הנערה עם השיער השחור

פרק 13: אמת

"ה-א-ר-י?" נשמע מלמול חלוש מכיוונה של איזבלה. "אני פה בל, איך את מרגישה?" שאל הארי ואחז בידה. "ה-ר-א-ש" היא מלמלה. הארי הביט במדאם פומפרי. "יקירתי תשתי מעט מזה, זה שיקוי מאושש" אמרה מדאם פומפרי ומזגה שיקוי סגול לתוך ספל. איזבלה שתתה מעט. "איכסה" היא אמרה וגרמה להארי לחייך.

איזבלה שכבה יומיים במרפאה כשהיא מחוסרת הכרה וראשה עטוף בתחבושות. "ניצחת נכון?" היא שאלה. "כן, תפסתי את הסניץ' ואז תפסתי אותך" הוא אמר בחיוך. "מזל שתפסת אותי" היא חייכה אליו. "אני יכול לנשק אותך? או שזה מסוכן מדי?" שאל הארי. היא הושיטה אליו את זרועותיה "תנסה". הוא חייך והצמיד את שפתיו לשפתיה. לשונו חדרה אל פיה והשתלבה בלשונה מלהיטה את גופה. הוא ניתק ממנה והצמיד את מצחו אל שלה. "אני חושב שזה בסדר" הוא אמר בחיוך מתנשף מעט.

"הארי?!" נשמע קולו של רון והקפיץ את שניהם. "רון מה אתה עושה פה?" שאל הארי. "באתי לחפש אותך, מה אתה עושה?" שאל רון בתדהמה. "אחר כך רון, אחר כך" אמר הארי במבט מזהיר. רון לא אמר דבר ויצא.

"אתה מתכוון לספר להם?" שאלה איזבלה. "בקרוב, אבל אני חושב שנצטרך לדבר, על אמת מסוימת שלא סיפרתי לך" אמר הארי הוא חש שקשה לו עם האמת המרה שהוא מסתיר ממנה. "אמת מסוימת? למה אתה מתכוון?" היא שאלה בבלבול. הוא נאנח.

"לפני המון שנים, חי קוסם שהאמין שיש לנקות את העולם ממוגלגים ובמיוחד את עולם הקסמים מילידי המוגלגים" החל הארי בסיפורו. איזבלה נעצה בו מבט מוזר אך לא קטעה אותו. "הקוסם היה שאפתן וצמא לכוח, אך בעיקר היה צמא לחיי נצח" הוא עצר לרגע בוחן את פניה, למקרה שיראה שם הבעות מצוקה.

"באותה תקופה הוא אסף תומכים והרג את אלו שסירבו לו. יום אחד הוא גילה נבואה על ילד שישמיד אותו, אך הוא שמע רק את חלקה ולכן גרם לקיום הנבואה. הוא רדף את הורי הילד והרג אותם בגלל חבר שבגד בהם והסגירם. הילד, שהיה רק בן שנה נותר בחיים למרות הקללה הממיתה. לקוסם הזה היה תינוק באותה תקופה, תינוקת בעצם, שככל הנראה גודלה ע"י אדם אחר במשך תקופה ארוכה, בה אביה היה ללא גוף כתוצאה מהקללה שנכשלה, לילדה קראו איזבלה רידל ולקוסם קראו הלורד וולדמורט" הארי סיים את סיפורו.

"הארי? הארי?" איזבלה ניערה את זרועו. הארי ניעור מחלומו המוזר. הוא לעולם לא  יוכל לספר לה את האמת, יהיה עליו למצוא פתרון אחר, גם אם יאלץ לוותר על נקמת מות הוריו, הוא אוהב אותה יותר מדי בשביל לוותר עליה ויותר מזה, לפגוע בה כל כך.

"מצטער, חלמתי לרגע" אמר הארי וחייך אליה. "אתה תספר להם?" היא שאלה שוב. "כן, היום אני חושב, אחרי שתלכי לישון" הוא ליטף את שיערה. "כמה אפשר לישון? אני לא אלך לישון" אמרה איזבלה בזעף. "את תלכי לישון, כי כבר מאוחר ואת צריכה מנוחה" אמר הארי ונשק למצחה. היא זעפה וגרמה לו לחייך. הוא נשק לה שוב. "לילה טוב" אמר הארי. היא עצמה את עיניה וכלל לא חשה שהמנגינה שהארי מזמזם, היא המנגינה שלה.

הארי יצא מהמרפאה וחזר אל חדר המועדון של גריפינדור. הרמיוני ורון חיכו לו שם. הם התיישבו בפינה מרוחקת בחדר המועדון. "אני מניח שאת כבר מעודכנת" אמר הארי ושלח ברון מבט קצר. "כן, מהיום הראשון ללימודים בערך" אמרה הרמיוני. תשובתה הפתיעה אותו. "מ-ה?" שאל הארי. "הארי זה היה צפוי, המבטים ביניכם, השיחות, הגיחות הדחופות שלך לשולחן של סליתרין, אני יודעת כבר המון זמן וחשוב לי שתדע שאני תומכת בך לחלוטין" אמרה הרמיוני.

"מה?! את תומכת בו?! מה זאת אומרת?!" קרא רון בפליאה והקפיץ מספר תלמידי שנה שנייה שישבו בקרבת מקום. "רון!" נזפה בו הרמיוני תוך שהיא מביטה בתלמידי השנה השנייה שכבר חזרו לעיסוקיהם. "שכחת מי היא?" שאל רון. "לא שכחתי, אבל אני יודעת שהארי מאוהב והוא יותר חשוב מכל דבר אחר" אמרה הרמיוני וחייכה אל הארי. הארי הביט בה בהכרת תודה. "ומה הוא יעשה עם אבא שלה? ילך אליו הביתה ל 'פגוש את ההורים'?" שאל רוצה בפליאה. "הארי כבר ימצא פתרון, הכי חשוב שהוא יודע מה האמת שלו" אמרה הרמיוני.

הארי שמח שהצליח לחשוף את האמת שלו בפני חבריו. כי אין יותר חשוב בשבילו בחברות שלהם מלבד דבר אחד- אמת. 

*לא ארוך, אני יודעת אבל זה מה שיצא הפעם...

לא לשכוח להגיב...   

הפרק הקודם		הפרק הבא