מסע בין עולמות

"היא אמרה שאעזוב אותה בשקט." אמר רון בקול ממורמר.

"אז אולי כדאי שבאמת תעשה את זה." אמרה הרמיוני, מעט כעס מתגנב לקולה, "תתחיל להתקדם הלאה."

"אני לא יכול." אמר רון בשקט, "אני אוהב אותה."

"אז שחרר אותה, תן לה את המרחב שהיא זקוקה לו."

"אבל.." אמר רון, "אני לא מבין איך זה קרה. היה נדמה שהכל כל כך טוב בנינו."

הרמיוני פלטה גיחוך, "לא הייתם מתאימים מההתחלה." אמרה.

"מה?-"

"נו באמת. זה כמו לבקש מחתול ועכבר להסתדר." אמרה הרמיוני, "חסר טעם."

"אז מה את מציעה?" שאל רון, "אני חייב להתגבר עלייה."

"תמצא מישהי אחרת, יותר מתאימה לך. רק זה ישכיח ממך את אמנדה."

"אבל מה מתאים לי?"

"אתה צריך מישהי יותר מעודנת."

"ויפה."

"וחכמה."

"ומצחיקה."

"יודעת להקשיב."

"אוהבת ספורט."

"עוזרת."

"כל מה שאני לא." סיכם רון.

הרמיוני צחקה, "יש בזה משהו." אמרה בחיוך.

היא פשוט מתעבת את החתולה הזו שנחה לה על שולחן המורה, פרופסור מגונגל, מורה מעצבנת למקצוע מיותר. ג'יני התיישבה במקומה בין לונה ואמנדה.

"שלום תלמידים." אמרה הפרופסור מיד לאחר ששינתה את צורתה לצורתה האנושית.

"היום נהפוך את צורתנו שלנו, ללא שיקוי פולמיצי." נשמעו כמה קריאות התלהבות בקרב התלמידים.

"כל שעליכם לעשות," אמרה הפרופסור, "הוא לראות בעיני רוחכם את האיש אליו אתם רוצים להשתנות. דמיינו הכל, מגוון עיניו ועד אורך רגליו ומספר השיערות על הראש. לתהליך השינוי הזה קוראים 'טראנסמאניה' והלחש הוא 'טרה-אמן'. כעת התחלקו לזוגות." אוטומטית, ג'ני ואמנדה התלכדו לזוג ולונה הייתה עם ארני-מה-שמו מקצה הטור.

"לא נראה לי." אמרה הפרופסור. היא פילגה את ג'יני ואמנדה וכעת ג'יני הייתה עם איזה אידיט-אח-של-מקלאגן ואמנדה הייתה עם ידיד של ג'יני מגריפינדור שהיא בחיים לא הצליחה לזכור את שמו.

"קוראים לי דוראן." אמר אידיוט-אח-של-מקלאגן לג'יני.

"ג'יני." השיבה בקצרה.

"אני יודע." אמר דוראן, "קורמק סיפר לי המון עלייך."

"באמת?" הופתעה ג'יני.

"כן," השיב דוראן, "הוא בעיקר מתעצבן על זה שיש בת בנבחרת הקווידיץ' ואותו לא קיבלו."

"אני לא הבת היחידה אתה יודע."

"אבל את הבת הכי טובה."

"בתחומה." תיקנה ג'יני.

"בתחומה."הסכים דוראן.

נדמה היה כי היא זהרה באור נוגה שרצה לקראתו בעיניים נוצצות. שערה המפוזר עף לאחור כשפילסה את דרכה בין התלמידים ובאותו רגע, נוויל הוא האדם הכי מאושר בעולם.

"שלום!" קראה ג'יני בשמחה וקפצה עליו בחיבוק כאילו לא ראתה אותו שנתיים.

"שלום גם לך." השיב נוויל בחיוך, "ועל מה כל האושר?" שאל.

"שטוב לי." השיבה ג'יני בחיוך.

"אני מבין." אמר נוויל "אין לך מושג כמה זה עושה לי טוב."

"לונה! אמנדה! חכו שנייה!" ביצבץ ראשו של קייל מעל לנהר התלמידים הממהר לארוחת הצהריים, אמנדה נעצרה באחת אך לונה המשיכה ונבלעה בהמון.

"היי קייל." אמרה אמנדה כשסוף סוף הגיע אלייה.

"היי. מה קורה?"

"מעולה. ואיתך?"

"גם."

שתיקה.

"טוב, זה מביך.." אמר קייל בשקט.

"די מביך."

שתיקה.

"אז תגידי." קטע קייל את השתיקה "מתי המשחק שלנו נגד גריפינדור? עדיין לא שיחקנו נגדם השנה."

"מה?" הופתעה אמנדה "לא אמרתי לכם? זה בעוד שבוע וחצי. בגלל זה קבעתי אימון להיום בערב."

"אהה.. כשחושבים על זה, אני זוכר שאמרת משהו. אני פשוט הייתי עסוק בנימנום."

"היי." הזדעקה אמנדה.

"היי גם לך. מה קורה?" השיב קייל, מתחכם.

"טמבל."

"תודה."

"נאכל?"

"בתיאבון."

לא ברור בדיוק מתי ואיך זה קרה שרון והרמיוני נהפכו לזוג בלתי ניתן להפרדה. היה נדמה מהצד שהם מנהלים הצגה אחת שלמה ולא טובה במיוחד, מציגים לכולם את היחסים בניהם. הרמיוני נתלתה על ידו שחיבקה אותה צמוד והביטה לכל הכיוונים, מוודא שכל אדם שבטווח ראייתה הבחין בהם. ג'יני נאנחה מעומק ליבה, אין לדעת מה יעורר המראה אצל אמנדה. אפילו רון לא היה בטוח בדיוק באיזה שלב נהפכה הרמיוני מאשת סודו אל בת זוגתו. הוא זכר שמנו את מעלות הבחורה המושלמת והם צחקו באיזשהו שלב..

ואז הוא נישק אותה.

או שהיא אותו.

לא ברור בדיוק מי.

הם חלפו על פניו של קייל שלהפתעתו חייך אליהם חיוך צופן סוד, מבלי שרון הבחין, הרמיוני שלחה לו קריצה לאישור.

"אז מה שאת אומרת זה שגמדוני הבית פתחו את המלחמה?" שאל רון, בראשו חלף דז'ה-וו קל כשהרמיוני שוב ניסתה ללמד אותו על מהפיכות הגמדים בצרפת.

"לא." תיקנה הרמיוני בקוצר רוח, "גמדי מעמד הביניים."

"מה זה מעמד הביניים?"

"הגמדים של שלגייה!" זרקה הרמיוני לחלל האויר "מה אתה רציני?!"

"אני מצטער."

"זה בסדר." השיבה הרמיוני, "תמיד היית גולם."

רון צחק.

"מי זו שלגייה?" שאל לפתע.

"זה סתם אגדה של מוגלגים."

"על מה?"

אז החלה הרמיוני לספר, "אתה מקשיב? היו היה בארץ רחוקה-"

"איך קראו לה?"

"למי?"

"לארץ."

"מאיפה לי לדעת?"

"אז איך את יודעת שזה רחוק?" התחכם רון.

הרמיוני נאנחה.

"סין." היא אמרה, "נגיד שזה היה בסין."

"זה היה בסין?"

הרמיוני נאנחה והמשיכה בסיפור.

"פיטר," קראה לו אמנדה, כמה דקות לפני העלייה למגרש. בקרוב הם יעלו למשחק נגד גריפינדור והיא חייבת לנצח, גריפינדור היו יותר מידי זמן בראש הטבלה. היא תשתמש בביצועים שפרד וג'ורג' לימדו אותה. את זה גריפינדור לא יצפו.

"כן מנד'?" שאל פיטר.

"אני רוצה שנעשה את המהלכים מהאימונים האחרונים. לפי הסדר שתירגלנו. שמור איתי על קשר עין."

"אבל אלה המהלכים של התאומים וויזלי," נבהל פיטר, "אלה מהלכים של גריפינדור."

"בגלל זה הם לא יצפו את זה."

"אני לא חושב שזה רעיון טוב." אמר בהיסוס.

ואז אמנדה אמרה משפט שבחיים לא חשבה שיצא מפיה:

"בגלל זה לחשוב זה התפקיד שלי. תיכנס בשומר."

------------------------------------------------

עזרו לי לשפר את הפאנפיק.

אשמח לשמוח עצות ומקומות לשיפורים.

אשמח אם תדרגו, אני רוצה לדעת את טיב הכתיבה שלי.

------------------------------------------------

אנחנו כבר מתקרבים לסוף הפאנפיק.. איזה כיף(:

הפרק הקודם		הפרק הבא