חייו ושקריו של אלבוס פוטר

כאשר עלו במדרגות, בילי וג'ון נראו כאילו הרגע הודיעו להם שקרוב משפחתם נפטר, למען האמת, גם אלבוס הרגיש כך, והתבאס ממה שקרה, אך לא יכל שלא לשמוח שהוא, וג'יין, חזרו לביתם המקורי. וויל שתק, ואלבוס הלך וטפח על שכמו, כאשר הגיעו לחדר המועדון, כל התלמידים היו בשיא השיחות הצמודות או הכנת שיעורי הבית, בזווית עינו, אלבוס ראה את ג'יימס וחבריו מבצעים טריקים מגניבים והקהל שלהם בהה בהם בהשתאות. היחידה שלא נראתה שמחה הייתה רוז, אשר ישבה, עם דמעות בעיניה, וקראה ספר, אלבוס נקרע בין הרצון לבוא ולעזור לה לבין הרצון ללכת עם חבריו לארוז, והחליט ללכת עם השאר לעזור להם. ארבעת הבנים עלו בשתיקה, ומי שהפר אותה היה וויל, שאמר: "אז... איך אתה וג'יין רימיתם את המצנפת?", אלבוס הרגיש איך הכעס גואה בו, ואמר, באיפוק מאולץ: "לא עשיתי כלום, היא פשוט אמרה לי שאני מתאים רק לגריפינדור", וויל עשה מבט לא משוכנע, ואמר: "אל, אתה יכול לספר לי, אני לא אכעס עליך, ולא אלשין", הפעם היה זה ג'ון שהגיב, ואמר: "לא הבנת, טיפשון? אי אפשר לרמות את המצנפת, במיוחד לא תלמידים ברמה שלנו, וזה לא רק אל, זו גם ג'יין". השתררה שתיקה מביכה של כמה שניות, שהופרה כאשר וויל אמר: "מה אתה מתערב בכלל? אתה לא קשור", וג'ון ענה לו, בסתמיות: "אני מערב את עצמי, וחוץ מזה, זאת אשמתי שלא קראתם את: "הוגוורטס: תולדות"?" טון הדיבור שלו הזכיר לו את טון הדיבור של דודתו, אך הוא בחר שלא לציין זאת, משום שכעת וויל צעק: "מה אתה מתנשא עליי בכלל? כי עברת לבית של החנונים? אה, בגלל זה?" ג'ון הרים את קולו מעט ואמר: "אתה קראת לי חנון?" הוא שלף את שרביטו, ווויל שלף את שרביטו. וויל ענה לו: "כן! חנון, חנון, חנון!", אלבוס הספיק לשלוף את שרביטו ולצעוק: "פרוטגו!" שנייה לפני שוויל איבד את זיכרונו, הם נראו זעומים אחד על השני, ואלבוס ובילי, שעד כה סידרו מזוודות, לקחו אותם ואת מזוודותיהם, ויצאו איתם החוצה, לכיוון הבתים החדשים.

סליחה שכתבתי כל כך מעט בזמן האחרון, אני ממש עמוס ואעלה כנראה בסביבות החמישה פרקים בשבוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא