לא שייכת

מצטערת על העיכוב, פשוט נמחק לי פעם אחת ולא היה לי כוח לכתוב שוב, סורי. פרק די קצר.

והפעם החלטתי להקדיש את הפרק למשתמש שמגיב כמעט תמיד, תודה רבה!

והפרק מוקדש ל...

ריילי וויזלי!

"אני לא יכולה!" השלכתי לרצפה ספר אחד מהערמה הקטנה שהצטברה על ראשי. "אני פשוט לא מסוגלת! אני לא טובה בנימוסים!"

"אל תהיי טיפשה." אמרה נימפדורה וקדה קידה מושלמת מבלי להפיל את ערימת הספרים שעל ראשה. "אני בטוחה שאת יכולה לעשות את זה אם רק תתאמצי קצת."

נעצתי בה מבט רצחני והתחלתי ללכת עם השמלה הענקית, המסורבלת, והמכוערת שלי. תוך שניה מעדתי, הפלתי את ערימת הספרים לרצפה, החלקתי במהירות והתנגשתי באח (שלמזלי הרב הייתה כבויה), ובדרך הפלתי את שולחן מהצד.

קמתי באיטיות, ניקיתי את האבק מעל מעל שמלתי וסידרתי את השיער שלי.

"מה דעתך על זה כלא?"

"טוב... אולי את קצת חלשה... אבל עם האימונים הנכונים את תהיי מציונת בדיוק כמוני!" 

"לא את לא." אמר טדי בעודו לועס תפוח וקורא את אחד מספרי הלימוד שלנו (חיבור עצמי מאת לייט בראון). "את גרועה, ואת לא תצליחי להשתפר."

"תודה רבה, אתה מאוד מעודד." אמרתי בזעף בזמן שאספתי את הספרים מהרצפה.

"אין על מה." אמר טד עדיין בלי להרים את מבטו מספר הלימוד שלנו.

"זה נאמר בציניות!"

"את אמורה לחדש לי משהו?" הוא העביר דף.

"מה קורה לו?" שאלתי את נימי.

נמפדורה נאנחה וגילגלה עיניים.

"מאז שפרופסור האיבל אמר לו שהוא צריך לעעבוד על הביטחון העצמי שלו ושהוא נותן יותר מדי לאנשים לשלוט בו, הוא נעשה פשוט בלתי נסבל!"

"אני לא בטוחה," אמרתי בספק. "אולי זו סתם תקופה בחיים שלו, זה בטח לא כזה גרוע..."

"אה כן?" שאלה נימי.

היא פנתה בצעד נמרץ לטד, והזכירה יותר מתמיד את פרופסור גולדה גינזברג.

"היי, טדי..." אמרה בקול מאנפף. "אני צריכה עזרה בשיעורי הבית, הם נורא קשים לי..."

"לא." אמר טד.

"אבל טדי!" התלוננה נימפדורה.

"בשום פנים ואופן לא. אם המוח שלך רפה שכל כל כך אין סיכוי שאני מוכן לקחת את זה עלי."

נחריה של נימפדורה התרחבו.

היא הטיחה בחוזקה את ספרו של טד לשולחן וסגרה אותו בחבטה.

"די כבר עם זה! מי יש לך?!"

טדי לא ענה, הוא הרחיף אט אט את הספר למעלה באוויר, פתח אותו, החזיק אותו, וחזר לקרוא בו.

נימי נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ.

בדיוק באותו הרגע ירק טד את הגרעין של התפוח שהיה בתוך הפה שלו. הרגעין עף באוויר ופגע - במצח של נימי.

היא האדימה.

"אני לא מאמינה!" היא הטיחה את ידה בחוזקה על השולחן והרעידה אותו. "אתה לא עשית את זה הרגע."

הוא הרים מבט משעומם להרגיז.

"באמת? כי לי היה הרושם שכן. אגב, את חייבת לי עדיין."

נימי התפלצה.

עינייה ירו ברקים. היא הקישה באצבעתיה. ספרו של טדי נשרף בידו. היא גילתה את כוחה לפני שבוע, בקטטה עם - נחשתם נכון - מייקל. הוא היה צריך ללכת לשש ספרים שונים עד שהשיער שלו הסתדר סוף סוף.

"אני באמת חייבת לך!" אמרה בקול רועד מזעם. "סטירה!" היא החטיפה סטירה מצלצלת ללחיו של טד והשאירה סימן אדום.

ילדים התחילו להתאסף.

"אווווו!!"

הוא נעץ בה מבט קפוא, ואז, באיטיות, סימן צלב באצבעותיו. הצמחים מהאגרטל צמחו ותוך שניה ריתקו את נימי לקיר. 

"אתה-!" היא שרפה את הצמחים בקלילות והתעופפה לכיוונו באוויר. הוא עף גם הוא, היא הגביהה עוף.

"חתיכת בן גולר!"

נשמעו קריאות תדהמה ואז:

"מכות! מכות! מכות! מכות!"

העברתי את מבטי עליהם בדאגה, אם הייתי צריכה להמר מי מנצח במכות, זה על בטוח נימי. טד עושה טעות מרה.

"שמרי על הפה שלך." אמר בקרירות והצמיד לה ענפים כמחסום לפה.

היא מצידה, שרפה אותם תוך שניה, וגרמה לו כוויה בינונית במצח.

"הלך עליך." הוא כיסה אותה בירוק.

לנימי לקח כמה שניות להשתחרר.

"אתה הרגע עשית את זה-?!"

"יש לך בעיה עם זה?" שאל בארסיות.

הבעת פניה התחלפה במהירות לבהלה, תדהמה, ואז זעם.

"לגמרי הלך עליך." היא הרימה את ידה כש-

"מה קורה פה?"

הילדים התפזרו מהר יותר מממקים מבהולים, גברת קשישה הופיעה, גברת וולטר, ראש בית גריפינדור.

טד החוויר.

"שו- שום דבר גברתי."

היא בחנה אותם.

"נו, נו, קטטה בין שעות 4 ל8, אתם יודעים שזאת הפרה חמורה של החוקים. זה לא מקובל עלי."

שניהם השפילו את ראשם ומילמלו בו זמנית בבושה:

"אני מצטע/ת גבירתי." ואז החליפו מבטים שונאים.

"40 נקודות מגריפינדור, ושזה לא יקרה שוב!" היא הלכה משם דרך גרם מדרגות.

נימי התקרבה אל טד בזעם.

היא הניחה את ידה על לחיו.

"היום. בשעה 12. דו קרב."

הוא הנהן במבט מלא שנאה.

נימפדורה עזבה את לחיו והלכה.

אני לא מאימנה שזה קרה! כאילו כל הצרות שלי גם ככה לא מספיקים...

באותו מקום שבו קודם הייתה ידה של ניפדורה, הייתה כוויה בצורת עיגול.

הפרק הקודם		הפרק הבא