זוויות שונות

שרביטו של לוציוס עף מידו.

הקללה הותרה מדראקו. 

הרמיוני קפצה על רגליה.

דראקו קם ותפס בידה. 

לוציוס הסתובב במהירות ובכעס. 

מולו עמדה נרקיסה מאלפוי. 

"את!" הוא ירק, "מה את עושה פה?" 

נרקיסה התקדמה אליו צעד, שרביטה שלוף ובגובה העיניים. 

"באתי להגן על הבן שלי," היא אמרה. 

גל של תדהמה והכרת תודה שטף את דראקו: היא באה, אף שבגד בה (למראית עין), היא באה להגן עליו, למרות ששונאת את אביו. 

"כרגע לא הגנת עליו! הגנת על בוצדמית מטונפת!" אמר לוציוס. "למה הגנת עליה?"

"כי דראקו אוהב אותה," אמרה נרקיסה. "לי איכפת ממנו."

לפני שלוציוס ענה, הוא הרים את שרביטו מהריצפה. 

"את רומזת שלא איכפת לי ממנו?" רטן לוציוס. 

"אולי," אמרה נרקיסה. "ראיתי אותם מתנשקים יחד מחוץץ לאוהל. הם אוהבים באמת."

דראקו לא האמין למשמע אוזניו. הוא ידע שאימו מאד קשה עם ההחלטה שלו לאהוב בוצדמית, אבל היא מתחשבת בו. 

"טוב, עכשיו תעופי מפה, אישה!" אמר לוציוס. 

דראקו לא הסכים שידברו ככה לאימו. הוא התקדם צעד קדימה, שרביטו מכוון אל אביו. 

"דראקו," הזהירה נרקיסה, "לא."

לוציוס כיוון את שרביטו אל נרקיסה. 

"את מתכוונת ללכת? אני לא צריך בוצדמית ואישה בוגדת איתי."

גם נרקיסה כיונה את שרביטה אל לוציוס. 

"אני לא אלך. אני אשאר פה, ואגן על בני. ואם לא תסכים לי, אוביל את משרד הקסמים לפה ואינך יכול להרוג אותי, כי אז דראקו ידווח למשרד הקסמים ואם תהרוג אותו הבוצדמית תדווח ואם תהרוג גם אותה כבר יעלו עליך," זה היה ניחוש, אבל לוציוס הידק את שפתיו. כנראה לא רצה להרוג את בנו. 

"טוב, את נשארת פה, אישה עלובה. אבל על תפרעי לי ואל תשמיעי ציוץ, שומעת?" נהם לוציוס. 

"אל תדבר אלי ככה! ואני שומעת מצוין, תודה."

לוציוס הסתפק בנהמה וביציאת כעס החוצה. 

נרקיסה הסתובבה אל דראקו והרמיוני. 

"גברת מאלפוי, איך אוכל להודות לך?" אמרה הרמיוני. 

"תסבי רק אושר לבני," אמרה נרקיסה.

"אמא, אני לא ילד קטן," רטן דראקו, אבל אז חייך ואמר: "תודה."

"טוב, מה עושים?" ניגשה נרקיסה ישר לעיניין. 

"גברת מאלפוי?" שאלה הרמיוני בהיסוס, אבל דראקו הבין. 

"מה התוכניות כדי לעצור את לוציוס?" שאלה נרקיסה. 

עוד כשעה כול מי שהתקבל לאקדמיית מג'קסר אמור להתעתק לשם. 

דראקו לא חזר הבייתה בשביל זה. 

אסטוריה והארי היו מוכנים, עם המזוודות וישבו בחדרה של אסטוריה. 

"איזה מזל שגם אתה התקבלת לשם," אמרה אסטוריה.

היא הייתה בטוחה שדראקו אי-שם, הופך להיות אוכל-מוות של אביו ועוזר לו. 

אולי תספר הכל להארי, ואז הוא והיא ייצאו לעצור את דראקו ואביו לפני שיעלו לשילטון? 

לא.

עוד לא.

"ככה לא אצתרך לפחד שתשכח אותי," אמרה אסטוריה. 

"אסטוריה, חיים שלי, גם אם הייתי נוסע ל100 שנים, לא הייתי מעז לשכוח אותך," אמרה הארי, ואז - 

הוא תפס בה, וקירב את פניו לפניה ונישק אותה. 

אסטוריה נתנה ללשונו להכנס, ועצמה את עיניה בעונג. 

והעונג השכיח ממנה את כל הדאגות.

הפרק הקודם		הפרק הבא