השנה הראשונה- רון

הלוואי והם יחזרו כבר.

אני שוכב לי במרפאה של הוגוורטס, היד הירקרקה שלי מפעמת וגורמת לי לחשוב שקטיעתה היא לא רעיון רע כל כך. הדרקון העלוב הזה נשך אותי כי הוא 'עדיין לא יודע איך להתנהג' לפי האגריד, שטויות דרך אגב, ואני סובל פה מכאבים.

הארי והרמיוני כעת בעונש, אחרי שהם נתפסו על ידי מקגונגל בעזרתו של דראקו מאלפוי הרשע החלקלק עם השיער השמנוני. העונש שלהם הוא ללכת ליער האסור עם האגריד. הארי סיפר לי על זה היום אחר הצהריים ובטעות שפכתי את התה שלי על עצמי, ועכשיו בנוסף לנשיכה יש לי גם כוויה על היד.

מאז שאני צעיר, האחים שלי, כל אחד בתורו, סיפרו לי דברים על היער האסור. במחשבה שנייה, כולם חוץ מפרסי. הוא בחיים לא יפר את חוקי בית הספר.

ביל סיפר לי על הקנטאורים. הוא אמר לי שהוא פגש אחד פעם והוא כמעט בעט בו. בעזרת לחש הרחפה ביל הצליח לברוח ומאז הוא לא נכנס ליער.

צ'ארלי סיפר לי על עכבישי הענק. אני שונא עכבישים ומפחד מהם פחד מוות. כשאני פוגש עכביש קטן אני מתאבן, אז אפשר רק לדמיין מה יקרה כשאני אפגוש עכביש שכל רגל שלו היא באורך שני בני אדם.

פרד וג'ורג' סיפרו לי על אנשי זאב.

טוב, לשטויות האלה אני כבר לא מאמין. אני זוכר שקראתי באחד הספרים של פרסי שאנשי זאב הם אנשים רגילים, ופעם בחודש, כשיש ירח מלא, הם הופכים לזאבים גדולים ומאיימים.

חוץ מהאחים היקרים שלי, שמועות נוספות הגיעו אל אוזניי מתלמידים אחרים בהוגוורטס, אבל אני כבר לא יודע למה להאמין מרוב הקשקושים שאני שומע בזמן האחרון.

יללה ארוכה הבהילה אותי. קמתי מהמיטה שלי שחרקה ומיהרתי אל עבר החלון שפנה אל כיוון המדשאות והיער האסור.

זה היה טיפשי כי מן הסתם אני לא אראה שום דבר בחושך מצרים הזה בחוץ. סתם קמתי ועשיתי רעש. חזרתי למיטה והשתדלתי לא לגרום לה לחרוק שוב, כי אחת הבנות שישנה בצד השני של המרפאה התחילה להסתובב בחוסר נוחות.

אני מקווה שהרמיוני, הארי ונוויל בסדר. אני מקווה שמאלפוי הרשע הזה לא מנסה למתוח אותם, או גרוע מכך, מנסה לסכן את החיים שלהם.

כמה זמן העונש הזה כבר? הצצתי בשעון שלי והשתדלתי לא להכאיב לעצמי יותר מידי. הם כבר ארבע שעות ביער הארור הזה. אני באמת מקווה שהם בסדר.

אני מודה, אני דואג. גם אם כל השמועות על היער לא נכונות, הם עדיי יכולים ללכת לאיבוד בתוכו ולא להצליח לצאת.

ניסיתי להעביר את הזמן, כי לישון אני פשוט לא מסוגל. אם הייתי יכול לכתוב עכשיו מכתב, למי הייתי כותב?

כנראה לצ'ארלי או לביל. הרבה זמן לא פגשתי אותם ואני מאוד מתגעגע. גם את אמא ואבא לא פגשתי, אבל את ביל לא ראיתי כבר שנה ואת צ'ארלי שנה וחודשיים.

טוב, אני מניח שאני 'אכתוב מכתב' לצ'ארלי.

מה אני אכתוב בו?  ניסיתי לדמיין איך בערך הוא יהיה:

'צ'ארלי היקר,

אני מניח שהיית נותן הכל כרגע כדי לראות באיזה מצב אני.

נורווגי נקוד נשך אותי, ואני כרגע באגף המרפאה בבית הספר מחכה שהפצע יתרפא.

מפני שמעורב כאן דרקון, לא יכולתי לספר לאחות בית הספר את הסיפור האמיתי, אז במקום זאת אמרתי לה שכלב נשך אותי. היא לא מאמינה לי, אבל אני מניח שיקח לה זמן עד שהיא תבין שזה היה דרקון.

מה שלומך? הלוואי ויכולתי לבקר אותך במחנה האימונים שלך, אין משהו שישמח אותי יותר מזה. די חנוק לי פה בהוגוורטס, למרות שזה מקום ענקי, הכל פשוט אינטנסיבי מאוד!

במקרה ואתה לא יודע את זה (מה שנשמע לי די תמוה כי אמא מאוד אוהבת לספר את זה לכל העולם), אני חבר של הארי פוטר עכשיו.

גם בגיל 11 ההרפתקאות עדיין רודפות את הילד המסכן, ובתור החבר הכי טוב שלו, כבר יצא לי להשתתף בכמה, ותאמין לי כשאני אומר לך שיש עוד דרך ארוכה לפנינו.

הוא ילד מתוק  ועדין, למרות כל השטויות שמספרים עליו, ותמיד כיף לדבר איתו. הוא צנוע מאוד וכבר מהרגע הראשון ברכבת האקספרס (נכנסתי אל התא שלו, הוא ישב שם לגמרי לבד ונראה בודד) הרגשתי שהילד הזה יהיה חלק גדול מהחיים שלי.

מאז שעזבת את קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, הקבוצה הייתה בשפל מוחלט, עד שהארי הגיע. הוא לחלוטין אחד המחפשים הכי טובים שאי פעם פגשתי. בלי להעליב, הוא כבר עבר אותך ממזמן. בנוסף לכישרון שלו, הוא המחפש הכי צעיר בהוגוורטס במאה השנים האחרונות. היית כל כך נהנה מלבלות איתו.

חוץ מהארי יש לי כאן עוד הרבה חברים ועוד יותר מכרים, אני מניח שזה נחמד להיות כל היום עם אנשים שהם לא ג'יני, אמא, החתול, סקאברס והלטאה שבחדר שלי.

ידידה נוספת שלי היא הרמיוני גריינג'ר. כולם בהוגוורטס אומרים שהיא המכשפה הכי חכמה של הדור האחרון. היא עובדת כמו מכונה והמוח שלה ענקי ותמיד היא חושבת על דברים חדשים. אני מניח שנחמד מאוד להיות חבר שלה, כי בלעדיה מצב שיעורי הבית שלי היה בתחתית.

אני די בטוח שאני מרגיש אליה כל מיני דברים, אבל לקחתי את העצה של פרד וג'ורג' ואני לא אלחם עליה עכשיו. לא שיש מישהו שילחם נגדי. אני אחכה כמה שנים טובות ואנסה לפתח את העניינים בינינו לאט מאוד. יש לי דברים אחרים להתייחס אליהם עכשיו, כמו לדוגמה העניין שהארי, הרמיוני ואני עומדים בפני תעלומה חדשה ומאתגרת (אני לא אספר לך, זה סוד! תגלה עם שאר העולם) ואנחנו מאוד קרובים לפתירתה בזמן הקרוב (כל עוד הם יחזרו מהעונש שלהם ביער האסור).

אני מקווה שאתה בסדר ומצליח במחנה האימונים שלך ושמח מאוד שהדרקון לא הוריד לי את היד (למרות שהאחות אכן שוקלת את האפשרות הזאת בעצמה).

מתגעגע מאוד, רון.

*נ"ב- גבהתי ב10 סנטימטרים מאז שהגעתי להוגוורטס!'

אוקיי, עכשיו אני כבר עייף ואני מניח שהגיע הזמן שאני אלך לישון. הבטחתי לעצמי שכשהיד שלי תבריא, אני אלך לכתוב מכתב דומה לצ'ארלי. אני אשמיט את נושא הרגשות שלי להרמיוני. אני עדיין לא בטוח במאה אחוזים לגבי החלק הזה.

כיביתי את האור ונרדמתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא