נגד הכל

סליחה שלא פירסמתי הרבה זמן, אני כותבת עוד פאנפיקים אז יש קצת עומס עכשיו...

פרק חדש!

אשמח שתגידו לי מי הדמות האהובה עליכם.

ותגובות ממש יעזרו!! (כ-ל מי שכותב פאנפיק יודע כמה, אז קדימה, תגיבו:) זה לוקח דקה.)

תהנו🌻

פרק 15 | התנהגות משונה | מרג'י

"ידעתי שאני אחבב שיקויים," אמרה ג'ין ללרה ומרג'י בארוחת הערב.
"אני בסדר עם המקצוע, אבל פרופסור ראוס לא כל כך מוצא חן בעיני," אמרה מרג'י ושיחקה בעוף שהיה מונח בצלחתה.
"האמת שאני אוהבת שיקויים," הסכימה לרה עם ג'ין, "זה שיעור יחסית פשוט ולא מסובך מדי, יש הוראות..."
כבר שבועיים עברו מאז הגיעו להוגוורטס, וג'ין נהגה לגמור בארוחות את האוכל שלה במהירות ולהצטרף לשיחתן.
בהתחלה מרג'י הייתה עצובה שאחותה שובצה בבית אחר. אחרי שהן כל כך התקרבו, היא פחדה שהן יאלצו להתרחק שוב. אבל עכשיו היא הבינה שאפשר להמשיך להיות אחיות קרובות גם ככה, ואולי אפילו יותר ממקודם.
גם ההורים שלהן שלחו לנו מכתב עם עצות, כששמעו שכל אחת בבית אחר.
אולי זה יעזור לה לא לחזור על הסכסוכים הטפשיים שהיו לה עם אחותה. היא הניחה שגם אחותה נהנת בהפלפאף עכשיו ומצליחה שם.
"פרופסור ראוס קצת מוזר," אמר אלפי, הילד שהיה איתן בסירה ביום הראשון בהוגוורטס.
הוא אהב גם לדבר איתן ולפעמים הצטרף גם לשיחה בעקבות ג'ין. "הוא נועץ בשיקוי שלי מבט של רחמים, כאילו הכיתי ינשוף מסכן..." הוא המשיך, "האמת שהוא נראה ממש בסדר. היה לו צבע סגלגל..."
"אלפי, לשיקוי בשיעור היה צריך להיות צבע ירוק," ג'ין גלגלה את עיניה לעברו והוא השתתק ובהה בקיר שמולו.
"מחר יש שיעור תורת הצמחים, והוא לגריפינדור והפלפאף ביחד," אמרה לרה.
מרג'י אהבה את השיעור הזה, כי יכלה להיות בו יחד עם אחותה. למרות הכל ג'ין היתה עדיין קצת חסרה לה בשאר השיעורים...
שעה לאחר מכן, לרה, מרג'י וליליה ישבו בחדר מועדון של גריפינדור והכינו את שיעורי הבית שלהן בתולדות הקסם.
"חיבור של חמישה עמודים. אנחנו שנה ראשונה!" אמרה מרג'י בתסכול.
"נכון, אני רק בעמוד השלישי," אמרה ליליה בעצב.
"אני בעמוד השני, ואני מקווה לגמור הכל כבר היום," אמרה לרה בנחישות.
"היום?! זה עוד הרבה!" לליליה הייתה סחרחורת מהמראה של לרה ששקדה בעבודה בשעה כל כך מאוחרת.
"אני עוד רגע נרדמת," הודיעה מרג'י והעיפרון נשמט מידה. היא פיהקה וטרקה את הספר.
"מספיק לי להיום. אתן באות?" שאלה אותן מרג'י בעודה אוספת את הציוד בעייפות.
"גם אני חושבת שכדאי שנלך לחדר," אמרה ליליה.
"אני אצטרף בהמשך. אני חייבת לעבוד עוד על העבודה," אמרה לרה.
"אוקיי," ענו לה הבנות ועלו לחדר השינה.
מרג'י ידעה שלרה לא מצטיינת בלימודים, למרות שניסתה כל כך. היא קצת ריחמה עליה, כי ראתה שקשה לה.
אבל עדיין היה לה מוזר שלרה כל כך מתאמצת. לרה לא הייתה אחת כזאת, היא אהבה שכל דבר ישר מצליח לה בלי לעבוד יותר מדי.
היא החליפה בעייפות לפיג'מה וראתה את ליליה מתכסה בשמיכה. היא עלתה גם כן למיטתה ותהתה מתי לרה תבוא. פעם אחת לרה שכחה לישון מרוב שהשקיעה בלימודים.
אבל היא לא הצליחה להחזיק מעמד אפילו דקה, עיניה הכבדות נעצמו והיא שקעה בשינה.
***
למחרת בבוקר אחרי הארוחה כל תלמידי שנה ראשונה של הפלפאף וגריפינדור התאספו מחוץ לחממות של הוגוורטס.
פרופסור נוויל לונגבוטום הגיע בעליזות, ונזכר ששכח את המפתח לחממה במשרד שלו.
"אני כבר חוזר תלמידים," הודיע פרופסור לונגבוטום, "מצטער על העיקוב. אתם יכולים להתחיל להתחלק כבר לקבוצות של ארבע".
הוא הסתלק בזריזות חזרה למשרדו, וכל התלמידים התחילו להתאסף לקבוצות.
מרג'י ולרה נצמדו אחת לשניה, וראו שג'ין ואלפי באים להשלים את הקבוצה.
כל התלמידים התחילו לדבר ולהרעיש, כי ידעו שהפרופסור יחזור עוד הרבה זמן בהתאם לגילו המופלג.
"אני מקווה שהוא לא ישלים לנו את הזמן שהפסדנו בערב" קיוותה לרה.
"את אמרת שאת אוהבת ללמוד יותר בערב, לא?" שאל אלפי.
"נכון, אני מרגישה יותר מרוכזת. אבל היום-" לרה עצרה לכמה שניות, "יש לי דברים אחרים לעשות".
מרג'י חשבה כבר מהבוקר שלרה התנהגה קצת מוזר. היא לא הגיעה לשיעור תאוריית התעופה אפילו ששתיהן ממש חיכו לו, והיא ביקשה ממרג'י שתשקר בשבילה שהיא חולה. היא טענה שיש לה דברים חשובים לעשות בערב, למרות שגמרה אתמול בלילה את כל שיעורי הבית שניתנו.
"הנה פרופסור לונגבוטום," אמרה ג'ין אחרי כמה דקות, וכל התלמידים שהתפזרו הסתדרו חזרה בקבוצות.
"אז תעשו כמו שאמרתי," אמר הפרופסור תוך כדי שהוא פותח את המנעול הגדול שהיה מונח על דלת החממה. כשראה שהתלמידים לא זזים, הוא קימט את מצחו, "לא אמרתי?" הוא מלמל, "אז כל קבוצה מסתדרת ליד שולחן. קדימה, בזריזות."
הוא פתח את הדלת, וריח של צמחים לחים עלה באפיהם של התלמידים.
"כולם לפתוח את ספרי הלימוד בעמוד 157," קרא פרופסור לונגבוטום.
"אני יכולה להסתכל איתך?" שאלה לרה את מרג'י.
"לא הבאת ספר?" שאלה מרג'י.
"לא, הבאתי ספרים אחרים, ולא יכולתי לסחוב עוד אחד בתיק," אמרה לרה.
איזה ספרים עוד יש לה לסחוב?
מרג'י שלחה מבט חטוף לעבר ערמת הספרים שהייתה דחוסה בתיק של לרה. היא לא הצליחה לסגור אותו מרוב שהיה מלא.
היא הצליחה לקרוא שם של ספר אחד, עב כרס. עצות ולחשים לפענוח ראשי תיבות.
למה לרה מתעניינת בזה? היא לא מעדיפה להשקיע יותר בלימודים שלהם? מה קורה לה?
פרופסור לונגבוטום נתן להם עבודה, והם היו צריכים לחקור צמח קוצני שהדיף ריח רע.
הם חתכו את הגבעול שלו, ובתוכו היו כמה קוצים קטנים.
"אאוץ'. זה ממש חד," אמר אלפי וניער את ידו.
"כן מר סטבן. בדיוק מזה הזהרתי אתכם..." אמר לו הפרופסור.
אלפי עיוות את פניו בכעס והמשיך לחתוך את הצמח.
"כדאי שתחליף כפפות," הציעה לו ג'ין וזרקה לעברו זוג כפפות עבות.
הוא נאנח והשחיל אותם על ידיו.
מרג'י הביטה בלרה. היא עשתה את המשימה ביחד איתם, אך היה ניתן להבחין שמחשבותיה נודדות למקום אחר לגמרי.
ממה היא מוטרדת כל כך?
בסוף השיעור התלמידים הלכו להתארגן לשיעור הבא, שינוי צורה.
פרופסור לנאווס למדה אותו, והיא הייתה גם ראש בית גריפינדור. כל התלמידים שמעו שהיא מלמדת ממש טוב, והם חיכו לו בצפייה.
מרג'י ולרה רצו לחדרן כדי להתארגן, ובדרך תיקה של לרה נפל מידה מרוב שהיה עמוס, ספריה נשמטו ממנו והתפזרו על הרצפה.
"אני אעזור לך," אמרה מרג'י והתכופפה להרים אותם.
"לא, אני מסתדרת," מחתה לרה ואספה את הספרים בערימה. היא דחסה במהירות פיסות נייר שכתבה עליהן הערות לתוך הספרים.
מרג'י תהתה למה היא מתנהגת בצורה מוזרה כזאת. בדרך כלל היא מקבלת בשמחה עזרה, או לפחות מודה על כך.
לא משנה מה קרה, זה גרם ללרה לדאוג.
והיא חייבת לגלות מה, ולמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא