צפוי לא צפוי / פיק פורום

בפרק הזה, הדמות של דנה מוקדשת לXXdanaXX כי היא חפרה לי בלי סוף שאני יכניס אותה.

פרק 14: ערב חג המולד.

"את רצינית?" היא שאלה בקול המום. אך היא הסתכלה עלי בעיניים בוחנות, כדי לראות אם אני סתם צוחקת עליה כמו שהאחרים עושים.

"האמת ש... אני לא ממש יודעת אם זה זה. אני פשוט... מנסה." אמרתי בקול רועד.

היא עדיין בחנה אותי, אבל ראיתי ניצוץ של ניצחון בעיניה.

"בסדר," היא אמרה לבסוף. "אני מוכנה להיות 'שפן הניסיונות' שלך. בין כו וכו, אני מוזמנת לערב...אז, בסדר."

"תו-תודה," חייכתי חלושות.

"בואי," היא אמרה לי ועשתה לי סימן לעקוב אחריה. היא לקחה אותי למקום הקבועה שלהן. כל הבנות ישבו שם, מפטפטות. הן אפילו נראו... נורמאליות.

"שקד!"" היא קראה לאחת הבנות, שקמה.

"את חייבת לי 10 אוניות," היא אמרה לה בקול מנצח, ואז הבנתי: הן התערבו עלי. זה היה כזה ברור...?

שקד הסתכלה עלי במן שנאה, אבל בכל זאת נתנה לה את הכסף. 

"ואני רוצה שתעזרי לה להתלבש. היא לא ממש מבינה בכל העיניין. זה רק ניסיון, " היא אמרה, מתעכבת על המילה האחרונה. שקד פלטה גיחוך, ואמרה לי לעקוב אחריה. הלכתי אחריה בשקט, לא יודעת מה לומר. וידאתי לא ללכת צמוד אליה, לסבית או לא, אני לא רוצה שיחשבו שאני חברה שלהן. הגענו לסלית'רין, והיא אמרה את הסיסמה. עלינו לחדרה, והיא הראתה לי את המיטה, מצווה עלי לשבת.

"אוקי, אז את צריכה לדעת כמה דברים קודם," היא אמרה. "אנחנו לא לובשות גלימות נשף. זה מכוער. אנחנו לובשות שמלות, כמו המוגלגים. זה יותר נשי וסקסי."

נגעלתי מהמחשבה ללבוש בגדי מוגלגים, והיא הסתכלה עלי בהנבה.

"אני יודעת, אבל זה יותר נוח ממה שזה נראה."

הנהנתי בשקט בזמן שהיא החלה להוציא כל מני שמלות מארונה. זה היה כזה מוזר, חתיכת בד דק ששמים בצורה מוזרה, עם מקומות חשופים פה ושם.

"קחי," היא נתנה לי אחת, "לכי תנסי."

הלכתי לאבטיה שבקומה. לבשתי את השמלה, זה באמת היה נוח, אבל יותר מדי מאוורר. הסתכלתי על עצמי במראה. את ממש נראת כמו מוגלגית. אבל מוגלגית...סקסית. המחשבה הגעילה אותי, והלכתי לחדר במהירות.

"נמ, נחמד." אמרה שקד שהסתכלה עלי. "יש יותר טוב."

שתקתי. לא בדיוק ידעתי למה היא התכוונה:לי או לשמלה.

"טוב, תורידי. קחי את זה ותלבשי את זה מחר בערב." היא אמרה ויצאה מהחדר. חזרתי לאמבטיה והורדתי את השמלה. חזרתי במהירות לחדרי והחבאתי אותה במקום טוב. לאחר מכן, התישבתי על מיטתי ונשמתי עמוק. ידעתי שהשיעור כבר התחיל, אבל לא הייתה לי שום כוונה ללכת לשאר השיעורים היום. הרגשתי רע מדי. את שאר היום העברתי בחדרי, מסתתרת מפני כולם. ידעתי שכולם כבר יודעים מזה. הם ידעו לפני שאני עצמי ידעתי.

שאר הערב עבר מהר, מהר מאוד. נרדמתי על מיטתי, מקום שלא יצאתי ממנו לאורך כל היום. 

למחרת כשקמתי, זה היה בוקר חג המולד. על מיטתי הייתה ערימת מתנות, וכל החדר היה מקושט. קמתי ממטתי, ובלי להסתכל על המתנות, צאתי מהחדר.

ליאל וירין היו למטה, מראים אחד לשני את מה שהם קיבלו. כשירדתי במדרגות הם הסתכלו עלי, וראיתי שירין לבש את הסוודר החדש, שהיה די מוזר, והבנתי שאביו בעצם תפר לו את זה, בגלל שאימו כבר לא תוכל לעשות זאת. 

"בוקר טוב..." מלמלתי.

"הי." אמרתי ליאל בקול שקט.

ירין לא אמר לי כלום, פשוט הסתכל עלי.

התישבתי על הספה מולם, וכשראיתי שירין עדיין מסתכל, אמרתי:

"מה?"

"מה?" הוא חזר אחרי. "את מבינה מה עשית?!"

שתקתי, חופרת בידי בלי להסתכל עליהם.

"את לא נורמאלית! את הזמנת את הלסבית של בית הספר למסיבה של סלוגהורן! סלוגהון! את שרוטה לגמרי, את יו-" הוא נעצר. הרמתי את מבטי וראיתי את מבט הכאב שהיה על פרצופו. ליאל הסמיקה. השפלתי שוב את מבטי.

"אני יודעת את זה," אמרתי. "ואני מתחרטת על כל שניה. מה אני כבר יכולה לעשות? במיוחד עכשיו?" נאנחתי.

"את יכולה... לדבר עם רמוס..., אמרה ליאל בקול צייצני.

"רמוס?! כן, ממש. אני בטוחה שהוא כבר מצא מישהי. הוא לא ירצה לצאת איתי, לא אחרי מה שעשיתי לו..." מלמלתי.

"דנה, הוא מאוהב בך עד מעל לראש!" אמר ירין. "והוא לא ביקש מאף אחת אחרת, גם לא עכשיו..."

הסתכלתי עליו. הוא חייך אלי.

"לכי!" הוא אמר

קמתי מהר ממקומי ורצתי לעבר דלת חדר המועדון. בית הספר היה ריק, כולם היו בחידריהם, עם המתנות. מיהרתי מהר לעבר חר המועדון של גריפינדו, מיהרתי כל כך, שלא שמתי לב שאני נכנסת במישהו.

"אני מצטערת..." מלמלתי, מסתכלת במי נכנסתי הפעם. זה היה רמוס, והוא חייך.

"הי..." הוא אמר

"הי."

היה שקט, ולא אמרתי כלום, אפילו לא הסתכלתי עליו. 'לכי על זה!' אמרתי לעצמי. 

"רמוס..." התחלתי. והוא פתח את פיו אך הרמתי את ידי בכדי שיתן לי לגמור תחילה. "אני ממשמצטערת, על הכל. אני הבן-אדם הכי אגואיסטי שיש, ואני-" משום מה לה הצלחתי לומר עוד דבר, כי שפתי היו עסוקות מדי. זאת הייתה ההרגשה הכי כיפית בעולם, השפתיים הכל כך מוכרות, שכל כך התגעגתי אליהן, שחלמתי עליהן, היו כרגע על שפתי. לאחר כמה דקות, אמרתי:

"אז, נלך ביחד היום בערב?"

הוא חייך.

"כמובן..." הוא לחש באוזני.

הערב הגיע, ולמרות שאני הולכת בסוף עם רמוס, מאוד אהבתי את השמלה של המוגלגים, אז החלטתי ללבוש אותה. כשירדתי, ליאל וירין כבר היו למטה.

"וואו!" אמר ירין כשהוא ראה אותי, פותח זוג עיניים. חייכתי.

"אני מבין על מה רמוס מדבר..." הוא לחש, חושב שאני לא שומעת. ליאל הרביצה לו. 

"מה?" הוא שאל בתמימות. צחקתי.

"קדימה, בואו נלך..." אמרתי.

התקדמנו במסדרונות הוגוורטס, הייתי לחוצה, אבל ניסיתי להסתיר את זה. לא רציתי לפגוש את ירדן, כי, לא משנה מה, לא ממש רציתי לפגוע בה. הגענו למשרדו של סלוגהורן, ורמוס היה שם, מחכה לי. רצתי אליו, וחיבקתי אותו. ואז ראיתי אותה, עומדת שם. ירדן נראתה פגועה, אבל ראו שהיא התכוננה לזה. השתחררתי מרמוס והלכתי אליה.

"אני רואה שבסוף החלטת." היא אמרה במן חיוך.

"אני ממש מצטערת..." אמרתי לה.

"זה בסדר, שקד ביקשה ממני עוד מקודם, ככה שאין בעיה." היא חייכה.

חייכתי אליה חזרה, והיא התקדמה לעבר הכניסה. כשהסתובבתי, דומיניק כבר הייתה ליד ירין, מחייכת אליו. חיפשתי את ליאל, וראיתי אותה ליד ג'ימס, ששיחק עם שיערה. רציתי להקיא.

"שניכנס?" לחש לי רמוס. הנהנתי.

נכנסנו, והשאר אחרינו. רמוס שיכנע אותי לרקוד, מה שנגמר די רע, האמת. כשחזרנו לאחרים, ג'ימס כבר לא היה שם, וראיתי את ליאל לבד ליד הבר.

"איפה ג'ימס?" שאלתי אותה.

"הוא אמר שהוא כבר חוזר..." היא אמרה בשקט.

לא עניתי. רמוס החל לפטפט איתי, אבל לא ממש הקשבתי, חייכתי והנהנתי מדי פעם. לפתע, שמתי לב שליאל נע למה, היא כבר לא הייתה לידי. חיפשתי אותה במבטי, אבל אז, ככשמעתי את הצרחה מחוץ לחדר, הבנתי הכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא