מארק

אני מקווה שתאהבו.

~~~~~~

"היי. הפתעתם אותי!"

מארק פנה להוריו ואחותו החוגגים בביתם.

 "מה חשבת? שלא נבוא לגמר שלך?"
-אבא

 "את האמת?"
הוא שאל במבט קונדסי-רב-משמעי.

 "הוי סתום ת'פה!"

הם צחקו.

 "אבא."
הוא פנה אליו בזחיחות
 "זוכר מה שאמרת לי על מי שרודף אחרי הכבוד?..."

 "כן. אז?"

 "אתה רואה שהשגתי אותו!"

 "נונו. הוא תמיד יכול לברוח. אל תשכח שיש לו קורקינט."
הוא קרץ אליו.

 "טוסטוס!"

 "אוקי. טוסטוס. שיהיה. גם עם טוסטוס הוא יכול לברוח."

 "יאללה. מספיק עכשיו. מארק ניצח בתחרות העולמית!"
-אמא.

 "אני רק מקווה בן, שההצלחה לא תעלה לך לראש!"
-אבא.

נני הייתה נראית כמעט אפאטית מהתרגשות וגאווה.

 "מארק, חברות שלי ביקשו ממני להשיג להן חתימות."

 "שיקפצו לי."

 "למה ככה?"

 "אני באמת מתכוון לזה. שיקפצו, ואז אני אולי אתן להן."

 "מאמינה לך, אבל למה ככה?"

 "ככה ככה!"

נני הזעיפה את פניה.

מארק ירד על פרוסת עוגה בשרנית. וכשסיים לטרוף, עלה לחדרו.

 "יאללה, הלכתי לישון. אני מותש!"

הפרק הקודם		הפרק הבא