בן פריאפוס, בן קיאונה ובת מטיס

תהיתי ממה ג'ורדן כל כך מוטרד. הזדקפתי. "אה, הכל בסדר, ג'ורדן?" שאלתי. "כי אתה נראה מוטרד." חרם עלייך גורם לך להיות כנה. או לפחות הוא גרם לי להיות כנה. ג'ורדן העביר את יד שמאל שלו בשיערו הלבן לגמרי והמדהים. אם הוא היה נער רגיל, הוא היה לבקן. גם היו לו עיניים כחולות שגרמו לי לעצור את הנשימה כשהסתכלתי עליהן. הוא בהחלט ישבור כמה לבבות כשהוא יגדל. או יאחה כמה לבבות - כי המחשבה הזאת של פייפר מצאה בעיניי הרבה יותר, בעקבות החרם שעברתי ושבר את ליבי, ועוד. "כן. פשוט אני רק צריך לתת לכם נקטר ואמברוסיה. תמיד מסובך כל כך לעבור במרפאה." הוא אמר. הנהנתי. תרגום מג'ויי: אבל זה לא הדבר שהטריד אותי. "אתה יודע על הספרים?" הצלחתי לשאול אכשהו בלי להתעלף. ג'ורדן הנהן. "כמובן. כולם כתבו אותם באישור של כולם כמה שנים אחרי המלחמה בגאיה." הוא אמר. התאכזבתי. "אה." אמרתי. אז בגלל זה רייצ'ל מבוגרת ומרשימה כל כך. רציתי לבכות אבל מהמחשבה שאני לא אפגוש לא את פרסי, לא את אנבת', ולא את וויל וניקו. הם תמיד נתנו לי הכי הרבה כוח. אה, וגם לא את ריינה. טורי כחכח בגרון. "כן, יופי. ג'ורדן. אולי תראה לנו אתה עכשיו מה אתה מסוגל כבר לעשות?" טורי שאל. ג'ורדן הניד בראשו המהמם בזמן שאני מחיתי את פניי מכמה דמעות. "לא. אני רוצה לראות אותך קודם." הוא אמר. זה היה חמוד, אם הוא היה גיי. אבל לא ידעתי עליו שום דבר. הסתכלתי על טורי בתקווה.

טורי הסמיק עכשיו שוב ונשך שפתיים והוא השפיל את המבט. תהיתי מה קרה, לעזעזל. "אני…רק מדבר עם העצים." טורי אמר בשקט. והוא הצביע לדשא ביד אחת רועדת. "ועם הדשא. ועם שיחים. והם עונים לי." "זה יכול להיות שימושי," אמר ג'ורדן בעידוד ברור. "זה באמת שימושי," טורי אמר, ונשמע מופתע בעצמו. "פעם, כשהייתי קטן, והיינו בטיול, העצים - אה, כן - היינו ליד יער, אז דיברתי איתם והם הראו לי מקום ממש יפה לשבת בו. אמא שלי חשבה שזה אני שמצאתי, אבל אני ידעתי שלא. בכלל לא הכרתי את המקום הזה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בדיוק כמו שלהם. אז…" טורי מלמל, והסמיק יותר ויותר ככל שהמשיך במשפט. "כן." הוא לחש. הסתכלנו על ג'ורדן בציפייה, והוא נראה המום עכשיו. "טוב. מגניב. לגמרי נוכל להיעזר בזה." הוא אמר. חייכתי. "ואת עכשיו," אמר לי ג'ורדן עכשיו. יבבתי. "תנסי עוד משהו."

אז התרכזתי במימי האגם. זרקתי אבן בטמטומי המוחלט לאגם, וכולנו צעקנו בבהלה כשראש של בת הופיע, זועף, זועפת, מולינו. "היי! לך היה נעים, גברת, אם היו זורקים לך אבנים על הבית?! תגידי לי?! אני אראה לך מה זה!" "נריאדות," נרעד ג'ורדן במקומו. הנריאדה צמצמה אליו עיניים. עכשיו הבנתי, באיחור, שהאגם הוא ביתם, ונזכרתי שהן תמיד היו עוקבות אחרי פרסי ג'קסון, כי הוא בנו של אל הים. רעדתי. זה אומר שהן ממש לא יאהבו אותי, בת מטיס. והיה גם את עניין פוסידון נישק את מדוזה כי הוא חשב שזאת אתנה. נפלא. חשבתי במירמור. אני תקועכה באמצע משולש אהבה, ואני אפילו לא אשמה לשם שינויי בכלום. "כן. בן קיאונה, מה? ילד חדש? אני אראה גם לך מה זה!" היא צעקה, והתחילה לזרוק עלינו גלי מים קטנים. ברחנו בצעקות. "טוב," התנשף ג'ורדן כשהיינו כבר בטוחים מול הבקתות. "זה נגמר טוב." הוא אמר בציניות ברורה וחזר להתנשף מהריצה אחר כך. טורי הנהן בהתנשפות. אני הסתחררתי עדיין מהריצה. אבל עכשיו גם גיליתי כמה עיניו החומות כמו עץ של טורי מדהימות בעיניי כשהוא הסתכל לאגם בריכוז ובצמצום עיניים. עצרתי את הנשימה. "מה אתה רואה?" שאלתי. "כלום. אבל אני חושב שסיימנו עם האימונים. מחר נצא לדרך." הוא אמר. הנהנו בעייפות והלכנו לישון. אני הלכתי לביתן מטיס אחרי חיבוק קבוצתי. הוא היה כחול כולו ומלא בספרים. לקחתי ספר אחד על מטיס לפני שחזרתי למיטה ואחרי השירותים והמקלחת הנוספים. וכך היה כתוב עליה: " ' מטיס (ביוונית: Μῆτις), היא אשתו הראשונה של זאוס ואחת האוקיינידים - " אוקיי, חשבתי לעצמי. אז זה נכון. חזרתי לקרוא עליה. ' במיתולוגיה היוונית. מיד לאחר עלייתו לשלטון, התחתן זאוס עם הטיטאנית מטיס. ' זה אומר שאי שם יש ילדים עם כוח המים ועם כוח הרקיע בגלל זה ? איזה מגניב. ואולי זה מסביר גם למה תמיד הרגשתי בטוחה יחסית גם בשמיים. הלב שלי פעם בהתרגשות למחשבות האלה וחזרתי לקרוא במהירות על אמא שלי. ' כשהרתה, גאיה ואורנוס ניבאו שמטיס תלד לזאוס בת ששמה אתנה, שתשתווה לו בחוכמתו, ובן שיהיה מלך האלים והאדם כאחד. זאוס פחד שהנבואה תתממש לכן בלע את מטיס. מאוחר יותר יצאה אתנה מתוך מצחו של זאוס כשהיא לבושה בשריון יווני מלא. מטיס נחשבה לאלת הפקחות והערמומיות, או בגרסה אחרת, אלת העצה הטובה.' טוב, אנשים בהחלט תמיד פנו אליי כשהם היו צריכים עצות. אפילו בעניין האהבה שלהם. אפילו שממש לא היה לי חבר מעולם, או חברה, ולא הבנתי כלום בענייני האהבה, אכשהו תמיד ידעתי לייעץ את הדבר הנכון, או את הכמעט נכון, וגם לעצמי. נרעדתי למחשבה. חזרתי לקרוא. ' 

מטיס, ירח של כוכב הלכת צדק, נקרא על שמה, וגם כוכב הלכת המינורי 9 Metis (אנ') שהתגלה על ידי אנדרו גראהם (אנ'). '  ירח…גוש מילא את גרוני. נושא החלל היה אהוב עליי עד מאוד. זינקתי אליו עכשיו, אל ספר החלל שלי שהיה לי בתיק. הסתכלתי עליו ביראה והחזרתי אותו אחרי שחיבקתי אותו. סגרתי את הספר, שעכשיו החלטתי, אחרי שנזכרתי בגורלו של אפולו הראשון גם, שהוא יהיה ספר המדריכה שלי לחניכים החדשים, התכסיתי והרהרתי. טורי בהחלט היה חמוד. נראה שהוא רוצה לגונן עלי. הוא אפילו נשאר לידי כשנרדמתי בבניין המרכזי, ואז חלמתי על אפולו, למרבה האירוניה, בגלל המחשבות הקודמות שלי. דמיינתי אותנו אוחזים ידיים עד שנרדמתי לבסוף.

הערת הכותב:

להמשיך?

האם רובכםן עדיין בטוב היחסי?

כתבו לי מה קורה אתכםן בתגובות. אני מודאג.

והערות? דיעות על הפרק? מחשבות שעלו בכםן בזמן קריאת הפרק? תיאוריות ומחשבות מה יקרה בהמשך?

שנעבור את התופת הזאת במהרה בימינו אמן

יחד אנחנו ננצח!

הפרק הקודם		הפרק הבא