משחקי הקסם

לא עבר הרבה זמן עד שגירסה אפס נקודה שלוש הפכה לאחד נקודה שלוש. ולשתיים נקודה שלוש, ולשלוש נקודה שלוש... רק שבועיים כעבור ההברקה של זלדה השיקוי הפך לנוזל כחול כהה שבהרחה בגודל של משיכה באף עושה אותך שבע לשעתיים. גרסה שש נקודה שלוש, הגאווה שלי. זלדה לא חיכתה הרבה לפני שהציעה למכור את זה. ואני כמובן הסכמתי. נכון שהמטרה המקורית שלו הייתה לעזור לאזורים מוכי אסון ולעניים. אבל אנחנו זקוקות לכסף. לא נראה שההורים של זלדה ישלכו לה משהו. למען השם, יהיה לה מזל אם הם ירשו לה לישון בבית אחרי המיון! ואין לנו מתחרים, זאת אומרת שאנחנו יכולות לפתוח מונופול... והרי זה רק עוזר ללימודים שלהם. לא עוד חצי שעה של ישיבה מסביב לשולחן כדי לנגוס. עכשיו הם יכולים לנצל את הזמן הזה! אני מודה שבהתחלה הרגשתי רע בקשר לזה. אבל עכשיו שישבתי סביב שולחן האוכל הכמעט ריק ליבי נצבט בגאווה. שקשקתי שוב את כיסי המלאים למחצה באונקיות. אני מרוויחה כסף בכמויות בגיל שבו קטניס רק התחילה לצוד. השארתי לה אבק מאחור!

"פרימרוז אוורידין." קראה לי פרופסור מונה מאחת הדלתות. הסתובבתי אליה, כמעט אף פעם לא קראו לי בשמי המלא.  "מה פרופסור?" שאלתי. "את יכולה לבוא איתי? רוצים לפגוש אותך, כמה אנשים מאוד חשובים." "זה יכול לחקות?" ועסוקים, אנשים חשובים ועסוקים." משכתי בכתפיים כלפי זלדה. "זלדה יכולה לבוא איתי?" "כן, אבל היא חייבת להישאר מאחורי הדלת בזמן שמדברים איתך." זלדה כמעט קפצה מהתרגשות. לא הבנתי למה. "בסדר" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון מונה. בדרך עצרתי לכמה שניות והרחתי את פקק השאם של מבחנת השובע שהחזקתי בידי. מיד טעם של מתיקות ושמנוניות עטף את גוםי לכמה דקות. כאילו הגרון שלי נהפך למרשמלו. זלדה ממש רצה אחרי. "בסדר פרים, זאת פגישת עסקים. את זוכרת מה לימדתי אותך נכון? גב ישר, עיניים קדימה. או, ותעשי את חיוך העסקים שלך. קדימה, יש לך יופי של חיוך עסקים." מאז שהעסק של השיקוי התחיל לצבור תנופה זלדה הייתה פרנואידית בקשר לזה שאיזה סוכן כישרונות יימצא אותנו. כילדה למשפחת סוחרים מפורסמת ועשירה, היא חלמה כל חייה על עסקת מניות ונדל"ן. הייתי בטוחה שזה רק עוד אחד ההתקפים שלה. "באמת זלדה, זאת לא פגישת עסקים." "זה פגישה עם אנשים חשובים ועסוקים. יותר ברור מזה תקבלי רק אם הם ישימו שלט רואון של 'אנחנו רוצים לקנות את החברה שלך!'." "זה נאון זלדה, שלט נאון." "את ועולם המוגלגים שלך. אני רצינית, לא תדעי על הזדמנות עסקית גם אם היא תנחת מתחת לאף שלך. בגלל זה יש לך אותי." "ובשביל לחשים ורעיונות גאוניים." "גם-" "וחוץ מזה, שמעתי שבעולם הזה יש גם סוחרים מוגלגים. אבא של דניס הוא לא אחד כזה?" "אולי, אבל תקשיבי לי! את זוכרת את כל מה שתרגלנו נכון?" "כן, עם עוד כמה ספרים מאגף המוגלגים." "מעולה, אז על תפשלי. בבקשה על תפשלי. זאת ההזדמנות הראשונה שלנו. אולי זאת תהיה האחרונה."

מונה פתחה את הדלת. שמתי על פני את החיוך החביב של תחילת העסקה. רק ליתר ביטחון. בחדר הייתה אישה בלונדינית עם עיניים שחורות שנראתה מאוד תוקפנית. ואיש ג'ינג'י עם עיניים ירוקות שנראה יותר נחמד. ברגע שישבתי על הכיסא האישה שמה בחוזקה תג על השולחן. התחלתי לקרוא אותו. אבל היא כבר עשתה בשבילי את העבודה. "משרד הקסמים, מחלקת התמכרות וחומרים המסוכנים." אמרה "פרימרוז אוורידין, נכון?" אמר האיש. "פרים" תיקנתי אותו. משרד הקסמים, זאת לא פגישת עסקים. הורדתי ממני את החיוך. "פרים, יש לך מושג למה קראנו לך היום?" אמר האיש, נדתי בראשי. האישה זרקה על השולחן עוד נייר. "את יודעת מה זה?!" אמרה, נדתי בראשי שוב פעם. "זה עותק של הנביא היומי המחודש. בקושי הצלחנו למנוע ממנו מלהופיע. שני תלמידי הוגוורטס בשנה שביעית ושישית פונו לקדושה מקרוט. את יודעת למה?" נדתי בראשי שוב פעם. "פרים, בשיקוי שאת, יצרת. יש תופעות לוואי. כשהוא נלקח יותר מחמישים פעם ביום הוא מוביל לנזקים קשים בקיבה. שני הצעירים האלה כבר יומיים בבית החולים." אמר האיש "ברור שהוא עושה בעיות! הוא שיקוי שובע! זה כמו להגיד שאוכל הוא בעל תופעות לוואי בגלל שאם אתה אוכל פי חמישה ממשקל הגוף שלך אתה תקיא. הוא בכלל לא אמור להילקח חמישים פעם ביום!" אני לא הייתי יכולה להתאפק. הם העליבו את היצירה שלי. "כאילו, איך הם בכלל יכולים? הם היו אמורים להרגיש שמתפוצצת להם הבטן מזמן." "לחש אנטי-שובע. חוסם את ההרגשה." אמרה האישה. "ולמה שהם ירצו לעשות את זה?" "כי, השיקוי שלך פרים. בנוסף לערך התזונתי שהוא מביא, אי אפשר להתעלם גם מה- תחושה, שהוא מביא." אמר האיש. "אז?" שאלתי. "את יודעת מה זה סמים?!" שאלה האישה. "אנסטסיה!" קרא האיש. "כן, אני יודעת מה זה סמים." "אוו" הגיב "השיקוי שלך ממכר, ומוביל לבעיות. זאת אומרת שהוא חומר מסוכן. עכשיו, את קטינה. אז אנחנו לא נשים אותך באזקבן או משהו. אבל, מחקנו את הזיכרון לכל התלמידים. אם אנחנו נראה עוד מישהו עם השיקוי הזה חוץ ממך ומהחברה הקטנה שלך. טוב, בואי רק נגיד שזה יהיה השיקוי האחרון שתייצרי."

ובנימה זאת הם קמו מהכיסאות שלהם. "חקו!" אמרתי להם כמה צעדים אחרי. כשהם כבר כמעט פתחו את הדלת. עשיתי קנאק כמעט בלתי מורגש בידי. כנראה שזו פגישת עסקים אחרי הכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא