שובו_של_אוכל_המוות

פיטר פורץ אל חדר המועדון של סלת'רין בסערה ומפחיד כהוגן את שלישיית הבנות שמפטפטת בקולות מהוסים. הוא הולך מהר, כמעט רץ במסדרון המוביל לחדרי השינה של הבנים, מפיל, הורס ושובר כל דבר הנקרה בדרכו וממטיר על כל תלמיד שנכנס לטווח ראייתו מטח קללות וגידופים. הוא ממש עצבני.
פיטר מגיע אל דלת העץ של חדרם המשותף ופותח אותה בכוח כזה שהיא כמעט ומתנתקת מציריה ועפה למסדרו כשפיטר מעוך על חלקה האחורי. בתוך החדר יושב מרקו, ברכיו לחוצות אל חזהו ומצחו מכווץ בריכוז.
"היי פיטר מה אתה- וואו, מה קרה לך? אתה נראה ממש עצבני. הכול בסדר?" הוא שואל. פיטר לא עונה, רק נותן במפקדו מבט רצחני ומתיישב על קצה מיטתו. מרקו שולח בו מבט תוהה ועור לתנוחת ישיבה מזרחית.
"פיטר? אתה שומע אותי? שאלתי, מה קרה? " אבל שוב, פיטר לא עונה. במקום זאת הוא שולף מכיסו האחד את השרביט ומכיסו השני קלף מקופל בצבע ירוק עז. עיניו של מרקו נפערות בתדהמה, הוא מזנק על הקלף, חוטף אותו מבין אצבעותיו של פיטר ופותח את קיפוליו. הוא קורא במהירות את תוכנו ואז נוגע בו בקצה שרביטו ולוחש *"דיפינו!" הקלף מתחיל מייד להעלות סלילי עשן, כעבור מספר שניות לא נשאר ממנו דבר מלבד ערמת אפר קטנה על הסדין. פיטר עדיין לא מדבר, אלא שולף מכיסו קלף ירוק נוסף, זהה לחלוטין לקודם.
"השתמשתי לפני כן בלחש ג'מינו כדי לשכפל את הקלף. וגם למדתי את תוכנו בעל פה." אומר פיטר ושולף מכיסו עוד ועוד פתקים זהים, עשרות מהם. מרקו רוטן משהו לא מובן.
"מה אתה רוצה?" הוא שואל.
"את זה." אומר פיטר. הוא לוקח את אחד מהעתקי הקלף ודוקר אותו בשרביטו "אנגורג'יו!" יריעת הקלף מתחילה לגדול עד שגודלה כמעט מטר על מטר. פיטר תופס אותה בקצוות ופורש אותה על הרצפה. הוא ומרקו רוכנים מעליה כמו זוג גנרלים הרוכנים מעל מפת שדה קרב. והאווירה בחדר הייתה כמו בכזה.

" אל: מרקו גויל
מאת: האדון קוד 3906816245
נושא: לעזאזל, אתה יודע מה הנושא! " פיטר מרים את גבותיו בשאלה ומרקו מניד בראשו.
"עזוב את זה, פשוט תמשיך לקרוא." הוא אומר בעייפות. פיטר מהנהן וממשיך:
"תוכן הפקודה: אני חוזר ומזכיר את הוראתי מהשבוע שעבר. אליו מוטלת המשימה למצוא את חצוי הדם הרלוונטי, ולא על אף אחד אחר. לא אכפת לי שאמרת לפיטר לעשות זאת. אני לא צריך לומר מה יהיה עונשיך אם תיכשל, נכון?"
"ובחזרה לנושא, אתה יודע כמה הנושא הזה חשוב, בלעדי אותו הקוסם מהנבואה לא נוכל להשיג את הכוח המוחלט ולשחרר את הסוהרסנים מכבליהם. גם אחרי כל המאמצים הם לא מצליחים להתרחק מהשער יותר מכמה עשרות מטרים."
"הגענו למסקנה שהמעמקים חייבים להיות האגם הגדול של הוגוורטס, עכשיו השאלה היא מי הוא הנורא מכול? אינני סבור כי מדובר בי. אולי המלך? אבל כיצד יגיע חצוי דם מסן אל אמצע אזקבאן?"
"השאלות עוד לא קיבלו תשובות. אבל אני מצפה לקבל ממך את השם של חצוי הדם שמצאתם."
"איך אתה מתכוון להסביר את זה?!" שואל פיטר ומאדים מכעס.
מרקו שותק במשך דקות ארוכות, רק בוהה באוויר בהשלמה ותיסכול.
"תקשיב," הוא אומר סוף סוף. "אני קודם כל מצטער צריך להסתיר ממך את הכול. אבל אני נשבע בכל היקר לי שלא יכולתי להתנהג אחרת בשום צורה שהיא. האדון הבהיר זאת בברור, ושנינו יודעים מה העונשים של האדון למי שממרה את פיו." צמרמורת עוברת בגבו רק מעצם המחשבה על כך והוא נותן בפיטר מבט חודר כל כך עד שפיטר יכול להרגיש אותו קודח עמוק את תוך גולגולתו. לרגע הוא תוהה אם יתכן שמרקו משתמש עליו בקסמים, אם יתכן שהוא כלל לא מתכוון לספר לו דבר אלא לשתק אותו ולמחוק לו את הזיכרון כליל? אלא שהצצה חטופה בשידת המגירות ובשרביטו של מרקו המונח אליה, ליתר ביטחון נוגע בו פיטר באגבית בכף ידו והשרביט נשאר דומם, זהו לא שרביט מזויף.

"אתה מתכוון גם לספר לי או סתם להשאיר אותי עם מוח מלא בזיבולי שכל ומילים ערטילאיות?" שואל פיטר בחשדנו וידיו נעות באופן אוטומטי לשרביטו, הוא עדיין לא סומך על מפקדו עד הסוף.
"כמובן, כמובן." נחפז מרקו להשיב, קולו גבוה מהרגיל. מעניין מה הוא מסתיר, וממה הוא כה מפחד
"אז ככה, אפילו נרקיסה בכבודה ובעצמה לא יודעת את האמת, לגבי אביה אני לא בטוח. אני יודע שאני חוזר על עצמי אבל אני מבקש שוב, אסור לך לפלוט בטעות משהו על כך שאתה יודע, אסור לך אפילו להראות כך. זה עניין של חיים ומוות." הוא רוכן אל פיטר ומוסיף בלחש, "החיים והמוות שלי." פיטר יודע זאת כמובן, אבל הוא עדיין נהנה הנאה סדיסטית כלשהי למראה מרקו חסר האונים.
"נו, אז מה הדבר המאוד מאוד סודי שאתה רוצה לספר לי?" דוחק פיטר במרקו באכזריות.
"אני באמת לא יודע כל כך הרבה, אני רק יודע את מה שהאדון סיפר לי, וגם זה לא הרבה, אבל בכל זאת, אספר לך כמיטב יכולתי. אז הכול התחיל לפני קצת יותר מחודש, יום אחד האדון יצר איתי קשר, יותר נכון לומר שהוא פשוט הופיע לי בחדר, עפוף באור כחול בוהק ובידו אחד ממפתחות המעבר החדשים שלך. אגב, ידעת שהם כבר מש תפסו בארגון? כולם משתמשים בהם! ובחזרה לנושא, אז הוא פנה אלי בלילה וסיפר לי על איזו נבואה עתיקה ש-"
"רגע, רגע, רגע" קוטע אותו פיטר. "האדון? בחדר שלנו? באמצע הלילה? אתה מצפה שאני באמת אאמין שפשוט ישנתי כל הזמן?" מרקו מרכין את מבטו ומפגין פתאום עניין מוזר בצווארון גלימתו.
"האמת היא ש- אה…." הוא מגמגם "זה קרה בלילה ש…. אתה יודע על איזה לילה אני מדבר." השניים נמנעים מלצור קשר עין זה עם זה, והמילים שמרקו לא אמר פותחות ביניהם תהום עמוקה שאיש מביניהם לא יכול לחצות. אפילו ששניהם יודעים באיזה לילה מדובר, הלילה שבו פיטר נעלם.
"אהמ אהמ, אז על איזו נבואה בדיוק האדון סיפר לך?" שובר פיטר את הדממה המעיקה.
"הנבואה, כן. אז אני לא יודע מה הוא הנוסח המדויק שלה אבל אני יודע על מה היא מדברת בערך. הנבואה היא על איזשהו חצוי דם חכם מאוד שאמור להתלבט לגבי משהו, ואז לצלול אל המעמקים אחרי שה"נורא מכול" יפגע בו. משם הוא אמור לעלות כשבידיו נתון הכוח החזק ביותר בעולם, והחצוי דם והכוח האלה הם המפתח לעליית האופל ולהצלחת כל המזימה שלנו. אני כמובן שאלתי את האדון מיד למה מכולם הוא בחר לספר על הנבואה רק לי ולמה היא חשובה,] אז הוא אמר לי שהוא מאמין שהחצוי מהנבואה יהיה ילד, ושהמעמקים הם האגם הגדול.וכאן אתה נכנסת לתמונה, פקדתי אליך לחפש חצויי דם ולבסוף גם לגייס את תומס, עכשיו אתה מבין למה אנחנו כמעט ולא משתמשים בתומס? ולמה התאמצנו כל כך כדי לגייס אותו?" שואל מרקו, פיטר מנהן ומחפש רמזים שמרקו משקר, אבל אין כאלה.
אחרי האירועים האחרונים, מצבו של מרקו הלך והדרדר. שערו הבלונדיני שביום יום סורק הצידה בקפידה רבה ונמשך בג'ל הזדקר כעת לכל עבר או נח סתור על מצחו הרחב,עיניו היו אדומות ונפוחות מחוסר שינה ועפעפיו נתלו מעליהם מדולדלים, כאילו כל רגע יתכרבל וישקע בשינה. ידיו שתמיד התעסקו במשהו (הפרעת קשב ריכוז…) נחו חסרות מעש לצידי גופו. אין ספק שחותמם של הימים האחרונים ניכר במרקו עד מאוד.
"רק רגע! נבואה סודית,חצוי דם, כוחות קסומים שאיש לא מכיר, צלילה לאגם של הוגוורטס, וכל זה קשור לחבר שלי תומס? איזו סיבה יש לאדון סיבה לחשוב בכלל זה באמת הוא? או יותר מזה, למה לנו לחשוב שהנבואה אמיתית?" מפר פיטר את הדממה המעיקה, מרקו לעומתו פורץ בצחוק רועם ולא נרגע ממנו במשך כמעט חמש דקות.
"מה?!" מתעצבן פיטר.
"כלום, כלום. זה רק שאתה נורא מזכיר לי את המוגלגים שגילו בטעות על עולם הקסמים, הם נראים מופתעים ולא מאמינים בדיוק כמוך." אומר מרקו ושנהם פורצים שוב בצחוק.
טוב שמרקו שבר את הקרח, ככה אני אצליח לדובב אותו בקלות יותר. חושב לעצמו פיטר בסיפוק.
"אני באמת מופתע ובעיקר לא מאמין, אבל אתה בטוח שהכול אמיתי? שלא עבדו עליך?" הוא שואל.
"לא, לא עבדו עלי. אתה לא היית שם באותו הלילה, לא ראית אותו, הוא היה כמעט…. כמעט לחוץ, אולי מפוחד. ברור שהוא לא רצה שאף אחד יקשיב לנו."
"אז הוגוורטס היה הבחירה הכי גרועה שהוא יכול היה לקבל. המקום הזה שורץ גמדוני בית וחטטנים."
"הו לא, אנחנו לא עד כדי כך טיפשים." אומר מרקו "השתמשנו בלחש מופילאטו כדי שלא יוכלו להאזין לנו, פשוט אך שימושי."
"אז הנבואה אמיתית?" שואל פיטר.
"כן, כמה פעמים אפשר לומר את זה?! זו נבואה עתיקה שעוברת מאב לבן במשך דורות." אומר מרקו ביאוש. פיטר חוש לרגע, ואז מכה בכף יד על המצח בתסכול.
"איזה מטומטמים אנחנו! נבואה עתיקה מרקו! יכול להיות שהנבואה בכלל לא תתגשם! למה אתה ושב שעכשיו הוא זמנה?!" מטיח בו פיטר את האשמותיו .
"חשבנו ע זה כבר." ממהר מרקו להרגיעו, " האדון סבור בכל דור ודור יש קוסם אחד שהנבואה מתייחסת אליו, ובכל דור יש את הפוטנציאל שהיא תתממש, ובדורינו הקוסם הזה הוא חברך תומס."
"או-קיי. אני מאמין לך, אבל אני לא אתן לזה לעבור חלק, לא יתכן שהאדון יסתיר מכולם דבר כזה!" אומר פיטר בכעס. מרקו מאדים מיד ומגמגם בפחד,
"לא לא לא. ממש לא פיטר," אומר מרקו "*אסור* לך להראות שאתה יודע משהו, או אפילו לרמוז שסיפרתי לך. אלא אם כן אתה רוצה לראות אותי מפוזר לחלקים בכל אנגליה." פיטר חושב על הרעיון לרגע ואז דוחה אותו על הסף, עוד לא הגיע הזמן.
"אבל אני-"
"בלי אבל פיטר."
"אני לא בטוח."
"פיטר, תבטיח לי שלא תגיד כלום."
"אוח, בסדר. אני מבטיח."
"יופי" אומר מרקו ויוצא מהחדר. פיטר מתרווח על המיטה ומחייך ברשעות. אסור היה למרקו לסמוך על הבטחה של אחד מ"הרעים".
כי פיטר הולך להקים מהומה סביב הדבר הזה. מהומה גדולה ומהנת.

הפרק הקודם		הפרק הבא