הנשף

הארי יצא מהחדר בריצה אחרי ג'יני. הוא ראה אותה יורדת במעלית אבל היא נסגרה לפני שהארי הספיק והיכנס. הוא ירד במדרגות בטיסה עד ללובי. ג'יני בדיוק יצאה מהמלון. הארי רץ אחריה וראה אותה מועדת על סלע ונופלת.

"ג'יני!" הוא קרא שוב. הוא הגיע אליה. "ג'יני, את בסדר? את יכולה לקום?" היא לא ענתה לו. הוא נבהל עד ששמע יפחת בכי. ואז הוא נבהל יותר. הוא משך את ג'יני והרים אותה לעמידה. 

"ג'יני..." הוא שם את ידו על גבה וליטף אותה.

"אוי, הארי..." היא בכתה והשעינה את ראשה על חזו. הוא העביר יד בשערה האדמוני. "אני פשוט כל כך מתוסכלת... כל כך שמחתי מזה שאנחנו מאורסים סוף סוף, עד שהבנתי שרון ממש לא אוהב את זה... למה הוא חייב להרוס הכל?!" היא אמרה מבעד לדמעות. הארי נישק את ראשה.

"הוא פשוט צריך להתרגל לזה. כמו כולנו," אמר הארי. "גם אני צריך להתרגל לזה שאנחנו לא סתם חברים, אלא מאורסים. אנחנו הולכים להתחתן, ג'יני."

ג'יני שתקה.

"כולנו צריכים קצת זמן לעכל את זה. את ראית שבמסיבה שאירגנו לכבודינו כולם היו שמחים אבל המומים," הוא אמר. "אבל שלא תחשבי; אני מאושר יותר מכפי שלא הייתי הרבה מאוד זמן, זה פשוט חדש בשבילי. אף פעם לא התארסתי," הוא הוסיף וצחק. ג'יני חייכה חיוך עצוב. "נו, ג'יני... אני לא יכול להיות שמח כשאת עצובה. בואי פשוט... נשתדל לשמוח בשלנו, ונמשיך כרגיל רק נצמצם את הנשיקות כשרון בסביבה. כשנגיע לבית שלך מחר, רון יראה את התגובות של המשפחה שלך ויבין שזה מה שגם הוא אמור להרגיש."

"מזל שיש אותך, הארי." אמרה לו ג'יני וכרכה את זרועותיה מסביב לכתפיו. הארי נישק אותה נשיקה ארוכה. 

באותו ערב, אחרי שכולם כבר ישנו, הארי ישב במיטתו וליטף את ראשה של ג'יני. הוא הסתכל על שערה המסתיר את פניה היפות. היא שלו. הוא מאורס לג'יני וויזלי. הוא עומד להתחתן איתה. הולכים להיות להם ילדים. הוא לקח את ידה בידו והביט בטבעת שנצצה על אצבעתה. ג'יני. 

הוא הסתכל על חבריו. רון ישן, הרמיוני גם. אבל כששמע משיכת אף הוא הבין שהרמיוני ערה. הוא קם ממיטתו בשקט ככל האפשר, התקדם לעבר מיטתם של רון והרמיוני ולחש: "הרמיוני?" היא הסתובבה אליו. פניה היו מוכתמות בדמעות, ועיניה היו נפוחות. "מה קורה?" הוא התיישב על קצה מיטתה. היא התיישבה לידו ונאנחה.

"אני מצטערת, הארי... אני פשוט רואה אותך ואת ג'יני, אתם כל כך אוהבים אחד את השניה, כל כך כיף לכם ביחד, אבל אני ורון... טוב, מהרגע שהתארסתם הוא פחות שם לב אלי ו... אני לא בטוחה שהוא באמת אוהב אותי... כי... שמתי לב שכשכל פעם שהתנשקנו במקום ציבורי לבנדר בראון הייתה בסביבה. אני חושבת... אולי הוא רצה לנשק אותי רק כדי להשוויץ בפני לבנדר?" היא משכה באפה והניחה את ראשה על כתפיו. הוא שם לב שבנות אוהבות לעשות את זה. היה לו פתאום רעיון. "הרמיוני," הוא אמר. "נכון בבית של רון לבנדר לא תהיה?"

"נכון, אז..?"

"אז למה את חושבת שהוא הזמין אותך לבית של אם הוא לא באמת אוהב אותך?"

"אולי כי לא היה לו נעים להזמין רק אותך?" היא ענתה.

להארי היתה תוכנית.

הפרק הקודם		הפרק הבא