מוריס פילץ' והשיטה המטופשת

פרק 15 - נוצת עוף חול, דמעות חייזרים וטורקיז

"מעניין מאוד…" אמר אוליבנדר.
"אכן," אמר מוריס, "מרתק להפליא! מימי לא שזפו עיני דבר כה מרתק, מפליא, מדהים, יוצא דופן וחסר ייחוד כמו זה!" הוא התכוון להמשיך אבל השתתק למראה מבטה המצמית של פרופסור מקגונגל. אמה צחקקה מאחוריו. הם עדיין לא התאוששו מהלונה־פארק האקסטרימי העונה לשם 'גרינגוטס', ומוריס לא הפסיק לחקות את אמה שעמדה בפתח הכספת שלו בפה פעור ואז התעשתה וצעקה במחוות ידיים מוגזמת "ד'ה ריל קווסטשן איז - ווט אר ד'ואוססס?!" (ה.כ. מישו\י מזהה?).
אך אוליבנדר לא שם לב בכלל לדבריו של מוריס. הוא בחן את השרביט ואמר, "עוף החול שנתן את הנוצה של השרביט הזה, נתן נוצה נוספת אחת בלבד. ואם זה השרביט שלך, הרי זה אחיו, הוא זה שנתן לך את הצלקת המעטרת את המצח שלך."
הוא שתק שתיקה דרמטית, והפנה את מבטו לעבר אמה, "ועכשיו תור העלמה…?"
"מילפרד," היא אמרה בגאווה. היא אהבה להיקרא עלמה. "העלמה אמה מילפרד."
"הממ…" הוא המהם בשעה שהוא הוריד כל מיני שרביטים ממדפים, "בת מוגלגים?"
"יאפ."
"נחמד מאוד… נסי את השרביט הז - לא, אולי את - לא, הממ…" החנות לא נראתה במצב טוב - בהשוואה למשחקי מחשב, הלב האחרון של החנות הבהב. איך החנות שרדה עד עכשיו, אם כל תלמיד חדש מפוצץ אותה פעם נוספת?
"החזיקי את זה." הוא אמר בהבעה מהורהרת.
אמה החזיקה בשרביט ומתוכו פרץ זר ורדים חינני. "זה טוב או רע?" היא שאלה, "אני שונאת ורדים."
"מה יש לשנוא בורדים?" שאל אוליבנדר בהפתעה.
"ניסית ללכת מכות עם שיח ורדים פעם? לא נעים." בתגובה זר הורדים התפוצץ ופיזר קוצים לכל עבר.
"הממ, כנראה שזה באמת לא בשבילך… חכו רגע."
הוא נבלע לעמקי החנות וחזר כשבידו קופסה צרה, ארוכה וישנה להפליא. הוא פתח את הקופסה ושלף מתוכה שרביט בצבע טורקיז עמוק עם סלסולים קטנים ויפים בצד של הידית.
"הו! זה שלי! אני מתה על טורקיז." קראה אמה בשמחה. היא אחזה בשרביט בהתלהבות ומתוכו פרץ אור יקרות בשלל צבעי הקשת. חוץ מירוק זית. אמה לא אוהבת ירוק זית.
"הממ… מעניין מאוד."
"אכן מעניין," הסכימה אמה. "ולא רק מענ-" היא השתתקה למראה מבטה המצמית של פרופסור מקגונגל, אם כי מאחוריה מוריס צחקק. אבל אוליבנדר לא שם לב לדבריה. "השרביט הזה הוא מיוחד במינו." הוא אמר כשהוא בוחן את השרביט. "את הליבה שלו הכנתי מדמעותיו של יצור שכולם טענו בפני שהוא חייזרי. הדמעות הפכו את מעטפת עץ הארז לצבע לא טבעי, אך אף אחד מהקוסמים הצעירים שניסו אותו לא הצליח להרגיש בקסם שלו, אפילו לא קצת. את הראשונה שבכלל מרגישה בקסם הזה. אינני יודע מהו אופיו של השרביט, אך אני צופה לך לגדולות… לשניכם, אני מאמין."
הם בהו בו. "יש חייזרים." אמר מוריס בהבעה שמביעה יותר אכזבה על ההפתעה מאשר ההפתעה עצמה.
"מסתבר," אמר אוליבנדר, "אם יש קוסמים למה שלא יהיו חייזרים?"
"כי זה לא אותו סוג סיפורת!" צווחה אמה כאילו היא עדה לחילול הקודש, "זה פנטזיה וזה מדע בדיוני!"
"אבל הם תמיד נמצאים באותו המדף…" אמר אוליבנדר ברוגע, "וזה יהיה… ארבע־עשרה אוניות, בבקשה?"

הפרק הקודם		הפרק הבא