גלקסיות בהתנגשות

והנה מגיע הפרק שמסביר את שם הפאנפיק. אולי חלק ממכם ניחשו אולי לא... בכל אופן, מקווה שתהנו

בשעות אחר הצהריים המאוחרות ירדנו בקינגס קרוס וניפרדנו מאן, בריאן וניק.

התקבצנו כולנו יחד בקבוצה גדולה, כל צאצאי משפחת וויזלי, אני אפילו לא הכרתי את כולם אבל חלק ניכר מהם היו ג'נג'ים (איך לא?)

"היי, אבא!” קרא לפתע ג'יימס. קוסם גבוה, בעל שיער שחור פרוע כמו של ג'יימס, משקפיים מרובעות (לא עגולות!) ועיניים ירוקות בוהקות שמשתקפות מבעדן, השיב לג'יימס בנפנוף.

הוא התקרב אלינו. “אבא, אני רוצה שתכיר את ליאנה בייקר,” אמר ג'יימס.

"הוו, הזאת שסיפרת לי על עליה?” שאל הארי בחיוך מנצנץ.

"כן,” מלמל ג'יימס והסמיק.

"נעים להכיר, אני הארי, אבא של ג'יימס,” אמר הארי והושיט את ידו. לחצתי אותה בחשש וניסיתי כמה שיותר לא לאבד את שיקול הדעת שלי... (הארי פוטר בכבודו ובעצמו לחץ לי את היד עכשיו!!! כבר אמרתי משהו על חלומות פרועים שמתגשמים?)

"אוקי, חבר'ה,” קרא הארי. “יש לנו שלושה רכבים מעופפים בנדיבות משרד הקסמים שמחכים לנו בחוץ, קדימה.”

כמה מוגלגים העיפו בו מבטים מבולבלים. רכבים מעופפים??

נכנסנו לרכבים. הם היו מכושפים כך שבפנים היה הרבה יותר מקום ממה שנראה מבחוץ.

"היי, ג'ורג',” אמר ג'יימס לגבר הג'נג'י שנהג.

"כולם לחגור בבקשה,” קרא ג'ורג'. “אני לא רוצה שתעפו מהחלון או משהו כזה...”

"ולמה שנעוף מהחלון, ג'ורג'?” קראה רוז, נחרדת. “אל תגיד לי שאתה מתכנן שוב לעשות סלטות באוויר, בפעם שעברה זה נגמר בזה שנחתנו בתוך ערמת חציר ענקית...”

"הוו אל תדאגי רוז,” אמר ג'ורג' בלבביות. הוא הפך את המכונית לבלתי נראית והמריא בתנועה חלקה.

טוב, היה צורך לדאוג. היה בהחלט. ג'ורג' כנראה צפה ביותר מידיי תוכניות טיס של מוגלגים וניסה לנסות כמה פעלולים בעצמו. רק שהוא לא לקח בחשבון שפעלולים כאלה אפשריים עם מטוסים קלים מיוחדים ולא עם מכונית מעופפת מלאה בשמונה אנשים...

נחתנו מסוחררים בשביל מושלג שחצה גבעה מכוסה בשלג. כעבור כמה דקות שתי מכוניות נוספות נחתו לידנו. הלכנו כולנו בעקבות הארי, ג'ורג', ועוד בחור עם שיער סגול (?) וכעבור כמה דקות ראינו מעבר לגבעה בית גדול נהיה נראה כאילו הוא מורכב מכמה מבנים מוזרים שפשוט הניחו אותם אח על השני בלי סדר וכל מיני ארובות בצבצו ממנו מכל מיני זוויות מוזרות. סביב הבית היו פרוסים עוד שני אוהלים גדולים וקולות דיבור וצחוק עלו מהם.

אישה מבוגרת, בעלת שיער מאפיר התקרבה אלינו מהשביל המוביל לפתח הבית.

"היי גברת וויזלי,” קרא הארי וניגש לחבק אותה.

"הארי,” היא קראה וחיבקה אותו בחוזקה. “כמה נפלא לראות אותך שוב, גם אותך טדי,” היא חיבקה גם את הבחור עם השיער הסגול שכרגע השתנה לאדום בוער.

"ומה איתי?” התרעם ג'ורג'. אבל לפני שגברת וויזלי הספיקה לענות אישה כהה ששערה היה קלוע בהמוני צמות ארוכות יצאה מאחד האוהלים ונישקה את ג'ורג'.

"אוח, אימא!” קראו פרד ורייצ'ל וויזלי. רייצ'ל הייתה ג'נג'ית ובהירה כמו ג'ורג' ופרד היה כהה ומתולתל כמו אנג'לינה הם היו הזוג תאומים הכי שונים במראה שאני מכירה.

"טוב, קדימה,” קראה גברת וויזלי. “תיכנסו.”

מהר מאד התרגלתי לחיים ב'מחילה'. לקח לי זמן לקלוט את כל השמות ומי זה מי.

ג'יימס עשה לי היכרות לכולם. את אלבוס, לילי הוגו ורוז כבר הכרתי. גם את מאיה, הבת של צ'רלי ולואיז. את ויקטואר, הבת של פלר וביל, טדי הכיר לי ואמר לי בחיוך גדול שיש להם תינוקת בדרך.

אחר כך הכרתי את התאומים השובבים, פרד ורייצ'ל שבאורח פלא שובצו בהפלפף. לפרסי, הסביר לי ג'יימס. אין ילדים והוא עובד במשרד הקסמים במשרה בכירה וגר יחד עם בת זוגתו המוגלגית בלונדון.

"הינשוף שלך הגיע,” אמרה לי ג'יני בארוחת בוקר. “ראיתי אותו נכנס לחדר שלך. אלבוס!” היא קראה בכעס לאחר שהשרביט שלה הפך לנחש גומי מצפצף. “באמת ג'ורג',” היא פנתה אליו לאחר שאלבוס נעלם במהירות.

בלעתי את שאר הארוחה במהירות ומיהרתי לחדר שלי. שהיה בחדר של רוז, הכנסנו לשם מיטה מתקפלת.

ארול עמד שם ואחד במקורו מכתב. הוא היה מישראל. הדלת נפתחה מאחורי וג'יימס נכנס אל החדר.

פתחתי את המכתב וקראתי אותו במהירות.

לליאנה שלנו. היה כתוב שם. המילים העבירו בי צמרמורת ולרגע התחרטתי על כל הכעס שחשתי כלפי המשפחה שלי.

אנחנו תמיד ידענו שהיום הזה יגיע, היום שבו תתחילי לדרוש תשובות. אבל צר לנו לספר לך שאין לנו כל כך תשובות לתת לך. בעיקרון, את זו שהיית אמורה לספק לי ולאימא תשובות, אך הכל השתבש.

אנחנו נספר לך את כל מה שאנחנו יודעים לפחות. כפי שכתבת במכתבך, באמת הגעת אלינו בגיל שתיים עשרה. אנחנו נספר לך כיצד השתלשלו הדברים לפחות מנקודת המבט שלנו...

אני ואימך ידענו שבתאריך 24 לאוגוסט שנת 2012 נערה, קוסמת, אמורה להגיע אלינו הבייתה ואנחנו נדריך אותה כיצד הכוכב הזה פועל ולאן היא צריכה ללכת על מנת להזעיק עזרה.

בוודאי התעוררו לך כמה שאלות. בשביל זה אני צריך ללכת אחורה אל סבא שלי, רוברט סלמנדרה. אולי את מכירה את אביו, ניוט סלמנדרה. בכל אופן, סבא שלי הגיע למסקנה שייתכן וקיימים חיים אחרים בכוכבי לכת מורחקים.

לאחר עשרות שנים של מחקרים הוא הגיע לתרכובת של שיקוי ובנוסף אליה, לחש מסובך ובאמצעותם הוא הצליח לפתוח שער מעבר קסום לכוכב לכת רחוק שלמרבה הפלא התקיימו עליו חיים. ולא סתם, זה היה כוכב לכת שחיו בו אנשים רק עם כוחות קסם. כך זה היה נראה לפחות על פני השטח.

לאחר שסבא שלי עשה סיבוב מעמיק מכוכב והכיר את האנשים ואת התרבות הוא הבין שעל הכוכב הזה שולט רודן אכזר, וכל האנשים ללא כוחות קסם נהרגו, השתעבדו, ירדו למחתרת במקרה הטוב.

סבא שלי שמר על הגעתו בסוד אך למרבה הצער הידיעה שקיים שער לכוכב לכת מרוחק והרבה יותר גדול, דלפה וסבא שלי הצליח להימלט משם בעור שיניו וסגר את השער.

בזמן שהותו בכוכב הוא הכיר את שני הנערים שעתידים להיות הוריך, כן ליאנה, כפי שבטח הבנת אני ואימא לא ההורים הביולוגים שלך, אך אנחנו אוהבים אותך כאילו את הבת שלנו האמיתית.

סבא שלי, כשהוא הבין שעלו עליו, הוא נתן להורים שלך תליון קטן. בתוך התליון הייתה כמות של השיקוי שמספיקה ללגימה אחת – הכמות היחידה שנשארה לו מהשיקוי.. התליון היה מחולק לשני חלקים. אחד היה בקבוקון קטן עם השיקוי ובחצי השני הייתה פיסת קלף ועליה שם הלחש. הוא אמר להם שכשהמצב יהיה קשה מנשוא שיפתחו את השער מחדש וישלחו מישהו לכדור הארץ והוא יזעיק עזרא ממשרד הקסמים העולמי.

כל זה סבא שלי סבא שלי סיפר לי. הוא גם הביא לי מראה מיוחדת, שבאמצעותה את יוכל לתקשר עם אנשים. הוא כישף אותה כך שהמרחק הרב של מאות אלפי קילומטרים לא יפריע לה. הוא אמר לי שכשהמראה תזהר זה אומר שמישהו או מישהי מהכוכב האחר הולכים להגיע לפתח הבית שלנו.

למה דווקא לבית שלנו? זאת הכתובת היחידה שסבא שלי מסר להורים שלך.

ואכן, יום אחד, ב23 באוגוסט 2012 המראה זהרה בחוזקה ואני הבנתי שזה הולך לקרות בעשרים וארבע שעות הקרובות. אימא גם ידעה את זה. הסברתי לה הכל כמובן. למחרת, בשעה שתיים ורבע בצהריים אור חזק בקע מחדר הילדים.

אני ואימא נכנסנו מהר, מצפים לראות קוסם, מכובד בעל מראה קשוח. במקום זה ילדה בת שתיים עשרה עמדה באמצע החדר ילדים והביטה בנו במבט עגול בעיניים כחולות וגדולות. כך הכרנו אותך.

הבנו שמשהו השתבש. את לא זכרת מי את.. את לא זכרת מאיפה הגעת ולא זכרת למה הגעת. את לא זכרת שאת קוסמת. את לא זכרת כלום. את רק ידעת ששמך ליאנה.

בלית ברירה לקחנו אותך לקוסם זקן שסבא שלי הכיר והוא השתיל לך זיכרונות כוזבים. אני ואימא לא ידענו בדיוק מה לעשות. מעולם לא הסתדרתי בעולם הקסמים. הנחתי שמשרד הקסמים בוודאי יחוש בקסם שלך, הרי את עשית לא מעט קסמים בטעות.

זה לא קרה. בהתחלה אני ואימא דאגנו אך בסופו של דבר אפילו שמחנו מזה. התחברנו אליך ולא רצינו לאבד את הבת החדשה שלנו. אני יודע שזה אנוכי לחלוטין אבל זאת האמת.

אני חושב שלקח לו זמן לקלוט את הקסם שלך בגלל שהוא זר. הוא מסוג שמעולם הם לא פגשו.

אני ואימא הבנו שאת הולכת להחזיר את הזיכרונות שלך בקדוש מנגו ושחלקים קטנים מתחילים לחזור. אין מה לומר חוץ מזה שאנחנו מאחלים לך רק טוב ואושר.

אוהבים מעומק ליבנו

אבא ואימא.

נ.ב. יש אצלינו שק קטיפה שחור שהגעת איתו. שמרנו עליו מכל משמר. חששנו לשלוח אותו בדואר ואנחנו חושבים שכדאי שתקחי אותו בעצמך, למרות המרחק.

הרמתי את מבטי באיטיות מן המכתב. ג'יימס היה נראה המום. חשתי בדמעות שמרטיבות את לחיי. התיישבתי בכבדות על המיטה. החדר החל להסתחרר טיפה.

"היי, ג'יימס, אימא שלך כבר קוראת לך בפעם החמישית!” הדלת נפתחה שוב והארי נכנס לחדר בכעס. מבטו התחלף לבלבול ואז לדאגה כשראה את ג'יימס יושב המום ואותי בוכה, אוחזת במכתב בחוזקה.

"מה קרה?” הוא שאל, מבוהל טיפה.

"ק..קח,” דחפתי לו את המכתב לידיים. “תק..תקרא"

הארי התיישב ליד ג'יימס והחל לקרוא. עיניו מרצדות במהירות לרוחב השורות.

ג'יימס נעמד והתיישב ליד. הוא חיבק אותי בחוזקה.

לאחר כמה דקות ארוכות הארי הרים את עיניו והביט בי ארוכות.

כאב חד התפשט לפתע במעלה ידי השמאלי. התכווצתי בכאב.

"ליאנה?” שמעתי את קולו של ג'יימס אך הוא היה נשמע מטושטש מרוחק כל כך.

הכאב התפשט בכל רחבי גופי. צרחתי. הרגשתי כאילו אני בוערת מבפנים.

"ליאנה!” שמעתי את קולתיהם המבוהלים של ג'יימס והארי. חשתי בידיו של ג'יימס המנערות אותו בעדינות. חשכה עטפה אותי.

הפרק הקודם		הפרק הבא