר יהיה שיא בשבילו" 
"אתה תראה אותו בנשף היום", הרמיוני הזכירה לו וגם לעצמה. 
"זה לא מעודד", הפרצוף החמוץ של הארי נשאר על פניו, כמו ילד קטן שלא מקבל את מה שרצה. 
הדלת נפתחה בפתאומיות רון הופיע בפתח הדלת, שערו הג'ינג' פרוע מהרוחות שבחוץ "הארי, יש לך טוקסידו נורמאלי להשאיל לי?", כל הארבע עיניים החומות ושתי העינים הירוקות ננעצו בו. 
"כן", ג'יני זזה מחיכו של הארי בחוסר חשק והוא קם לעבר חדר השינה בעוד שרון נעץ עיניים בהרמיוני יחד עם אוזניים שהתחילו להאדים. 
"אז על מה מדברים", רון שאל באופן טבעי לגמרי כאילו אישיותו התפצלה לשני אנשים, והאישיות של פעם תפסה את מקומה 
"על הנשף", הרמיוני אמרה נחושה להתנהג בטבעיות יותר ממנו 
"ועל כמה השתנה מאלפוי" ג'יני הוסיפה באופן מתגרה. ניצוץ של כעס התלקח בעיניו של רון שנועד לעיני אחותו אבל לא יותר מזה, 
"את גם תהיי בנשף היום הרמיוני?", רון שאל נחוש להתעלם מאחותו הקטנה 
"כן ואתה?" 
"כן", הוא ענה ושתיקה מביכה שררה.
"הינה זה", הארי הגיע כשבידו חליפת טוקסידו "הכל בסדר כאן?", הוא הסתכל בשלושה שישבו בשקט, ג'יני סיימה את התה שלה 
"כן, אין שום דבר מביך בסיטואציה הזאת", היא אמרה ומשכה את הארי אל הספה. 
"שום דבר לא מביך פה", הרמיוני ורון ספק צעקו לזוג שישב סמוך אל שניהם 
"אנחנו בסדר לגמרי", רון אמר ואז הוסיף בהיסוס כשמבטו נח על הרמיוני "נ..נכ..נכון?", חיוך קטן התפרס על שפתייה והיא הנהנה "נכון", אבל לג'יני ולהארי שראו את ניצוץ התקווה בעיניו גדל החיוך נמחק "אני חושבת שאלך עכשיו להתכונן", הרמיוני קמה והתעתקה לביתה. 

"רון", ג'יני אמרה במבט מודאג לעבר אחיה שהסתכל למקום שממנו התעתקה הרמיוני "היא לא הולכת לחזור אלייך, ואני לא הולכת לעזור לכם לחזור", הארי נראה שהוא רוצה להתערב אבל הוא לא אמר כלום. רון העיף בא מבט קצר אבל לא נראה כועס או נסער להפך, היהירות הייתה על פניו
"אני לא צריך את העזרה שלך ג'ינברה", הוא הכריז וקם ממקומו "אנחנו נחזור זה לזה" 
"מה אתה מתכוון לעשות", הארי שאל מודאג מעט וסקרן יותר. 
"שום דבר כרגע, אני בטוח שדראקו יהרוס את זה איכשהו" 
"אני בספק רון", ג'יני גיחכה, "דראקו מאלפוי הוא חכם בניגוד אלייך" 
"כדי שגם אני צריך להתארגן", רון אמר באנחה כאילו הוא לא שמע שום דבר ממה שג'יני אמרה "ביי", הוא התעתק משם עם צליל קופצני. 
"אנחנו צריכים להתערב לדעתך?", הארי הניח את זרועותיו המגוננות סביב ג'יני, ראשה מתחת לסנטרו 
"נאא..", היא חיבקה את כפות ידיו, "זה הסתדר מעצמו, כמו תמיד"

 ----------------------------------------

אשמח לתגובות וביקורות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא