![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
הארי מעולם לא שמע קודם לכן על תלמיד השנה השנייה ג'יימס פוטר, אבל יש להודות שזה קצת מוזר שהם נראים בדיוק אותו דבר, חוץ מהעיניים.
פרק מספר 15 - צפיות: 3970
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר... - זאנר: זאנר?... - שיפ: אנחנו נראה. - פורסם ב: 31.03.2021 - עודכן: 20.03.2025 |
המלץ! ![]() ![]() |
פרק מספר 5: נסיך האש "בוקר!" קראה הרמיוני בבוקר(!) חג המולד. "את לא אמורה להיכנס לכאן," אמר רון שניסה לישון. "והחתול שלך ישיר כאן שערות." "קדימה! קומו! מתנות!" אז הם קמו, ומתנות. הארי קיבל את כל המתנות הרגילות, בצירוף מתנה אחת שהארי רק במקרה שם לב אליה בין שאר העטיפות, כי גודלה לא עלה על ציפורן הזרת שלו. למעשה הוא לא היה שם לב אליה אלמלא הפתק שצורף אליה, אבל כל מה שהיה כתוב בו היה, 'בהצלחה בחיים'. "מישהו ממש צוחק עלי," אמר הארי. "זה לא מהדודים שלך?" שאלה הרמיוני. אבל הדרסלים הביאו לו מתנה אחרת בכלל. "זה בטח מפלאף," אמר רון. "פתח אותה," הארי בקושי הצליח לקרוע את המעטפה הקטנה, אבל לבסוף הקשר נפתח והמתנה התפוצצה לו מול הפנים לקול צחוק מרושע. "כן, זה מפלאף," אישרה הרמיוני שהביטה בחבילה בהלם. "אוי, תראה, זה מרחף," ואכן, על הרצפה ריחף לו - "זה סקייטבורד," אמר הארי. "מעולם לא נסעתי על סקייטבורד." "מה זה סטייקבור?" שאל רון בסקרנות כשהארי הרים את הלוח המוארך. "אבל אין לזה בכלל גלגלים," אמר הארי. "איך זה נוסע? על שלג?" "אבל זה לא צריך גלגלים," טענה הרמיוני בהיגיון. "זה מרחף." "אבל מה אני אעשה עם סקייטבורד מרחף? איפה אני אשים אותו?" שאל הארי. רון בחן ממיטתו את הגלגשת בעניין. "זה היה בגודל של גוז, אולי זה חוזר לגודל של גוז," הוא אמר. הרמיוני התכופפה אל הגלגשת, מניחה את קרוקשנקס על הרצפה. היא מצאה חוטים זעירים משני צידי הלוח ואחזה בהם, והנ"ל, שקודם היה קשה ויציב, התקפל והתכווץ ככל שהרמיוני קירבה את החוטים זה לזה, והכל יחד הפך לאריזת מתנה בגודל ציפורן של זרת כשהיא קשרה את הקצוות. "וואו," אמר רון. הארי ורון ישבו בחדר המועדון, הרמיוני הייתה במקום אחר כלשהו, ניחוש קלוש - בספרייה. הארי ישב וקרא בפעם המיליון את קווידיץ' בראי הדורות שהתחיל להיות משעמם, ומצא את עצמו מביט על רון, או על שאר חדר המועדון שהיה כמעט ריק ובכל זאת רועש, כי הקונדסאים החליטו לעשות את החג בהוגוורטס. כרגע הם חקרו צליית מרשמלו על קלפי טאקי מתפוצץ. זה עשה הרבה מאוד רעש ובלגן, מה שללא ספק היתה המטרה התחילית. רון ישב ושרבט לו על חתיכת קלף, ככל הנראה השלים שיעורי בית, סביר בהתחשב בזה שהוא הרים את מבטו כל הזמן, לבהות באש. הארי ליטף חתול מזדמן וחשב לעצמו שיהיה משעשע לקחת לרון את הקלף בלי שישים לב. הוא שלח את ידו, אבל רון בדיוק הפנה את מבטו מהאש ותפס בקלף בבהלה. הארי הסקרן תפס את הקלף שבידו של רון ולרגע אחד שניהם החזיקו בו, רון בבהלה והארי בשעשוע וסקרנות. ואז הארי משך, והקלף שהיה כנראה מסוג מאוד לא קלָפי, נקרע לשניים, חלק קטן בידו של רון ורובו של הקלף אצל הארי. רון פלט זעקה קטנה. הארי קרא בהפתעה. "רון!" רון החוויר. "תתעלם, פשוט תתעלם מזה," הוא הושיט את ידו לקחת את הקלף. הארי התרחק. "אוי, אני ממש ממש מצטער שקרעתי את זה - זה לגמרי מדהים, רון." "אויש נו, לא באמת השקעתי יותר מדי, זה בסדר - כלומר, אתה באמת חושב שזה מדהים?" אוזניו האדימו במהירות. "לא השקעת? על מה אתה מדבר? לא ידעתי שאתה מצייר כל כך טוב! כלומר, כן, זה מדהים." הארי מצא שהוא מסתבך. הוא הסתכל על הדף הקרוע, שעליו הייתה מצוירת האח של מועדון גריפינדור לפרטי פרטים. "אני, כלומר, ממש מתנצל שקרעתי את זה." הוא הסתכל על רון. רון קרן. הוא לקח את הציור מידיו של הארי, ואמר, "זה סתם תחביב חסר טעם." "חסר טעם? מה פתאום? זה במינימום יכול להיות יופי של מתנת חג מולד." רון האדים באחת. "לא הבאתי לך מתנה." "אתה לא חייב לי כלום. אבל אם כבר, אז אני רוצה דיוקן שלי מתנה! ואני בטוח שהרמיוני תשמח לאחד…" רון הוציא דף. "אני לא ניסיתי לצייר כמעט דיוקנאות. אתה באמת חושב שהיא תשמח? כי גם לה לא הבאתי מתנה," אוזניו האדימו. "היא תמות על זה. אני לא מאמין שלא סיפרת לנו." אמר הארי. "כל הוויזלים מציירים ככה?" "טוב, לא כולם. אני יודע שביל לא רע בזה…" הוא התחיל לשרטט במהירות. "זה עיפרון?" שאל הארי בהפתעה. "כן. דיו נוראי לציור, אז ביקשתי מאבא שלי, ואתה יודע איך הוא עם חפצים של מוגלגים. ג'יני מציירת קצת, אבל התאומים - טוב, ראיתי פעם את ג'ורג' מנסה לצייר -" רון פלט גיחוך חנוק, והארי פרץ בצחוק. ג'יימס פוטר התקרב אליהם. הארי בלע בקושי את צחוקו. "פוטר - תודהעלהמתנה," הוא אמר במהירות. "אני - מה?" שאל הארי בהפתעה. ג'יימס הנמיך את קולו. "העדשות, אתה יודע. זה - אני מתכוון - מתנה ממש מוצלחת." "אה…" הוא צמצם את עיניו. "שלא תצפה לתמורה, כן? אני אקח את זה כתודה על המעבר המדהים שגיליתי לך." "אמ - כן -" ג'יימס התרחק משם בצעד יהיר. רון הסתכל על הארי בשאלה. "אין לי מושג על מה הוא מדבר," הודה הארי במבוכה. "לא הבאתי לו שום מתנה לחג המולד." הזמן חלף כמו שזמן חולף, לפעמים לאיטו ולפעמים כל כך מהר שהוא נראה כטשטוש, על אף שאם תשאלו את הזמן עצמו הוא יכחיש זאת. הוגוורטס התנהלה בשלווה, כך נראה, אבל למעשה נראה שהצרות נערמות. האגריד סיפר שיהיה שימוע לבקביק, והם ניסו לעודד את האגריד, אבל ידעו שאין לו הרבה סיכוי. הרמיוני בילתה את כל זמנה בספרייה, בעזרה נואשת וחסרת תקווה להאגריד, מאלפוי היה מעצבן מהרגיל, משחק הקווידיץ' הבא התקרב וג'ק נוספיי הצליח לחדור למגדל גריפינדור עצמו. האימה היתה בשיאה. איש לא הצליח לשים את ידו על נוספיי. משחק הקווידיץ' עבר כהרף עין, בניצחון של גריפינדור על רייבנקלו, וכבר מתחילים האימונים לגמר. בקביק נידון למוות, ונוויל יכל להישבע שראה את נוספיי במסדרון בית הספר. איש לא האמין לו. "בואו אלי הביתה. עכשיו." הפתק מהאגריד היה מוכתם בדמעות. "זה לא קורה, זה לא קורה, זה לא…" הארי היה רוצה שהרמיוני תשתוק כבר, אבל הוא עצמו חשב דברים דומים. כשהם הגיעו לבקתה של האגריד, שפתיה של הרמיוני דיממו. הם דפקו על הדלת. הדלת נפתחה בבת אחת, בסערה, והאגריד קרא, "הנה אתם פה הגעתם!!" הוא צחק באושר, מכניס אותם לבקתה. הם שתקו רגע. ואז הרמיוני אמרה בזהירות, "האגריד? מה קרה?" "זה פה פרופסור פלאפרמוס!" הוא אמר, חצי בוכה חצי צוחק. "הוא שם עשה מה שהוא עשה, ככה הוא אמר לי, העסיק איכשהו את משרד הקסמים, ויש לו שם קשרים, אתם יודעים, איכשהו עם כל הבלגן של נוספיי הוא מחק את הגזרדין של בקביק, ועכשיו פה אני יכול לשמור על בקביק שלי!" הוא פרץ בקריאת שמחה, מוציא בקבוק של ברנדי. "לאן אנחנו הולכים?" שאל הארי את הרמיוני. הם התקדמו לכיוון הטירה, אפלה סביבם, אבל נדמה היה שהכל מואר: מה יכול לקרות, עכשיו, בדיוק כשדברים מתחילים להסתדר? "לפלאף, כמובן." אמר רון. הוא דילג בעליזות מעל לאבן. הם הלכו בחושך עם שרביטים מוארים, כאילו אף חוק לא אוסר עליהם להיות מחוץ למיטות עכשיו. מי כבר יתפוס אותם? מי יהרוס להם את הערב הזה? אולי ג'ק נוספיי, אבל מה הסיכוי שיפגשו בו דווקא עכשיו? הם נכנסו לטירה, ונאלצו להקיף את דרכם עקב סימנים לפילץ'. הם עלו במדרגות לקומה השלישית, והתדפקו על דלתו של פרופסור פלאפרמוס. הדלת נפתחה. "ג'יי ג'יי? רון? תמי? ברוכים הבאים," אמר אליהם פלאף מתחת לברדס השחור, שככל הנראה היה הפיג'מה שלו, או משהו כזה. הרמיוני צרחה. היא הצביעה על ידו השמאלית של פלאף, שעוד הונחה על הידית. הגלימה השתפלה שם מעט חושפת סימן… "אתה," לחש רון. האות האפל… "לא!" אמר הארי. "אני סמכתי עליך." עם לבבות קטנים מקועקעים סביב. "אז חשפתם אותי, הא?" אמר ג'ק נוספיי. הוא צעד לאחור, ניער את כובע הברדס וחשף את פניו הידועות לשמצה (והחתיכיות משהו). "אני!" הוא קרא בדרמטיות. הוא נקש באצבעותיו ולפתע הוקף באש. "ג'ק נוספיי, נסיך האש! הבן אדם הכי נורא ומגניב עלי אדמות!" והוא פרץ בצחוק דרמטי.
|
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |