אילברמוני

יום למחרת השיחה של חמוטל עם אופאל, שבמהלכה התווכחו רבות איזה בית ספר מוצלח יותר- הוגוורטס או אילברמוני, קצת אחרי שחמוטל אכלה ארוחת צהריים, נשמעה דפיקה בדלת.

חמוטל פתחה את הדלת.

בפתח עמד, באופן לא צפוי, אביהן של התאומות מאי ואופאל- דין פישר, אדם גבוה,רזה ומגולח היטב עם שיער בלונדיני כמו של אופאל ועיניים כחולות כמו של מאי.

כמו בכל הפעמים שראתה אותו, הוא היה לבוש בחליפה מחויטת ומעונב- מאוד לא ישראלי מצידו.

"אני רוצה לדבר עם ההורים שלך," הוא אמר.

"רק אבא שלי פה," ציינה חמוטל.

דין פישר נאנח.

"כיוון שאני לא אהיה פנוי שוב בזמן הקרוב, ארשה לעצמי להסתפק בזה," הוא אמר באכזבה, "זה ממש חשוב.

זה בקשר לאילברמוני."

"אוהו," הבינה חמוטל, "אתה יכול להיכנס לבית, אני אקרא לו."

לא היה לחמוטל כוח לחפש את אביה, אז היא נכנסה קצת יותר לתוך הבית וצעקה: "אבא!

יש פה מישהו שרוצה לדבר איתך על משהו חשוב נורא!"

בהתאם למעמד החשוב של גילוי העובדה שהבת שלו היא מכשפה שעומדת להישלח לאחד מבתי הספר הקסומים הנחשבים בעולם, אבא של חמוטל הגיע בלבוש הולם של מכנסיים ירוקים קצרים מדי וחולצת טריקו צהובה ומכוערת.

"שלום, הרצל," אמר ברשמיות דין פישר.

"אהלן, דין," אמר אביה של חמוטל, "מה אתה רוצה?"

"חבל שאשתך איה לא כאן, כי מדובר בעניין חשוב ביותר," אמר דין פישר בכובד ראש, "זה בקשר לעולם הקוסמים.

הוא קיים, והבת שלך היא חלק ממנו."

"זה קשור לקשקושים האלה של הארי פוטר?" זלזל אביה של חמוטל, "אפילו הבת שלי מבוגרת מדי בשביל זה, אז איך זה שבן אדם מכובד כמוך מתעסק בזה?"

"אלה אינם קשקושים," אמר דין פישר, "קסמים הם חלק בלתי נפרד מעולמנו.

הבט!"

דין פישר הוציא מתוך כיס פנימי בחליפתו שרביט קצר, נופף בו, והבגדים המביכים של אביה של חמוטל הפכו פתאום לחליפה יוקרתית עם מכנסיים ארוכים תואמים.

יכולת הדיבור של אביה של חמוטל אבדה לו.

אבא של מאי באמת אמר הרגע הבט?, חשבה חמוטל.

אחרי שהיא היתה במקום כמו רחוב ציפורה לוי, הקסם הקטן הזה לא הרשים אותה במיוחד.

לאחר ציפיה ארוכה, אביה של חמוטל הצליח לדבר.

"זה לא מוכיח שהבת שלי היא חלק מהטירוף הזה," הוא אמר לדין פישר.

חמוטל הראתה לו את גב ידה, ואז הפכה את קעקוע ה ABC שלה מקעקוע קטן בצבע העור החום הבהיר שלה לקעקוע שמתפרש על כל גב ידה, בצבע ורוד זרחני עם נצנצים.

"אני בטח הוזה," מלמל אביה של חמוטל, "אבל הבגדים האלה כל כך מוחשיים..."

דין פישר נופף בשרביטו והחזיר את בגדיו של אביה של חמוטל למצבם הרגיל.

"בנוסף לגילוי החשוב שלבתך יש כוחות קסומים, באתי להודיע גם שבהתאם לצוואתה של רוזה- שהיתה סבתה של אשתך אם אינני טועה..."

"זכרונה לברכה," מלמל אביה של חמוטל.

"בהתאם לצוואתה, בקרוב אצטרך לקחת את בתך ללמוד באילברמוני- בית הספר האמריקאי לכישוף ולקוסמות."

"בית ספר אמריקאי? הבת שלי תלמד באמריקה? אני לא מוכן!

אין בית ספר להארי פוטרים בישראל?"

"בית הספר לקסמים באמריקה מוצלח לאין ערוך מזה שבישראל," ניסה דין פישר לשכנע אותו, "אין בכלל מה להשוות- בבית הספר הישראלי יש רק שש שנות לימוד ובאילברמוני שבע, והרמה הרבה יותר גבוהה."

"הבת שלי תעזוב את הארץ למשך שבע שנים?" נחרד אביה של חמוטל, "אני לא רוצה לאבד את הבת שלי לטובת הארי פוטר!"

"זו הזדמנות שלא תחזור!" הגביר דין פישר את קולו, ונטש את הרשמיות שלו, "לבת שלך יש כוחות קסומים חזקים מהרגיל, ואני בטוח שבית הספר אילברמוני יצמיח ממנה מכשפה יוצאת מן הכלל!"

"בשום פנים לא!" שאג אביה של חמוטל.

"מדובר בעתיד של הבת שלך ובצוואה של סבתא רבתא שלה!" הגיב דין פישר בחריפות, "לא יתכן שבגלל מניעים אנוכיים-"

"-רק בגלל העובדה שאכפת לי מכך שהבת שלי תתרחק מהמשפחה שלה ומהארץ שלה למשך שבע שנים-" קטע אותו אביה של חמוטל, אך נקטע בעצמו על ידי בתו שלו.

"ומה אם אני רוצה ללמוד באילברמוני, אבא?"

"אז כנראה את לא אוהבת את המשפחה שלך!" גער בה אביה.

"אז סבתא רוזה ז"ל לא נחשבת משפחה?" התעצבנה חמוטל.

"את לא חושבת שהדעה של ההורה שלך חשובה יותר?" התעקש אביה.

"בפעם האחרונה שבדקתי, לא היית גיבור, ואתה גם לא מת," אמרה חמוטל.

"שמעת את הבת שלך- לפחות היא יודעת מה טוב בשבילה," התערב דין פישר.

"זה מספיק!" קרא האב בכעס, "אתה יודע איפה הדלת!"

"אני אעשה כל שביכולתי כדי לממש את צוואתה של רוזה," הודיע דין פישר הנעלב בדרכו החוצה.

אביה של חמוטל צעק אחריו: "ואני נשבע שלא אאפשר לחמוטל ללמוד באילברמוני!"

"אבל אבא!" נדהמה חמוטל.

"לכי לחדר שלך!" סינן אביה של חמוטל, "מעכשיו אסור לך להתקרב אפילו למשפחת פישר המשוקצת הזאת."

חמוטל רצה אל החדר שלה וטרקה את הדלת בזעם.

ואז היא נשכבה במיטתה, כבשה את פניה בכרית והניחה לדמעות של תסכול לזלוג החוצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא