מכשפה חדשה-ישנה

אוקיי, אז קודם כל, וואו וואו וואוווווווווווווו 

הפיק הגיע למומלצים. למומלצים. אני לא יודעת איך להודות לכם, אתם מדהימים!

אני ככ שמחה לדעת שאוהבים את הכתיבה שלי, תודה רבה רבה רבה! :)

(נ.ב- ג'יניוויזלי :-) לא הצלחתי לשלוח לך חרמשים, האתר רושם שיש שגיאה...)

תהנו מהפרקקקקקקקקקקקקקקקק :)

גאיה התעוררה לטפיחות העדינות של הרמיוני על כתפה. "גאיה, קומי, כבר תשע, ארוחת בוקר" אמרה לה הרמיוני. גאיה פיהקה והנהנה. כשהתיישבה, שמה לב שהיא עוד לבושה בבגדיה המוגלגים.

היא הביטה במיטה של הרמיוני, שעמלה על סידורה. המיטה של רון הייתה מבולגנת כתמיד והוא נאנח. והייתה שם עוד מיטה. מיטה שיועדה להארי. היא נאנחה ולקחה גלימה שחורה מהמזוודה שלה.

היא נכנסה לאמבטיה והחליפה בזריזות לגלימה. היא סירקה מעט את שיערה וצחצחה את שיניה, וירדה עם רון והרמיוני למטה.

כשנכנסו לחדר האוכל, מדברים בקולות מהוסים למה יש משם כל כך הרבה רעש, עד שנכנסו.

פרופסור דמבלדור ישב שם, נינוח ושלו כתמיד, בעוד סיריוס מתווכח בקולי קולות ורמוס מנסה להרגיע אותו בקולות מהוסים. "-אני אקח אותו, לא ישימו לב אליי!" התווכח סיריוס.

"כמובן שישימו לב אלייך! אתה פושע נמלט, בלק!" נשמע גם קולו של סנייפ. גאיה, רון והרמיוני התיישבו בשקט בשולחן וגברת וויזלי שמה לכל אחד מהם בצלחת פרוסת עוגת קדרה.

"אני הולך לקחת את הארי!" צעק סיריוס. גאיה הזדקפה. היא חשה שגם רון והרמיוני הזדקפו. "אתה לא יכול, סיריוס" אמרה לו וכולם הפנו את ראשיהם אליה.

"אבל אני יכולה" אמרה כשראתה שסיריוס עומד לפצות את פיו. הוא סגר אותו ונראה כמהרהר על זה. "היא לא יכולה ללכת!" מחה סנייפ. "ולמה לא?" שאלה גאיה בהרמת גבה.

"כי את קוסמת קטינה!" הוא רטן. "וזה אמור לעצור אותי כי?..." שאלה בתמיהה וסנייפ רטן משהו בשקט. דמבלדור חייך בסודיות ועיניו נצנצו.

בינתיים טונקס ישבה דוממת ושיערה החליף צבעים. פרופסור מודי לא השתתף בשיחה, וזה נראה לה מוזר, כי הוא לא נראה אחד שלא מתערב בעניינים כאלו חשובים.

"אם כך, זה נקבע" החליט דמבלדור. "אלאסטור, נימפדורה-" שיערה של טונקס התחלף לאדום של זעם, אך מתוך כבוד לדמבלדור לא אמרה דבר. "רמוס, קינגסלי והעלמה טארה יצאו להביא את אדון פוטר".

"ומה איתנו?" שאל רון והחווה בידו עליו ועל הרמיוני. "אתה לא הולך לשום מקום!" קבעה גברת וויזלי תוך שהיא מנגבת את ידיה במגבת. "ואני אעדיף שהרמיוני היקרה גם תישאר" הוסיפה בחיוך חם.

הרמיוני, שמאז ומתמיד הייתה יותר צייתנית, הנהנה בחיוך חזרה. "מתי?" שאלה גאיה. "בערב, בשעה שבע" הרעים קולו של פרופסור מודי וגאיה הנהנה.

"העוגה הייתה נהדרת, גברת וויזלי, תודה" אמרה גאיה בחיוך וגברת וויזלי הנהנה לה חזרה. "עכשיו, מלמדים אותך לשחק קווידיץ'!" אמר רון וספק כפיים. "רון!" מחתה הרמיוני.

אבל רון כבר נעמד וגרר את גאיה והרמיוני אחריו, ופרופסור דמבלדור נראה מאוד משועשע. "חכו רגע, אין לכם מטאטאים!" קבע סיריוס שנראה נרגש פתאום. רון האדים וחזר עם הבנות על עקבותיו.

סיריוס רץ משם וכעבור רגע חזר עם שלושה מטאטאי נימבוס 2000. עיניו של רון הבריקו והוא קיפצץ בהתרגשות. זה לא היה טוב כשל הארי, אבל מטאטא מצויין-זה היה.

סיריוס יצא איתם לחצר הענקית, ואף אחד לא שאל שאלות. הבית בן כה וכה הוסתר מעיני המוגלגים. גאיה התרגשה. מאוד.

רון לקח ישר את המטאטא מידו של סיריוס והרמיוני הנידה בראשה. "אני אעדיף שלא, תודה" אמרה בנימוס. לאחר שסיריוס ניסה לשדל אותה ולא הצליח, הוא נאנח באכזבה ופנה לגאיה.

פניה של גאיה היו סמוקות מהתרגשות. מטאטא! תמיד רצתה מטאטא, ויותר מכך, לרכב עליו! סיריוס גיחך כשראה את פניה והניח את המטאטא על הדשא. "אמרי למטאטא 'עלה!' " הסביר לה לאט.

גאיה גלגלה עיניים בחיוך ושמה את ידה מעל המטאטא. "עלה!" היא פקדה עליו והוא עלה מיד. סיריוס הביט בה בהערכה-משהו והיא מיהרה לעלות על המטאטא.

"עכשיו תתני בעיטה קטנה לאדמה ותעלי למעלה. כדי לפנות את פשוט צריכה להטות את גופך למקום אליו תרצי לטוס" הסביר לה והיא הנהנה. גאיה בעטה קלות באדמה וכיוונה את המטאטא למעלה-והמריאה.

איזו תחושה נפלאה! התלתלים והגלימה שלה עפו מאחוריה, והיא שמעה שריקות מלמטה. היא פנתה שמאלה וימינה וטסה במעגלים.

עד שראתה כדור זהוב וקטן עם כנפיים מרפרפות נזרק לאוויר. הוא זמזם סביבה ואז עף משם. גאיה דלקה אחריוו במהירות, מתעופפת ומושיטה את ידה. היא צללה למטה וסטתה ימינה בחדות,

והכדור הקטן והחמקן נתפס בין ידיה. היא נחתה ברכות על האדמה וירדה מהמטאטא בקפיצות נלהבות. "הצלחתי! הצלחתי!" היא צהלה. "שבע דקות" ציין סיריוס בהערכה.

"דקה וחצי יותר מהארי" סיפר רון. "עכשיו-מה זה היה?" שאלה בתמיהה, וסיריוס ורון פצחו בהסבר על הקווידיץ'-קואפל, מרביצנים, סניץ' (הכדור שתפסה), חובטים, שומר, רודפים, מחפש (הארי, הצעיר ביותר במאה שנה האחרונות!)

וכמובן הכללים. המשחק נשמע לגאיה נלהב ומהנה מאוד, וסיריוס ארגן להם סל אחד עגול וגבוה באמצע. "זה הסל אליו צריך לקלוע את הקואפל" הסביר לה סיריוס והיא הנהנה.

הוא זרק אליה את הכדור והיא עלתה על מטאטא. רון עלה גם הוא וניצב למול הסל, להגן עליו בתפקיד שומר. היא עפה במהירות מסחררת עם הכדור בידיה ועשתה 'כאילו' תנועות זריקה, מצליחה לבלבל את רון.

הוא נע שמאלה, והיא זרקה לפינה הימנית למעלה-וקלעה. היא הניפה ידיים בניצחון ורון האדים. היא ראתה את סיריוס ומיוני מלמטה מוחאים כפיים, ורון זרק לה את הקואפל, שתנסה שוב. בשלב מסויים,

סיריוס נופף אליהם והם ירדו למטה עם המטאטאים. "גאיה-השעה שש" אמר לה והיא החווירה. "אוי, שכחתי, נכון!" היא פלטה בזריזות ושמטה את המטאטא.

היא רצה למעלה וראתה שהיא נראית פרועה לגמרי מהמשחק. היא סידרה את גלימתה וסירקה שוב את התלתלים השחורים שלה והחזיקה קווצת שיער סוררת בסיכת סבתא. העיניים הכהות שלה הבריקו מהתרגשות,

והיא חייכה לדמותה של המראה.

היא הוציאה את שרביטה מהמגירה וטמנה אותו בכיס גלימתה. היא נאנחה. איך הארי יגיב כשיגלה שלא סיפרו לו? שהסתירו ממנו? שהגיעו לשם לפניו.

היא ניערה את ראשה. הכל היה לטובתו, כדי לשמור על ביטחונו, הזכירה לעצמה שוב ושוב, זה בהוראת פרופסור דמבלדור והוא יודע מה הוא עושה. היא ירדה למטה וראתה שחברי 'המשלחת' כבר מחכים שם, גם קינגסלי שאקלבולט.

"אני מניח שאפשר לצאת כבר עכשיו אם כולם מוכנים" אמר רמוס, וטונקס הנהנה בהתלהבות ונצמדה אליו, ורמוס הסמיק. גאיה הרימה גבה. מה קורה שם?

הם יצאו החוצה. "נתעתק?" שאלה ומודי הנהן. היא אחזה בידה של טונקס, שאחזה בידו של רמוס שהסמיק. טוב, טונקס דלוקה על רמוס זה בטוח. ורמוס? גאיה לא הייתה בטוחה.

הם התעתקו וגאיה מצאה את עצמה למול- "דרך פריווט מספר ארבע" היא הקריאה מהשלט. הדודים המרשעים של הארי. היא כבר הזעיפה את פניה בכוננות. "הם לא יהיו בבית" אמר קינגסלי כקורא מחשבות,

וגאיה הנהנה באנחה וחייכה חיוך קטן. רמוס פתח את דלת הבית בלחש 'אלוהומורה' פשוט וטונקס הביטה בו בהערצה. הם נכנסו בשקט ועלו לקומה השנייה. הארי סיפר לה שכשקיבל את המכתב להוגוורטס, דודיו חששו

שהקוסמים עוקבים אחריהם, אז הם העבירו אותו מהארון שמתחת למדרגות לחדר הקטן בקומה השנייה. טוב-לב באמת, תודה רבה להם, חשבה בכעס. הדלת של הארי הייתה נעולה, וגאיה חשבה שלפרוץ אותה בלחש

אלוהומורה לא יהיה רעיון טוב, הארי והאינסטיקנטים שלו יתקפו אותם. הם לא צריכים שימוש בלחש עכשיו, אלא רק טכניקה מוגלגית פשוטה, זה יהיה הכי עדיף. "תנו לי" היא לחשה והם הנהנו ופינו דרך.

היא הוציאה את הסיכה משיערה והכניסה אותה למנעול, מסובבת אותה לאט ובמיומנות, כמו בסרטים.

כשהדלת נפתחה, הארי כבר עמד עם שרביט שלוף. כשראה אותם בכניסה, הוריד אותו בתמיהה. "מה אתם עושים פה?" הוא שאל. גאיה פילסה את מקומה בין כולם ונעמדה מול הארי.

"גאיה?" הוא שאל בחיוך. "הארי!"היא חייכה גם וזינקה עליו בחיבוק. הוא חיבק אותה חזרה. "עדיין לא עניתם לי, מה אתם עושים פה?" שאל, כעת רגוע יותר. "לוקחים אותך כמובן" ענתה לו.

הארי הזדקף, קורן מאושר. "לאן?" שאל. "למפקדת עוף החול, נסביר לך שם" אמרה לו. הוא בא לפתוח את פיו, אבל סגר אותו והנהן במורת-רוח קלה.

הוא לקח את המזוודה שלו וטמן את השרביט שלו בכיס המכנסיים הקדמי שלו, ויישר את משקפיו. הם יצאו מהחדר של הארי, מדרך פריווט.

"איך הולכים?" שאל הארי. "נצטרך לעוף על המטאטאים" אמר פרופסור מודי והושיט את ידו לפנים, הארי וגאיה עושים כמוהו. המטאטאים עפו לידיהם, וגאיה חייכה לנוכח הנימבוס 2000 שבידה.

"מאיפה?" שאל הארי בחיוך קטן. "הסנדק שלך. הוא ורון לימדו אותי קווידיץ' וסיריוס נתן לי מטאטא" סיפרה לו בחיוך זוהר. "כל כך מתאים לו..." הוא נאנח והם עלו על המטאטאים. "תגיד ביי ביי לדרך פריווט".

אמרה לו גאיה. "לפחות עד החופשה הבאה". "ביי ביי, ומקווה שאני לא אחזור לפה יותר מדי" הוא אמר. גאיה צחקקה והם עפו משם. הם עברו דרך הים ואוניות ועפו גבוה מעל הבניינים. גאיה התפתתה לפרוש את ידיה לצדדים,

כמו שראתה בסרט 'הטיטאניק', אבל זה יהיה מסוכן והיא עלולה לאבד כיוון או שיווי משקל, היא צריכה להישאר מרוכזת עד כמה שיכלה, כי במילא הנוף המדהים לקח חלק ממנו.

עד שנחו מול שני הבניינים. "הגענו!" הכריזה טונקס, שנזכרה והציגה את עצמה: "אגב, קוראים לי נימפדורה טונקס. קרא לי רק טונקס" אמרה בחיוך והארי הנהן. "וזה" אמר והחוותה לאיש השחום.

"קינגסלי שאקלבולט. הילאי". הארי הנהן בהערכה ולחץ את ידו. "למה אנחנו כאן?" שאל הארי. "הארי, ברוך הבא למפקדת עוף החול, כיכר גרימולד מספר 12!" אמרה לו. הוא הביט במקום מבולבל. ואז עיניו נפערו,

והוא כמו כולם ראה את המקום. הם צעדו בשתיקה ונכנסו לבית, שהיה ריק ושומם. הם עברו במסדרון וראו את גברת וויזלי, ששמחה לראות את הארי. "איפה כולם?" שאלה גאיה.

"בישיבת מסדר" ענתה גברת וויזלי וגאיה הנהנה. הם המשיכו להתקדם, והארי ראה את סיריוס, וסיריוס קלט אותו.

הוא קם ויצא מהחדר, מחבק את הארי שנראה מאושר. "מה אתם עושים שם?" שאל הארי בסקרנות, וסיריוס הביט בגאיה. "אנחנו נסביר לו" אמרה לו וסיריוס הנהן וחזר.

"אנחנו?" שאל הארי. "אני, רון והרמיוני. בוא, נראה לך את החדר שלנו" אמרה, והם עלו בשתיקה שנדמתה לגאיה כזועפת מצדו של הארי.

הרגע שפתחו את הדלת, הרמיוני חיבקה את הארי ואחריה רון. "הארי! נפלא שאתה כאן! סוף סוף-" צהלה הרמיוני, אבל הארי קטע אותה בחדות: "ממתי אתם כאן?". "מתחילת החופש בערך" ענה רון, מובך קצת.

"ולא חשבתם לספר לי? לשלוח מכתב? להתקשר?" שאל בכעס. "לא יכולנו! דמבלדור השביע אותנו שלא נספר לך!" התפרצה גאיה. שתיקה. הארי התיישב בכבדות על המיטה הריקה.

"למה?" הוא שאל לבסוף. "אנחנו לא יודעים" ענתה לו גאיה והתיישבה לידו. "אבל העיקר שאתה כאן, הארי" אמר רון בחיוך וגאיה והרמיוני הנהנו במרץ. הארי נאנח והנהן גם הוא. "יש משהו שאני חייב לספר לכם" אמר

בלהט פתאומי, וסיפר להם על הסוהרסנים שתקפו אותו ואת בן דודו, דאדלי, ועל השימוע שלו במשרד הקסמים שייערך מחר. "סליחה?!" כעסה הרמיוני. "זה לא הוגן!" מחתה גאיה.

"לא יכול להיות! הם הרי לא באמת יכולים להאמין שסתם השתמשת בלחש הפטרונוס, נכון? אף אחד לא משתמש סתם בלחש הפטרונוס!" אמר רון בתדהמה. "חוץ מאנשים כמו מאלפוי שאם היו יודעים לעשות

אותו לא היו מפסיקים לעשות אותו ולהשוויץ בזה" ציינה גאיה והם גיכחו בהסכמה. "ועכשיו בחזרה אליכם-מה זה בעצם מסדר עוף החול?" שאל הארי.

"את מסדר עוף החול הקים פרופסור דמבלדור כנגד וולדמורט" החלה הרמיוני להסביר. "המסדר המקורי הוקם לפני עשרים ושתיים שנים, עם ההורים שלי ושלך" המשיך רון והארי הנהן בחיוך קטן.

"ועכשיו לאור האיום החוזר, ומשרד הקסמים שיושב ולא עושה כלום, פרופסור דמבלדור הקים מחדש את המסדר ואסף את כל החברים הישנים וגייס כמה חדשים" סיימה גאיה את ההסבר.

"ואנחנו?" שאל הארי והחווה בידו עליהם. גאיה הרהרה בכך. "אני חושבת שאפשר לומר שאנחנו חברי מסדר למחצה" אמרה והביטה ברון והרמיוני ואלה הנהנו כמחזקים אותה. עיניו של הארי התרוצצו מעט בבלבול.

"אני... אני רוצה ללכת לישון, לעכל הכל" אמר הארי. הם הנהנו וגאיה קמה ממיטתו ונשכבה במיטה שלה, מתכרבלת בשמיכה האדומה. הכל יהיה בסדר, היא הזכירה לעצמה שוב ושוב.

הכל יהיה בסדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא