רֶפָּרְצְיוֹ

פרק 15


הארי נאלץ לחתום על יום חופש מהעבודה על מנת שיוכל לבלות אותו אצל העורך דין בחתימה על החוזים ועל הצ'ק הגדול ביותר שהוא כתב בחיים שלו. הוא היה צריך לבלוע את השוק, כשהוא בהה בכל האפסים. אולם אפילו לאחר שקיבלו אותו, ספסרי הקרקעות עדיין נראו די מדוכדכים. "יכולתי לחלק את השטח לאלפי חלקות," אמר אחד מהם להארי בעגמומיות.

"אם זה לא מספיק--" התחיל הארי לומר, אבל העורך דין שלו, קוסם ותיק ומשופם בשם רוילי, שאת שירותיו ירש הארי יחד עם האחוזה של סיריוס, כחכח בגרונו בקול רם ואמר, "אני מאמין שסיימנו, רבותיי," והוביל את הספסרים החוצה.

"אל תיתן להם לגרום לך להרגיש אשם," הוא אמר להארי בחומרה, "הם השיגו את האדמות האלה בעבור פרוטות מלכתחילה:אעז ואומר שלמאלפוי אין שמץ של מושג כמה אדמה הממוקמת על קו תחבורה ישיר ללונדון  שווה בימים אלה. ולעניות דעתי, החוק החדש הוא עבודת קודש, לא משנה מה לנביא היומי יש לומר בעניין. אלפי דונמים של חורש קסום ופראי שהיה נכרת בעבור מה? בתי מוגלגים עירוניים? שערורייה! הינך יודע שחורשת מאלפוי היא המקום היחיד בבריטניה בו ניתן למצוא את הגולופ אדום הציצה המתפצפץ?"

"אה, באמת?" אמר הארי. לא היה לו שמץ של מושג מה זה גולופ אדום ציצה מתפצפץ, אבל רויילי בבירור ידע והנהן לעברו בהחלטיות.

"הרי, אפילו המוגלגים לא היו מניחים להם לעשות זאת, אתה יודע," הוא אמר, "האדמה מוסוות כמזבלה של פסולת מסוכנת כדי להרחיק את משיגי הגבול, אלולי זה היא הייתה מוגדרת כשמורת טבע מוגנת גם על פי החוק המוגלגי. לכן הנוכלים האלה רצו אותה. עליך להיות גאה על שעצרת אותם." הוא כחכח שוב בגרונו ברוגז מתרעם. "טוב לדעת שאתה ווויזלי לא עוסקים אך ברמיסת המסורות." הוא הוסיף בפתאומיות, לשעשועו של הארי-- רוילי תמיד עשה את עבודתו בנוקשות יסודית ומדוייקת, ואלו היו יותר מילים מכפי שאמר להארי אי פעם לגבי נושאים אחרים. "יש מספיק עניינים הזקוקים לתיקון מבלי שאנשים יתחיל להרוס דברים שלא."

"אתה יודע מה הוא גולופ אדום ציצה מתפצפץ?" שאל הארי את דראקו באותו הערב כשהם חזרו לאחוזה אחרי שסעדו בסלון הקאופל. הירח היה כמעט מלא והוא זהר מבעד לחלונות חדר השינה מעל לצמרות העצים.

"זה מאין יצור הדומה לאטלף," אמר דראקו בהיסח דעת, הוא שכב שרוע על המיטה בעודו עובר על ערימה גדולה של מכתבים, משמיע מלמולים של שביעות רצון. "יש סוג של עץ בחורשה שהם חיים בו. בכל אביב בזמן עונת הייחום הם פוצחים במופע רועש של זיקוקים קטנים שנמשך שלושה ימים… רצופים..."  הוא סיים במלמול, וחטף מעטפה אחת מתוך הערימה, שהייתה מונחת מתחת לשישה מכתבים אחרים: מעטפה גדולה בצבע כחול עמוק עליה התנוססו לרוחב השם והכתובת שלו בכתב יד, ועם כוכבים נופלים שחצו לרוחב את חזית המכתב במרווחי זמן קבועים. היא נראתה מאוד מוכרת: הארי זכר שהוא מצא מעטפה כזאת  על מדרגות הכניסה לבית שלו אתמול, הוא השליח אותה הצידה ביחד עם שאר הדואר שהוא היה מקבל מזרים ונהג לפתוח אחת לחודש.

לרגע דראקו פשוט אחז בה בידיו, קפוא במקום, ואז הוא הפך אותה ופתח את הכריכה, בזהירות, פיו מתוח לקו דק, כאילו חשש לגלות מה יחכה בפנים. הוא שלף החוצה קלף עבה וקשיח, שהתרומם מעלה בהתפרצות נוספת של כוכבים שהסתדרו לאיית את המילים: נבקש בזאת את נוכחותך המכובדת בדרך 893 לחגוג את פסטיבל הכוכבים השנתי של אמצע הקיץ.

"זה משהו חשוב?," אמר הארי.

"כולם הולכים, פוטר," אמר דראקו בקצרה, עדיין בוהה באותיות בלסת קפוצה. "אם יש להם את האפשרות. אנחנו לא הצלחנו להצטרף לרשימת המוזמנים מאז שאבא שלי נשלח לאזקאבן." הוא הביט בהארי במבט חמור סבר, "אתה בוודאי הוזמנת."

"אה," אמר הארי.

"לא הלכת," אמר דראקו בנימה של מישהו שכבר הרים ידיים.

"לא הלכתי," אמר הארי.

"אז השנה אתה כן תלך," אמר דראקו, מחזיק את הכרטיס גבוהה אל מול החלון, "עם סט של גלימות חדשות: אני שולח אותך אל החייטים שלי." הוא צחק בקול, באושר אמיתי, ומשך אליו את הארי ונישק אותו, "אתה אפילו תהנה: הפסטיבל מרהיב."

הוא השליך את הכרטיס בתנועת יד קלה כך שהוא הוצמד היישר למראה שעל ארון הבגדים שלו, ודחף את יתר המכתבים הצידה מעל המיטה. הארי חש את מצב רוחו מתרומם, כשהתבוננן במכתבים הגולשים מטה אל הרצפה, ואז דראקו טיפס אל זרועותיו, דחף אותו בחזרה אל תוך הכריות, ונישק אותו עד שנשימתו התעתקה.


~


 

הפרק הקודם		הפרק הבא