✨חכמה בלי גבולות✨

שלום אנשים נחמדים ^^

לא לשכוח לכתוב איך הצבע קשור לפרקקק

תהנו! xoxo

כמה שבועות לאחר הנצחון של סלית'רין, פתיתי שלג ראשונים החלו להיראות. חודש דצמבר הגיע.

האולם הגדול קושט בתריסר עצי אשוח כמו בכל שנה. ריחות של בישולים מסורתיים עלו ממטבחי הוגוורטס.

במסדרונות נתלו שרשראות וחוטי כסף מנצנצים, וכך גם דבקון, צמח הנשיקות.

לקבוצות גדולות של בנות הייתה נטייה להתאסף מתחת לדבקון בכל פעם שדומיניק נראה בסביבה, אך הוא תמיד מצא פתרון התחמקות אלגנטי.

התלמידים שחזרו לבתיהם או לבתי חבריהם במהלך החופשה היו בדרכם כעת אל תחנת הרכבת בהוגסמיד.

הרכבת הוגוורטס אקספרס האדומה והמוכרת הגיעה בשעה 11:00 וכולם עלו עליה, לתפוס להם קרונות.

"תני לי את המזוודה שלך," אמר דומיניק לאמרוד. היא הסתכלה בצדדים וראתה עשרות בנות נועצות בה מבטי קנאה.

"זה בסדר, אני מסתדרת," היא אמרה ומעדה על אחד מגלגלי המזוודה. למזלה, תכולתה של המזוודה לא נשפכה החוצה כי הרוכסן היה סגור בקפידה.

דומיניק לקח ממנה את המזוודה בלי לומר מילה.

"הנה, זה נראה כמו קרון נחמד..." הוא אמר, גרר לשם את שתי המזוודות שלהם והתיישב על אחד הספסלים המרופדים.

אמרוד התיישבה על הספסל השני, זה שהיה ממול.

כעבור כמה דקות הם שמעו טרטור, והרכבת יצאה לדרך.

"אז, מה שלום הלימודים?" שאל דומיניק והפר את הדממה. אמרוד הבחינה שהדממה לא הייתה דממה מתוחה או מעיקה, היא הייתה דממה רגועה ונינוחה כזו.

"אה, בסדר, אני מניחה..." התחילה אמרוד לומר. "אני עדיין לא קולטת שבחינות הבגרות רק בעוד חמישה חודשים, זה נראה כל כך קרוב ואני לא מרגישה שאני מוכנה..."

"את תעברי את הבחינות בקלי קלות," הוא אמר ונשמע בטוח בכך. "את כל כך – "

"כל כך מה?" שאלה אמרוד והפתיעה אפילו את עצמה.

"כל כך... חכמה, ו – " הוא אמר והתיישב על קצה הספסל שלו. "ו... יפה, ו – " הוא נטה קדימה לכיוונה.

זה היה מוזר.

אמרוד לא הרגישה את ליבה פועם בהתרגשות שיא, כמו שהיתה מצפה. היא גם מעולם לא נישקה אף אחד, כך שהיתה די סקרנית, הנה, סקרנית זו המילה הנכונה.

לא לחוצה, לא חרדה, לא מתרגשת, אלא פשוט... סקרנית מה הולך לקרות.

היא הביטה אל תוך העיניים שהיו מולה.

הן היו ים של טורקיז, עולם ומלואו, קווי המתאר של הקרנית היו כהים מעט יותר מהקרנית עצמה.

אמה, שהיתה בת מוגלגים, היתה רופאה במקצועה וסיפרה לה פעם שלקשת הזו מסביב לקרנית קוראים "קו הלימבוס", וכאשר הוא מטושטש, זה אומר שיש חוסר באנטוציאנינים, וגם סיפרה לה על כך שסיבי עין ישרים וצפופים מעידים על מערכת חיסון בריאה בגוף האדם ו... למה היא חושבת על זה בכלל?

היא הניחה שזה מכיוון שהיא רייבנקלואית, אחרי הכל.

"אמרוד..." הוא אמר והושיט את ידו אל פניה, אבל –

בום טראח!

דלת התא נפתחה.

"כל הקרונות האחרים תפוסים..." אמר מי שהיה בפתח, "אני יכול...?"

"נו באמת, אל, אתה עד כדי כך חסר חברים?" שאל דומיניק, מעט בגסות, ואמרוד הרגישה אותו מתרחק ממנה. שוב.

לא לצעוק עלי בתגובות על כך שאני מרושעת שלא עשיתי נשיקה. :'(

היא תהיה! מבטיחה!

פשוט באחד הפרקים הבאים. סוד. 🌹

(רמז: עוד 2 פרקים 🤓)

הפרק הקודם		הפרק הבא