חצויים מכל הסוגים

החלומות של פרסי התחלפו בחזיונות של גבר חיוור, דמוי נחש, שישב בראשו של שולחן ארוך, וריק. כל מה שהאיש עשה היה לשבת שם, אבל זה עדיין ממש הפחיד אותו. הוא בהה למרחקים במבט ממוקד, עיניו מהבהבות מידי פעם לדלת, כאילו הוא חיכה למישהו או משהו.

פרסי התעורר בטלטלה, רם במהירות ממיטתו. כל השותפים שלו לחדר כבר הלכו. הוא הסתכל מסביב לחדר הבלתי מוכר ונאנח. הוא התגעגע לביתן שלו, אפילו אם הוא היה שם לפעמים בודד, ומאוד מבולגן.

פרסי החליף בגדים במהירות לתלבושת שלו, דוחף את ריפטיד בכיס שלו, ורץ למטה במדרגות. הוא עקב אחרי קבוצת תלמידים שעדיין לא הגיעו לארוחת בוקר באולם הגדול.

אחרי שננטש על ידי הארי, רון, הרמיוני, ונוויל, פרסי קם והלך לשולחן רייבנקלו כדי למצוא את אנבת'. הוא הבחין בה בקצה השולחן מרוחקת מכל השאר, דוקרת את הפנקייק שוקולד צ'יפס שלה.

"בוקר טוב", פרסי אמר, יושב לידה כשגבו נשען על השולחן.

"אהם? הו, היי", היא אמרה בעייפות, ממשיכה לדקור את האוכל שלה.

"אוקיי, את תוקפת פנקייק תמים, אז משהו חייב להיות לא בסדר", פרסי אמר בבדיחות, מנסה לרומם את רוחה. כשהיא לא הגיבה על הערה שלו, פרסי התחיל ברצינות לדאוג. "מה קורה חכמולוגית? הצלחת לישון בכלל בלילה?" אנבת' הניפה את רגליה מעל הספסל ככה שגם הגב שלה נלחץ על קצה השולחן.

היא לקחה רגע לקשור את השיער שלה לקוקו לפני שהגיבה. "המשכתי לראות את אלות הגורל", היא אמרה, הקול שלה נשבר מעט. היא הביטה בו בעיניים אפורות סוערות. "למה הן לא יכולות פשוט לעזוב אותי בשקט?" פרסי כרך זרועה מנחמת על כתפה.

"אני מבטיח שאני לא הולך לשום מקום, וגם את", הוא אמר. מנשק את המצח שלה. אנבת' חייכה.

"תודה, מוח אצה", היא אמרה, מניחה את ראשה על הכתף שלו ומפהקת.

"אנני! לא הצגת אותנו לחבר שלך!" קול קרא. אנבת' פלטה גניחה קטנה  והפנתה את פניה ככה שהיא נקברה בחולצתו של פרסי. הוא הסתכל מעבר לכתפו וראה שני בנות מרייבנקלו באות לעברם, אחת מהם הייתה מאוד מוכרת לו.

"הו, היי, פארווטי, נכון?" פרסי שאל את הנערה עם השיער הכהה הארוך.

"לא, זאת  אחותי. אני פדמה", היא אמרה, כאילו הוא היה אמור לדעת את העובדה הזאת.

"ואני איזבל", הנערה שדיברה מקודם אמרה, מושיטה את ידה ומחייכת חיוך רחב. פרסי לחץ אותה בהיסוס. אנבת' הסתכלה אליו בעיניים מתחננות, כאילו מבקשות ארם הם יכולים לעזוב.

"אנחנו כולנו שותפות לחדר, יחד עם מנדי שיושבת שם", איזבל המשיכה. מחווה על הנערה עם עיניים כחולות בהירות ושיער חום. כששמעה את שמה, הילדה הרימה את ראשה קלות, לפני שהסתכלה שוב לאחור.

"מגניב", פרסי אמר. הוא עמד להסתובב ולהמשיך את השיחה שלו עם אנבת', אבל איזבל נראתה נחושה להמשיך את השיחה.

,אז, אתה הולך לנסות להיבחן לקווידיץ'? אתה נראה כאילו תהיה טוב בזה. מאוד אתלטי", היא אמרה, מצחקקת קלות ומתיישבת לידו.

"אני לא יודע, אולי" הוא השיב, מושך בכתפיו. אנבת' הרימה את גבותיה בהלם. "מה?" פרסי אמר בתשובה. "אני כל כך אתלטי",

"אבל... טוב, אם אתה באמת רוצה..." אנבת' אמרה, מושכת בכתפיה בכבדות.

"הו קדימה אנני", איזבל אמרה, מאריכה כל מילה.

"אנבת'", פרסי ואנבת' תיקנו אותה במקביל.

"תני בו קצת אמון", איזבל המשיכה, מתעלמת מהתיקון. פרסי זז באי נוחות.

"אה, אנבת' אני הולך לבדוק מה שלום גרובר", הוא אמר, נעמד. אנבת' תפסה את היד שלו ונעמדה יחד איתו.

"אני אבוא איתך", היא אמרה במהירות. היא פנתה לשתי הבנות האחרות בהנהון קצר. ביי איזבל, פדמה" היא אמרה בקצרה.

"על מה כל זה היה?" פרסי שאל כשהם היו מחוץ לטווח שמיעה.

"שתי הבנות האלה הן לגמרי בנות אפרודיטה, אל תיתן לי להתחיל", אנבת' אמרה, מנענעת בראשה.

הם מצאו את גרובר אוכל מקל גזר בשולחן הפלפאף. הוא נראה מאוד מעוניין בדיון על סוג כלשהו של צמח שפרסי לא הכיר אותו.

מה קורה אחי?"   חיוך רחב חצה את הפנים של גרובר.

"אתם לא תאמינו איזה סוגים של צמחים יש להם פה!" הוא קרא "הו, אלה ג'סטין וארני", הוא אמר מצביע על שני הנערים שישבו מולו בצד השני של השולחן. הנערים הרימו את מבטם לשנייה כדי לברך את פרסי ואנבת' לפני שחזרו לשיחה שלהם.

"אתה נראה שמח", אנבת' רטנה.

"ואת לא", גרובר הבחין. "לילה קשה שוב?" הוא שאל. אנבת' הביטה מעבר לכתפה בזדון על הנערה ממקודם, איזבל.

"אפשר להגיד", היא מלמלה. פרסי הסתכל על אנבת', דאגה חוצה את פניו. הוא חיפש במוחו דרך להסיח את דעתה ממה שזה לא היה שגרם לה להיות עצובה.

"טוב, למה שלא נרד למטה למגרש ונראה על מה כל המהומה על הקווידיץ' הזה. אני רוצה לדעת מה כל הרעש סביב זה", פרסי אמר, מחייך חיוך רחב, אנבת' נאנחה אנחה קצרה וחייכה קלות.

"בטח. כל דבר כדי לצאת מכאן", היא אמרה. פרסי לקח את ידה וסימן לגרובר לעקוב אחריהם. הוא אמר שלום במהירות לחברים החדשים שלו, גרובר רץ אחריהם.

הם הלכו דרך הדלתות של האולם הגדול,  והחוצה לכיוון מגרש הקווידיץ' שנראה מרחוק" איך אתה אמור להכניס את הכדור לחישוקים האלה", פרסי אמר בהתפעלות, בוהה בעמדות המטרה. הוא הבחין בהארי פונה לקבוצת סטודנטים כשהוא אוחז במטאטא בידו. פתאום, כולם בעטו באדמה ועפו על המטאטא לשמיים.

"מה!?" פרסי קרא. בטנו מתפתלת בקשר. "הם עפים?!" הוא קרא, מנוף בידיים שלו בפראות. אנבת' וגרובר החליפו מבטים זריזים לפני שפרצו בצחוק.

"לא ידעת?" גרובר שאל בחוסר אמון.

"ואתה כן?"

"ארני הסביר לי את זה אתמול בלילה", גרובר אמר מצחקק

"ואני שמעתי כמה מהבנים ברייבנקלו מדברים על זה גם", אנבת' הוסיפה לשיחה. "בגלל זה הייתי כל כך מופתעת כשאמרת שאולי תנסה את זה", פרסי בהה בה, ועדין זה גרם לה רק לצחוק אפילו יותר. היא שילבה את אצבעותיה בכוונה ומשכה אותו לכיוון הספסלים להתבונן.

"אז, על מה היה מבטי המוות לעבר הבנות האלו מקודם?" גרובר שאל את אנבת'.

"אהח, הן נוראיות! מרכלות עלינו מול הפנים שלי", היא קראה, נשמטת בכבדות על ספסל העץ.

"עלינו? הן דיברו עליי?" גרובר זינק. העיניים של אנבת' הבזיקו לעבר פרסי.

"לא....אה, פרסי ואני..."היא אמרה, מסמיקה קלות.

"מה הן אמרו?" פרסי שאל.

"שום דבר חשוב", אנבת' אמרה, מושכת בכתפיה ובוהה במגרש הקווידיץ'.

"קדימה! תגידי לי", פרסי אמר, כוכך את שתי זרועותיו סביבה ומדגדג אותה בצדדים.

"פרסי, תפסיק, לא, זה מדגדג!" היא קראה, מצחקקת ודוחפת את הידיים שלו ממנה. באמצע הצחוק שלהם, הרמיוני הופיעה מולם.

"שלום", הרמיוני אמרה בקול קטן, מחזיקה כמה ספרים בזרועה.

"היי", אנבת' אמרה, בקול, כשפרסי המשיך לאיים עליה בדגדוגים ואפילו הסיכוי לכך גרם לאנבת' לא להיות מסוגלת להכיל את עצמה. "מה את קוראת?" אנבת שאלה, דוחפת את פרסי ממנה ושברה את צווארה בניסיון לראות את כותרות הספרים שהרמיוני החזיקה, אבל הרמיוני חיבקה את הספרים בחוזקה אל חזה, והעלימה אותם מתפיסתם.

"רק כמה ספרים על... אה..." הרמיוני עצרה, חושבת על משהו להגיד. "מיתולוגיה יוונית!" היא פלטה, נראית מרוצה מהתגובה שלה.

פרסי, אנבת', וגרובר החליפו ביניהם מבטים לחוצים, ופרסי היה כמעט בטוח שהם חושבים על אותו הדבר. מה אם היא ידעה? פרסי נענע בראשו מעט. איך היא יכולה?

"מיתולוגיה יוונית. זה מגניב", אנבת' אמרה באגביות.

"התחלתי לקרוא את זה במהלך הקיץ ולגמרי התאהבתי בזה. דמיינתי את עצמי בתור בת של אתנה היא התחילה לדבר. "היא אלת החוכמה", פרסי הביט על אנבת וחייך ביודעין.

"כן, אני יודעת", אנבת' אמרה.

"הו, גם את קראת על המיתולוגיה היוונית?" הרמיוני שאלה, נראית יותר נינוחה מאשר קודם.

"קצת", אנבת' השיבה, מחייכת מעט. במצמוץ אחד הבנות היו שקועות עמוק בשיחה על המיתולוגיה היוונית למרות שהמושגים היו קלים לפרסי, הוא לא ממש היה יכול לעמוד בקצב כשהם קפצו מסיפור אחד לשני.

"הצלה מעולה, רון!" ילדה בספסל מתחתיהם צעקה בהתרגשות. הרמיוני הביטה סביבה, השיער המקורזל שלה מתעופף מעבר לכתפיה.

"לוונדר? מה היא עושה פה?" פרסי שמע את הרמיוני ממלמלת לעצמה. אנבת' הביטה על הנערה שהסתכלה על רון במבט מעריץ.

"מי?" גרובר תהה,

לוונדר בראון. היא בבית של גריפינדור איתנו", הרמיוני הסבירה, כשהיא שומרת את עיניה דבוקות לילדה עם השיער הבלונדיני המלוכלך.

"רון עושה עבודה טובה... אני חושב", גרובר אמר. הרמיוני הסירה את מבטה מלוונדר והסתכלה על רון.

"כן, אבל קורמאק מקלגן, הילד שנמצא שם, הוא טוב כמוהו", הרמיוני אמרה, מצביעה על אחד מהשומרים האחרים איפה שהילד ריחף, חוסם כדורים בדיוק כמו רון.

הרמיוני התחילה להיראות לחוצה כשכדור עבר דרך החישוק של רון. היא הסתכלה על פרסי וחבריו, ואז הצביעה עם השרביט שלה למעלה על קורמאק מקלגן היא לחשה משהו והחביאה את השרביט שלה במהירות. לפתע, הנער שהרמיוני הצביעה עליו, קורמאק מקלגן ניגש לחישוק הימני בפתאומיות , נותן לכדור לעוף דרך החישוק האמצעי.

"זאת היית את?" פרסי שאל בחוסר אמון.

הרמיוני הסמיקה מעט. "אל תספרו לאף אחד, בבקשה, רון ממש רוצה את המקום בקבוצה", היא אמרה.

"הסוד שלך שמור איתנו", אנבת' אמרה, מחייכת בחמימות.

אחרי מבחני הקווידיץ', פרסי, אנבת, וגרובר אמרו שלום להרמיוני והלכו חזרה לכיוון בית הספר

"היא יודעת על המיתולוגיה היוונית",  אנבת' אמרה בדחיפות. "אנחנו לא יכולים לתת לשום דבר להחליק", היא הסתכלה מעבר לכתפה בזהירות.

"חכמולוגית, תירגעי, הכל הולך להיות בסדר", פרסי אמר מחזיק איתה ידיים.

הם המשיכו ללכת, לא אומרים הרבה, רק נהנים אחד מהחברה של השני.

"חכו", גרובר אמר בפתאומיות, מרים את האף למעלה "אני מריח משהו..." הוא אמר באיטיות.

"מפלצת?" פרסי שאל, מוציא את ריפטיד מהכיס ומחזיק בה באגרופו, מוכן לפתוח את העט בכל רגע. אנבת' גם שמה את ידה על המותן שלה איפה שהיא הסתירה את הפגיון שלה

"לא...משהו גרוע יותר... זה כאילו משהו חי ומת באותו זמן..."גרובר אמר בנימה אפילה ומוזרה, פרסי סרק את האזורים הסמוכים בראש המדרון משדה הקווידיץ'.

"מאיפה זה מגיע?" אנבת' שאלה. גרובר התמקד לרגע לפני שהמשיך לעבר היער המרוחק.

פרסי ואנבת' רצו אחריו, מוכנים לשלוף את הנשקים בכל רגע.

הם עברו ליד בקתה קטנה, לפני שנדדו בשביל צר דרך היער עד שהגיעו לעץ גדול. שהתפצל לענפים שונים מסוקס וארוך עם זרדים נראה שהעץ עצמו התנדנד

"הריח מוביל לכאן", גרובר אמר. איש הזומבי הוא פה איפשהוא", הוא אמר באיטיות.

פרסי לקח צעד לכיוון העץ, ואז לפתע הוא התעורר לחיים הענפים שלו מצליפים לכיוונו של פרסי, הזרדים עפו במערבולת כאשר הגפיים מתכופפות בטירוף.
עיניו של פרסי נפתחו לרווחה. "גרובר, יש שם חצוי?" הוא שאל בדחיפות.

"אני לא יודע, אולי. הריח מגיע מתחת לעץ, אז האף שלי לא עובד הכי טוב. זה אומר שמה שיש מתחת לעץ הוא מאוד עוצמתי. למה?"

"אני חושב שזה העץ המשוגע של ניקו",

הפרק הקודם		הפרק הבא