משחקי הרעב ה-76 לילדי הקפיטול

המיועדת שהייתה מולי הייתה מהקומה של ג'והאנה. נראה שחלק מהאי שפיות שלה עבר אליה כי היא נראתה כמו האחות התאומה של סאם שיחקה את התאומה המרושעת של סאם במחלת התאומים.
בקיצור, פרועה וקצת קוקו דה מונייה.
היא נראתה המומה לראות אותי אבל הרגע חלף בשנייה. היא שלפה חרב ארוכה ומלאה בדם קרוש והסתערה עלי. בקושי הספקתי להתאושש לפני שהיא הייתה במרחק של שתי מטר וצמצמה את הפער במהירות. לפני שיכלה להוריד להיא את הראש, היא דרכה על לבנה והיא שקעה. לפני שיכלנו להוציא ציוץ, שני לבנים ירדו בשני הקירות וזרם של אש פרץ משם וצלה אותה לגמרי. התותח ירה מאית השנייה אחרי שהאש פגעה בה. החום היה כול כך חזק שהרגשתי שאם אשאר עוד קצת שם, העור שלי יהפוך לטוסט. למזלי, הזרם פסק אחרי שנייה והפיל שלד מפוחם לגמרי עם חרב נמסה לגמרי ומלובנת מרוב חום ושניהם העלו אניצי עשן שחור מסריח לגמרי. אני פערתי עיניים ונותרתי בהלם.
טוב, לפחות התרמיל הזה נוטרל. הלכתי בזהירות סביב השלד המפוחם והמעלה עשן והמשכתי במסדרון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כמעט שבוע עבר ואין לי מים. הם נגמרו. האוכל בסדר גמור אבל המים נגמרו והרגשתי שעם כול בליעה שלי. נשארנו עשרה מתמודדים בלבד. לא שתיתי במשך יום שלם ואני מרגיש שהגרון שלי מחוספס כמו נייר זכוכית. אני גם מרגיש שאני בולע אחד כזה עם כול בליעה של רוק. בשביל לשרוד עוד קצת, ליקקתי את המים שעל הירקות ושברתי חתיכות קרח שהיום על הבשר ועל דפנות המקפיא. הרגשתי כאילו אני עומד לקרוס לחלוטין. זחלתי בתשישות ובצמא.
יופי.
שרדתי תרמילים ומיועדים, אבל מה שהולך לגבור עלי הוא צמא.
ספיידי נראה מודאג מאוד. הוא הסתכל עלי במבט שנראה שהוא רוצה לעזור. שרדתי לפי החישוב שלי בערך כמעט שבוע.
עוד קצת ואני אקבל מים טריים. זה מה שהבטיחה לנו הנשיאה. אבל אני יודע שהיא נחשית. ועוד אומרים שהנשיא סנואו היה כזה.
נעצרתי שאני על הבטן בפנייה. זהו זה מעבר לכוחותי. עצמתי את עיני וחיכיתי למוות שיגיע. כנראה נרדמתי כי התעוררתי שזרזיף מים מעיר אותי...
מים. מים!
פתחתי את פי והנוזל הקר הרטיב את היובש שבפי ובגרוני וריענן אותי. הוא העביר גל של צמרמורת בגופי מהעונג. גמעתי מים בשקיקה וכך גם ספיידי. אם כי, הוא לקח שלוק. אני שתיתי כנראה מעיין שלם. נתתי לזרזיף החלש להרטיב את פני ולצנן אותי. אף על פי הקור שהיה במסדרונות של המבוך.
נאנחתי בהקלה וזזתי מהזרם של המים. הורדתי את כול הציוד מעצמי ונשכבתי לישון על הריצפה העבשה, המאובקת והקרה, ונתתי לה לקרר אותי.
עצמתי את עיני והלכתי לישון. התעוראתי רענן לחלוטין והתארגנתי. קמתי עם אנרגיות מחודשות. מילאתי את הבקבוקים מחדש שכבר הספיקו להתייבש, והתחלתי ללכת ולשוטט בחזרה במבוך לחפש את מה שאנחנו צריכים לחפש. יציאה, מפתח, גביע, משהו. לא אמרו לנו מה אנחנו צריכים לחפש. שיערתי שזה כמו הסיפור עם המבוך והמינוטאור. רק כולי תקווה שלא נצטרך להביס מינוטאור כי אחרת זה לא היגמר טוב. מבחינתינו, כמובן.
המשכתי במבוך בלי שום כיוון. ספיידי לא עזר בתחום הזה. רק במציאת מלכודות.
המשכנו במסדרון וספיידי הזקיף את קשקשיו וירה כמה מהם אל התקרה והם נתקעו שם. התקרה נפתחה וממנה נפלו ארבע רימונים שסביר להניח שהיו מפוצצים אותי לחתיכות קטנות קטנות וצלויות. בינתיים לא חזרנו לאף אחד מהמסדרונות שהיינו בהם. לפחות, כאלה שהיו בהם תרמילים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בכול מקום היו זרזיפי מים. הם נפלו בכול מסדרון והרטיבו את הרצפה לחלוטין- חילחלו אל הרווחים בין הרצפות והציפו הכול. הרעש שלהם נעשה לאט לאט בלתי נסבל. בכול מקום ומסדרון היו זרזיפים.
מים, יש. אוכל, לא ממש.
למזלי, אספתי מספיק אוכל אבל גם הרגשתי איך שלאט לאט המקרר נעשה יותר ויותר קל. ספיידי אוכל לפחות עוף שלם ביום והמלאי שלי מתחיל להיגמר. לא נראה שהרעיון להתחיל דיאטת ירקות מוצא חן בעיני ספיידי.
המשכנו במסדרונות של המבוך הארור שלפתע הוא רעד. נפלתי וחתיכות אבן ואבק נשרו עלי. הרגשתי שכול המבוך משתנה. הקירות לפתע התחילו לזוז ויצרו וחסמו מסדרונות. התהליך עצמו לקח עשר דקות שלמות שבהן לא יכולתי לקום בגלל שהכול רעד. הרעד נרגע בהדרגה ומולי- איפה שהיא קיר מקודם- היה מסדרון חשוך אבל לפידים נדלקו בו והחום שלהם הכה בי. קמתי בעזרתו האדיבה של ספיידי וצעדתי לשם. המסדרון שממנו באנו היה חסום עכשיו, כך שלא היה לא לברוח ממש. ספיידי ליחשש בזעם לפתע ועצרתי כדי לחכות שהוא ינטרל את התרמיל אבל הוא לא עשה את זה. הוא הסתכל אחורה רק כדי לוודא שאין יציאה מהמקום שממנו באנו. צל התקדם לעברינו במהירות וראיתי שהוא חמוש בגרזן. דרכתי את החץ בקשת וספיידי הזקיף את הקשקשים שעוד נשארו לו. הצל היה שוב פעם נערה והיא זרקה עלינו גרזן שדי פיספס ופגע בקיר. היא רצה אלי עם חרב מלא דם ואז בצליל פריעה לחץ האוויר ירד ואני קרסתי והתעלפתי וכך גם הנערה וספיידי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כן, אני יודע שהיה פרק קצר פשוט זה די לא פשוט להתמודד עם מחסומי כתיבה.
תגיבו, ותגידו אם אהבתם את הפרק. תציעו לי איך להשתפר,
אוהב אתכם המון המון,
קייל סמית.

הפרק הקודם		הפרק הבא