הארי פוטר והנשמה הנסתרת

האמת

~♤~♧~♤~

בזמן שנגמרה הבחינה, ניתנה לשאר התלמידים האפשרות לצאת מחדר המועדון שלהם.

הטירה המתה שוב, והתלמידים הרעבים שחיכו בשקט בחדר מועדונם הצטרפו לתלמידי השנה החמישית שהתיישבו לאכול ובדיוק סיימו את הבחינה.

מיד כשהצטרפו שאר התלמידים, אלבוס קם ממקום מושבו ופילס את דרכו בין התלמידים.

רוז נאלצה לקום משולחן סלית'רין טרם ירמסו אותה הסלית'רינים כי היא גריפינדורית, ובתי גריפינדור וסלית'רין היו הכי מנוגדים זה עם זה.

אלבוס ירד למרתפים ולחש את הסיסמה לקיר.

הקיר התפצל לשניים ונפתחה מערונת קטנטנה המובילה לחדר המועדון של סלית'רין.

האורות הירוקים בחדר האירו אותו באור ירוק רענן כתמיד.

אלבוס התקדם פנימה והתיישב על הכורסה הירוקה שמול האח.

הוא הוציא פתק מכיסו, אך לפתע עלתה במוחו מחשבה שטום יופיע באח ויתפוס אותו.

אלבוס הכניס את הפתק חזרה לכיסו והמשיך לכיוון המעונות.

הוא נכנס לחדרו והתיישב על המיטה, וניסה למצוא פוזיציה נוחה.

כשמצא אותה, התחיל לכתוב.

הוא כתב הרבה, פירט, הסביר, ציטט את כל שיחותיו עם טום ואת כל מעשיו ולא החסיר אף פרט מן הסיפור.

לבסוף, הוסיף בסיום המכתב את המשפט:

מצטער, גם אני וגם הם.

אבל אני אוהב אותך ומקווה שלא תכעס, אלבוס.

אלבוס הוסיף את המשפט בתקווה שהמשפט ירכך קצת את אביו ויפחית את הכעס שהולך לבוא אליו.

למחרת בבוקר, הגיע שוב יום חלוקת המשלוחים להוגוורטס.

אלבוס קיבל את מבוקשו כשנפל לחיקו מכתב.

רוז הבחינה במכתב שנפל אל אלבוס, ובחיוך שהסתתר עמוק בפניו וקישרה בראשה את הדברים.

רוז סימנה לאלבוס בידה שיבוא לשירותים של מירטל המייללת.

החבורה נפגשה בשירותים, וסקורפיוס ורוז נעצו באלבוס מבטים כדי שיפתח את המכתב.

"בסדר בסדר אני פותח" הוא אמר.

הוא פתח בידיו את המכתב המקופל, ורוז וסקורפיוס התקרבו אל הדף כדי לקרוא, אבל למרבה הפתעתם היו כתובות שם כמה מילים בלבד:

אני שמח ששיתפת אבל זה לא מצחיק.

זה לגמרי רציני. 

אנחנו מגיעים

השלושה הסתכלו זה על זה במבטים מסוקרנים.

כל אחד במוחו ידע למה הכוונה, אבל כל אחד ניסה להסתיר את זה כך שיראה כאילו הוא אינו מבין במה מדובר.

הכתוב לא איחר להגיע, ופולי צ'פמן נכנסה לשירותים וסקרה אותם במבטה.

"אין לי מושג מה אתם עושים בשירותי בנות" אמרה, "אבל פרופסור מקגונגל מבקשת שתגיעו ברגע זה למשרדה" היא חייכה חיוך זדוני.

"מה היא רוצה?" חשש סקורפיוס.

"לא יודעת" המשיכה פולי לחייך.

פולי יצאה מהחדר, והשלושה הביטו זה בזה.

הם התקדמו לכיוון היציאה מהשירותים, אך שמעו קולות מוזרים מן הצנרת.

"מ-מה מה ז-זה?" שאל סקורפיוס ומבטו מבוהל מתמיד.

"אני לא יודעת. אבל בואו אנחנו צריכים ללכת" הפצירה בהם רוז.

השלושה המשיכו ללכת עד שהגיעו למשרד המנהל.

הדלת שבקצה המדרגות מסביב לגריפין הייתה פתוחה והם עלו במדרגות ונכנסו.

כל אחד קיווה בליבו שזה לא מה שהוא חושב שזה, ושלושתם לא הופתעו כשנכנסו לחדר.

ההורים של כל אחד מהם היו שם, מסתכלים עליהם במבט חד וחודר.

מקגונגל הייתה שם גם היא, וגם היא הסתכלה עליהם במבטה הזקן והחודרני.

השלושה נתבקשו לשבת, והארי התחיל לספר להם את הסיפור האמיתי שמאחורי טום רידל, על חדר הסודות, על היומן, על ההורקרוקסים, על אוצרות המוות ועל כל המסעות והחוויות שעברו בזמן שהותם בהוגוורטס.

ההורים לפני כן החליטו פה אחד שזה הזמן שהילדים ידעו הכל.

אורך כל הסיפורים ארך כשעתיים, ובכל הזמן הזה הילדים שתקו, ולא רק הם.

הרמיוני ורון הקשיבו בשקיקה, נזכרים במראות הקשים, ג'יני הודהמה לשמוע עוד פרטים נוראיים על הקרבות שהיו להארי, דראקו הופתע לשמוע את הסיפורים הללו, שהיו פשוט אגדה אך הוא אינו זכה אף פעם לשמוע אותם מהמקור, עם התאורים וההרגשות והכל.

ומקגונגל, הזילה דמעות אך מיהרה למחות אותן כל פעם שזלגו מעיניה.

לאחר שהארי סיים, הוא אמר שעכשיו טום הולך להשתמש באוצרות המוות כדי להפוך לעל מוות.

"מה הולכים לעשות?" התעניינה מקגונגל.

"טוב... אני חושב שאתם כבר יודעים" אמר הארי.

"אה רגע!" קטע אותו סקורפיוס.

"לגבי מה שסיפרת, על החדר הזה של הסודות, אמרת שהכניסה אליו היא מהצנרת לא?" שאלה רוז את הארי.

"כן" השיב לה.

"היא לא במקרה מהשירותים של מירטל המייללת נכון?" נבהל אלבוס.

"למען האמת כן" ענה הארי בחשד.

"או או" פחד סקורפיוס.

"מה קרה?" דראקו נעץ בו מבט.

"מקודם..." אמרה רוז.

"שמענו קולות ממרכז הצנרת שבשירותים של מירטל" המשיך אותה אלבוס.

המבוגרים החליפו מבטים זה עם זה.

"אני חוזרת שנית. תספרו לי מה אתם עושים" הפצירה בהם מקגונגל.

"כבר כולכם יודעים. אני מצטער אבל זו הדרך היחידה" אמר הארי.

"אתה לא מתכוון ש.." מקגונגל התחילה להבין.

"אני כן"

דבר הכותבת:

יואו פרק 15! מטורף ממש! תאמינו לי שמה שאני כותבת מעניין גם אותי 😂

האמת שאני לא רוצה לעשות לכם ספוילרים (בעברית: קלקלנים), אבל אני רק אגיד שהחלטתי ללכת על משהו שמתקשר לספר השני כי זה הספר האהוב עליי בסדרה, כל הסדרה פשוט גאונית, אבל מבחינתי הספר השני זה כאילו יצירה שהיא פשוט שלמות.

מעכשיו כשאני אגיב על התגובות שלכם אני אשתמש למשתמשים בעברית ב- "תגובה ל:" ולמשתמשים באנגלית ב- "Re to:" אני מניחה שחלקכם שמתם לב לזה, אבל זה לא כזה חשוב פשוט שתדעו למה לחלק ככה ולחלק ככה.

אם אתם במתח, תמשיכו להגיב, לדרג, להמליץ ולהירשם לפאנפיק, וככה הפרק הבא יעלה יותר מהר!

הפרק הקודם		הפרק הבא