ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

"אפשר לדעת למה אתם עוקבים אחרינו?” שאל ג'ייס בכעס.

"ואפשר לדעת מה אתם עושים פה?” שאל הארי בכעס.

"אפשר לדעת מה אתם עושים פה?” שאלה איזי בכעס.

"ואפשר לדעת מי אתם?” שאל רון בכעס.

"ואפשר לדעת מי אתם?” שאל אלק בכעס.

"אוקי, אוקי, אוקי, אוקי,” קליירי נופפה בידיה וקטעה את חילופי הדברים. “נתחיל דבר ראשון בהיכרות.” היא אמרה בחיוך מאולץ. “אלק ואיזי, אלו הארי פוטר ורון וויזלי, חברים שלנו מהוגוורטס. הארי ורון, תכירו את אלק ואיזי, האחים החורגים שלי ושל ג'ייס.”

"את וג'ייס אחים?” שאל הארי.

"לא!” ענו קליירי, ג'ייס, איזי ואלק במקהלה. “ממש לא!” הוסיפו ג'ייס וקליירי ביחד.

"אני מצטערת,” אמרה קליירי. “תאמינו לי, אני וג'ייס רצינו לספר לכם על הכל היום בערב. באמת.”

"ואיך הרמיוני יודעת מי אתם וכל זה?” שאל רון.

"הטרול שהיה בחדר השירותים לא היה טרול,” אמר ג'ייס. “הוא היה שד!”

"שד?” הארי ורון הביטו בג'ייס כאילו שהוא השתגע.

"בואו, תשבו,” אמרה קליירי. “נסביר לכם הכל!”

וכך את השעה הקרובה הם העבירו בהסברים. הפעם למרבה ההפתעה, ג'ייס ואיזבל לקחו פיקוד והם אלו שהסבירו את הכל. לקליירי נותר רק לעזור להם מידיי פעם ולגלגל עיניים עם אלק.

אחרי שג'ייס ואיזי סיימו לספר להארי ולרון את כל מה שהם יודעים על עולם הצללים אלק קפץ על מקומו ואמר. “יופי, אז עכשיו תוכלו להסביר לי ולאיזי על כל העולם של הקוסמים כי בכל פעם שג'ייס וקליירי מנסים לספר לי אני מקבל סחרחורת.”

הארי ורון היו נראים שמחים מכך שיש משהו שאלק ואיזי לא יודעים והחלו לספר בהתלהבות על הכל, הם לא דילגו אפילו על משחקי הקווידיץ'.

"אז אתה רוצה לומר לי שהקוסם הכי חזק מכל הזמנים משתוקק להרוג אותך?” אמר אלק כשהם סיימו להסביר. “זה דיי מפחיד.”

"נכון,” הסכים הארי בהנחה.

"לא יותר מפחיד מאשר שהצייד צללים הכי מרושע מכל הזמנים הוא אבא שלך,” אמרה קליירי.

"אבל יש גם את ההוא בעל הדם של השדים,” אמר רון. “הוא בטח יותר מרושע..”

"כן, הוא אח שלי,” אמרה קליירי ונשכה את שפתיה.

"אה – אמ.. מצטער,” גמגם רון והסמיק.

"אז אתם נלחמתם בשד, לא בטרול?” אמר הארי.

"כן,” אמרה קליירי. “הוא היה נראה כמו חרגול ענקי שעולה באש. המחוש שלו נכנס בכתף של ג'ייס והרמיוני נכוותה מהדם שלו שהשפריץ לה על הפרצוף. “

"אאוץ',” פלט רון ומישש את פניו ואת כתפו. “זה בטח כאב.”

"אין לך מושג,” אמר ג'ייס.

"אז אתם אומרים שוולדמורט יכול לחזור אם הוא יקבל את האבן ההיא שהכלב שומר עליה?” שאלה איזי.

"כן,” ענה ג'ייס, קליירי, הארי, רון והרמיוני במהקהלה.

"וסנייפ ההוא, המורה לשיקויים הוא עובד בשביל הוולד-מה-שמו?” שאל אלק.

ארבעתם הנהנו. שקט השתרר. כל אחד שקע בהרהוריו.

מצחו של אלק התקמט והוא כיווץ את גבותיו. “אני יודע איך השד הצליח להיכנס להוגוורטס.” הוא אמר לפתע.

כולם הרימו את ראשיהם. “מה?” אמר ג'ייס.

"אני יודע איך השד הצליח להיכנס להוגוורטס,” אמר אלק שוב והביט בג'ייס בעינייו הכחולות. “סנייפ לא עובד רק בשביל וולדמורט. הוא עובד גם בשביל וולנטיין. וולנטיין וולדמורט משלבים כוחות.”

"זה הדבר הכי מופרך ששמעתי,” אמר רון.

"תחשבו על זה לרגע,” אמר אלק בהתרגשות. “זה מסביר הכל. ככה סנייפ הצליח להכניס את השד. הוא רצה להכניס אותו בתור פעולת הסחה, בשביל שהוא יוכל לעבור את הכלב. אתה בעצמך הארי, אמרת שראית שהוא ננשך ברגל.”

"זה נשמע הגיוני,” אמר הארי.

"בוודאי שזה נשמע הגיוני,” הצטרף ג'ייס. “עכשיו זה ברור לאיפה וולנטיין נעלם בשנים האחרונות. הוא גילה את עולם הקסמים והצטרף אל וולדמורט. הוא עוזר לוודמורט לחזור. וכשהוא יחזור הם מתכננים כנראה להשתלט על העולם יחד!”

"זה מסביר עוד משהו,” אמרה איזי. “עכשיו יודעים לאיפה ג'ונתן נעלם. כנראה שגם הוא איפשהו באנגליה.”

"יכול להיות שהוא בהוגוורטס...” מלמל אלק.

"לא הגיוני,” סתרה אותו קליירי במהירות. “הייתי שמה לב אם אח שלי לומד איתי באותו בית ספר.”

"אולי הוא משתמש בזהות של מישהו אחר,” אמר אלק.

"טוב, אז אני אשים עין על הילדים בסלית'רין. זה הבית היחיד שאח שלי יכול להתמיין אליו.”

כדאי שנחזור,” אמר הארי. “אני כבר לא שומע קולות דיבור במסעדה.”

קליירי נתנה חיבוק מהיר לאלק ולאיזי ונתנה יד להרמיוני. “תראו את זה,” היא אמרה להארי ולרון בחיוך ערמומי. היא שלפה את האסטלה והעבירה אותה על רונת התעתוע.

עיניהם של הארי ורון נפערו כשהיא והרמיוני נעלמו לפתע והפכו לבלתי נראות.

"אמרתי לכם שגם אנחנו יכולים להיהפך לבלתי נראים,” אמר ג'ייס והעביר את הסטלה על רונת התעתוע שלו.

"איך אתם תחזרו?” שאלה איזבל את הארי ורון.

"עם זאת,” ענה הארי וענד על עצמו ועל רון את הגלימה. הם נעלמו באוויר ורק העקבות שלהם אשרו את נכחותם.

"ביי,” אמרה קליירי לאלק ואיזי, היא יכלה לראות אותם, למרות הרונת תעתוע.

איזי ואלק נופפו להם לשלום והם יצאו משלושת המטאטים.

"מתי חשבתם לספר לנו על זה?” נשמע קולו המעוצבן של רון לידם. השלג הפסיק לרדת כשהם יצאו אבל עדיין נשבה רוח מקפיאה והם הותירו עקבות בשלג.

"היום בערב,” סיננה קליירי. אבל הארי ורון לא יכלו לשמוע אותם בגלל הרונת התעתוע.

הדרך עברה במהירות. הם הצליחו להשתחל בין כל התלמידים. למזלם אף אחד לא שם לב לעקבות בשלג שהופיעו כאילו משום מקום.

רק כשהם נכנסו לטירה עצמה ווידאו שאף אחד לא מסתכל קליירי עזבה את ידה של הרמיוני והסירה את הרונה. הארי ורון הסירו מעליהם את גלימת היעלמות.

"אני אשאל את זה שוב.” אמר רון. “מתי חשבתם לספר לנו על זה?”

"אמרתי לך כבר, היום בערב.” ענתה קליירי בכעס.

"ולמה רק היום?” שאל הארי.

"עולם הצללים מאד מסוכן לסתמיים,” אמר ג'ייס. “היה עדיף שבכלל לא הייתם יודעים עליו כלום!”

"הרמיוני יודעת.” אמר רון.

"ברור שאני יודעת,” אמרה הרמיוני. “ראיתי שד ענקי מול הפרצוף שלי. אני בהחלט מבינה למה העולם הזה מסוכן. הייתי מעדיפה לא לדעת עליו כלום. לשכוח הכל.”

"את לא תשכחי,” אמר ג'ייס. “מהרגע שבו ראית את השד והתוודעת לעולם הזה את יכולה לראות פיות, אנשי זאב, את המכונים שלנו... בקיצור הלחשי תעתוע לא כל כך יעבדו עליך.”

"גם אנחנו יודעים עליו אז איך לא ראינו אותך ואת קליירי היום?” שאל הארי.

"לוקח זמן לעבוד על 'הראיה',” אמר ג'ייס. “אפילו צייד צללים רגיל צריך להתרכז קצת כדי שיוכל לראות מבעד ללחשי תעתוע. אם תעבדו על זה טוב אתם תוכלו גם.”

באותו רגע הדוויג הופיעה פתאום על כתפו של הארי ונופפה בכנפיה בחוזקה.

הארי הניח אותה על כפתו ושלף את המכתב שהיא אחזה במקורה. עיניו התרחבו ככל שהוא קרא את תוכן המכתב.

"זה האגריד,” הוא אמר לבסוף. “הוא אמר שיש לו הפתעה שאנחנו נשמח לראות והוא מבקש שנבוא אליו עכשיו.”

"רק אני, הארי והרמיוני נוכל לבוא,” אמר רון. “חשוך בחוץ והגלימה יכולה לכסות רק שלושה. יהיה קשה מאד להסביר להאגריד איך גם אתם הצלחתם להיכנס מתחתיה איכשהו.”

הרמיוני חייכה בהתנצלות לעבר קליירי וג'ייס ומהרה להצטרף אל הארי ורון. הארי הביט בג'ייס ובקליירי בזעם והניף מעל שלושתם את הגלימה.

קליירי גלגלה את עיניה ופנתה יחד עם ג'ייס לכיוון חדר המועדון של גריפינדור.

"עד מתי הם יפסיקו לכעוס עלינו?” היא שאלה את ג'ייס בהנחה. “אני ואתה בסך הכל ניסנו להגן עליהם, כשלא סיפרנו להם מי אנחנו.”

"מה כבר יכול להיות כזה חשוב שהאגריד יקרא להם עכשיו, כשהשעה שמונה וחצי בערב?” תהה ג'ייס בקול.

הפרק הקודם		הפרק הבא