הרוחות בהוגוורטס

אז מצאתי זמן לכתוב עוד קצת, ובגלל שמלא זמן לא יצא לי להעלות פרקים, החלטתי לכתוב פרק פיצוי יחסית ארוך.
אני יודעת שכתבתי שהולך להיות פרק קצר ושפרד וסדריק לא יהיו בו, אבל רציתי לפצות אתכם כמה שאפשר-אז אשתדל שישתתפו כמה שיותר דמויות.
ובקרוב מאוד אחזור לארץ ואוכל להעלות פרקים בקצב טוב יותר.
קריאה מהנה :)

״אז מה אתה חושב?״ שאל סיריוס את רמוס בזמן שהם טיילו בטירה. ״אני מתכוון, מה אתה חושב על רוונה?״
״אממ״, רמוס חשב לרגע. ״אני לא ממש יודע... מצד אחד היא יכולה להיות נחמדה, אבל מצד שני היא קצת קרירה כזאת״.
״טוב, לא כולם חייבים לאהוב את כולם״, אמר סיריוס במשיכת כתפיים.
לאהוב, חשב רמוס, אוי לא!
״חייב לזוז!״ אמר רמוס במהירות. ״יש לי פגישה עם אשתי, טונקס, שכחתי מזה לגמרי!״
סיריוס גילגל עיניים בעוד רמוס ריחף בשיא המהירות אל טונקס.
״נשואים ועדיין יוצאים לדייטים״, אמר לעצמו בשקט וחזר לרוונה רייבנקלו שכעת דיברה עם הבת שלה, הלנה.
״שלום לכן״, אמר סיריוס בחיוך.
״שלום לך״, אמרה רוונה. ״אני מניחה שעוד לא יצא לך לדבר עם בתי, נכון?״
הלנה הביטה בסיריוס במבט עוין, היא לא ממש חיבבה אותו. בעיקר בגלל שהוא יוצא עם אמא שלה...

רמוס הגיע לספרייה, שם אשתו חיכתה לו.
״איחרת״, אמרה נימפדורה טונקס בכעס מזויף.
״מצטער״, אמר רמוס ברגשות אשם.
״מ'נשמע, רמוס?״
״רגיל, את יודעת... אז מה שלום טדי?״
״אמא שלי שלחה תמונה שלו בעזרת ינשוף״, השיבה טונקס בעצב, ״הוא גדל ממש מדהים״, אמרה והושיטה את תמונתו של בנם אל רמוס.
רמוס נאנח. הוא הביט בבנו המחייך בתמונה. שיערו של טדי החליף צבעים פה ושם.
״אם רק היינו יכולים לגדל אותו״, אמרה טונקס בעצב.
״היי״, אמר רמוס בלחש ושם יד על כתפה של אשתו, ״גם אני עצוב מזה שלא היינו יכולים לגדל אותו, אבל תראי כמה מאושר הוא. אני בטוח שהוא לא היה רוצה שנהיה עצובים כל הזמן בגללו. אני בטוח שהוא היה רוצה שתשמחי למרות הכל״.
״אתה מדבר כאילו הוא זה שמת ולא אנחנו״, אמרה טונקס בחצי חיוך.
״היי, ראיתי את זה!״ אמר רמוס.
טונקס הביטה בו במבט שואל.
״החיוך הזה, ראיתי אותו״, ענה רמוס לשאלה שלא נשאלה. ״נו, קדימה, תנסי קצת לשמוח. לא רק בשבילי, בשביל הבן שלנו״.
טונקס השפילה את מבטה.
״בסדר״, אמרה לבסוף, ״אנסה. אם אתה חושב שזה מה שטדי היה רוצה, אז אעשה את בשבילו״.
רמוס חיבק אותה.
הוא בעצמו היה עצוב, אך הוא לא רצה שהיא תדאג לו יותר מדיי. הוא רק רצה לוודא שהיא תהיה מאושרת גם במצבים הכי קשים.

״איזה בלאגן״, אמר ניק כמעט בלי ראש לברון המגואל.
״אני דווקא נהנה מזה״, השיב הברון והביט על הלנה רייבנקלו שהבריחה את סיריוס מהמקום שבו עמד קודם ליד אמא שלה.
״הלנה, זה מספיק!״ קראה רוונה בכעס, אך הלנה המשיכה לרדוף אחרי סיריוס.
״למה בתך רודפת אחרי בן זוגך?״ שאל ניק את רוונה.
״היא מפחדת שהוא ייפגע בי״, אמרה רוונה בקוצר רוח. לאחר מכן המשיכה לנסות לעזור לסיריוס.
הברון המשיך להביט בחיוך על המתרחש, בעוד רוונה וניק ניסו לעצור את הלנה.
רק חסר לי עכשיו שפיבס יגיע, חשב סיריוס בפחד.
לצערו של סיריוס, זה אכן קרה. פיבס הגיע עם חיוך מרושע על פניו. הוא התחיל לזרוק הערות עידוד להלנה.
״זה לא מצחיק, פיבס!״ קרא סיריוס בכעס. ״נו, שמישהו יעשה משהו, בבקשה!״
״מספיק!״ נשמע קולו של ילד קטן ורזה. זה היה קולין קירווי. כולם השתתקו מייד. ״יש לאנשים מספיק צרות בחיים/במוות שלהם גם בלי שתעשו כזה רעש!״
״הילד נהיה קצת עצבני מאז שמת״, לחש סיריוס לרוונה שהצליחה להצילו מידייה של הלנה.
״זה אומר שאתם מפסיקים?״ שאל קולין, קצת רגוע יותר הפעם.
פיבס התחיל להשתעמם והתרחק מהמקום באיטיות, הברון המגואל המשיך להביט בקולין בפליאה וניק כמעט בלי ראש היה גאה בכך שקולין השמיע את קולו ואת מה שיש לו לומר.
״אז אני מניח שהשתיקה שלכם אומרת שהתשובה היא כן, ושאתם מפסיקים?״ שאל קולין.
הלנה נאנחה.
״אוקי, אפסיק. לבנתיים...״

״סדריק!״ המשיך פרד לקרוא בעצב.
״אני כאן״, קרא סדריק בקול רועד.
סדריק ישב על גבעה קטנה וירוקה שצמחו עלייה כמה פרחים וצמחים משונים שנראו מטופחים מאוד.
פרד הביט לרגע בסדריק, עדיין היה מחוסר מילים.
״א-אני״, פתח פרד בהיסוס, ״אני לא ממש יודע מה להגיד...״
״זה בסדר״, אמר סדריק בחיוך חסר כל שמחה. ״אתה לא חייב להגיד כלום״.
פרד התיישב לידו באיטיות, ולאחר מכן נזכר במשהו.
״אתה יודע מה זה מזכיר לי?״ שאל בניסיון לשנות את האווירה. ״זה מזכיר את הפעם ההיא שהיית ביער האסור ושהתיישבתי לידך באיטיות על גזע עץ, ואז עשינו סוג של שיחת נפש כזאת...״
״ושמתי את ראשי על הכתף שלך״, השלים סדריק בשקט.
״זה היה חמוד״, אמר פרד, ״ואשמח אם תעשה את זה שוב״.
״אז כל עוד זה יגרום לך לשמוח, אעשה את זה״, אמר סדריק בחיוך, שעדיין היה חיוך עצוב ביותר, והניח את ראשו כל כתפו של פרד.
״אתה יודע שאמא שלך לא התכוונה לעשות את זה״, אמר פרד בלחש לאחר כמה דקות.
״אני יודע״, השיב סדריק. ״אבל זה לא הופך את זה לבסדר״.
״ברור שלא, אבל בכל זאת-היא אמא שלך, ואתה חשוב לה. אתה תהיה חייב לסלוח לה בסופו של דבר״.
״אבל בגללה אבא שלי פגוע...״
״כן, הוא פגוע, אבל אם רק תנסו לשמוע את מה שיש לאמא שלך להגיד, אז אולי תוכלו להבין שהיא מעולם לא התכוונה לעשות את זה ושמגיע לה שתסלחו לה״.
סדריק התלבט. הוא לא ידע אם פרד צודק או לא, אבל הוא היה בטוח שהוא לא רצה לסלוח כל כך מהר לאמא שלו על איך שהיא פגעה באביו.
״אחשוב על זה... אולי אחרי שנבקר את המשפחה שלך״.
״המשפחה שלי?״ שאל פרד.
״אמרת שאתה רוצה שנבקר גם את המשפחה שלך, לא?״
״אה, נכון״, אמר פרד ונזכר בשיחה שהם ערכו מלפני כמה שעות בספרייה בהוגוורטס. ״אז כדאי שנצא לדרך״.
סדריק הוריד את ראשו מכתפו של פרד, נעמד והושיט את ידו כדי לעזור לפרד לקום (למרות שלא היה בזה שום צורך).
״אז אחרי שנבקר את המשפחה שלי״, אמר פרד, ״אתה הולך לדבר עם ההורים שלך. זאת פקודה!״ הוסיף כשראה שסדריק בא לומר משהו.
״טוב״, אמר סדריק בשקט, בלי יכולת למצוא משהו אחר לומר.

לאחר שעה בערך, רמוס יצא עם טונקס מהספרייה.
הם פגשו בדרך את רוונה שהייתה עצבנית.
״שלום״, אמר רמוס.
רוונה חלפה פניו בלי לומר מילה בעוד הלנה באה אחריה ומנסה להתנצל.
״הבת של רוונה רדפה אחריי״, אמר סיריוס שהופיע אחריהם, ״אז רוונה קצת כועסת עלייה...״
״למה היא רדפה אחריך?״ שאל רמוס.
״בוא נגיד שהיא לא ממש אוהבת את זה שאני יוצא עם אמא שלה...״
״טוב, אני לא ממש אוהבת אותה״, אמרה טונקס בקרירות והביטה בהלנה המתרחקת.
סיריוס נאנח.
״כן, אני גם לא ממש מחבב את הבת שלה, אבל אתגבר על זה״.
״זה מה שקורה שמחליטים לצאת עם מישהי שיש לה ילדים״, מילמל רמוס.
״האמת שמה שאתה אומר זה נכון״, הודה סיריוס. ״כמעט תמיד הילדים שונאים את מי שאמא שלהם יוצאת איתו...״
״אבל אתה תעבור את זה״, אמרה טונקס. ״עברת דברים גרועים יותר ממישהי שקצת שונאת אותך״.
״אז אנחנו מאמינים שתעבור גם את זה״, אמר רמוס בחיוך מעודד.
״אלא אם כן פיבס יחליט להצטרף אל הלנה ולגרור את כל הרוחות בהוגוורטס נגדי״, השיב סיריוס בחשש.
״אז מזל שאף אחד לא לוקח אותו ברצינות״, אמרה טונקס.
״שקט, הלנה!״ קולה של רוונה נשמע חזק מאוד, למרות המרחק הרב שהיה בינה לבין סיריוס, רמוס וטונקס. ״אני לא רוצה לשמוע ממך מילה נוספת!״
״כדאי שאלך להרגיע אותה״, נאנח סיריוס וניגש אל רוונה.

פרד וסדריק הגיעו למחילה מאוחר יחסית.
הערב כבר ירד והאיזור היה חשוך כמעט לגמרי.
השניים התקרבו אל הדלת, פרד קצת בהיסוס. עוד לא יצא לו לדבר עם משפחתו לאחר שמת.
״טוב, בוא נגמור את זה״, אמר ונכנס דרך הקיר.
״זה לא נחשב פריצה?״ שאל סדריק, אך לפני שפרד הספיק לענות הם ראו את פרצופו של ג'ורג' וויזלי.
פיו היה פעור לרווחה.
סדריק הלך כמה צעדים אחורה כדי לאפשר לפרד לדבר בפרטיות עם אחיו התאום.
פרד התקרב לאט אל ג'ורג'.
״שלום, ג'ורג'״.

הפרק הקודם		הפרק הבא