עשרה בקבוקים של אמת

"נצנוצי הנצנץ,” אמר הארי בקול חלול לאישה השמנה.

"לילה טוב, גם לך,” היא אמרה בקול ישנוני ומרוגז והסתובבה על צירה.

הארי נכנס אל החור בעודו מלמל לעברה "לילה טוב" חלוש.

"גם אתה פגשת את סנייפ?” הרמיוני חיכתה לו בפתח החור. רון ישב מאחוריה על אחד הפופים.

"כן.. מה?” הארי הרים את ראשו והביט בה במבט מעורפל.

"סנייפ תפס אותנו כשחזרנו, ממש בפתח הקומה החמישית,” הסבירה הרמיוני. “הוא הוריד לנו עשרים נקודות על כך שנתפסנו בחוץ למיטות בשעה כזאת.”

"אז זה היה ממש חוצפה מצידו,” מלמל הארי. הוא ניגש לאחד הפופים וצנח לתוכו. “בהתחשב בעובדה שהוא נשלח מדמבלדור לקרוא לי ולדראקו. הוא ידע שאנחנו נמצאים שם. הוא גם ידע להיכנס לחדר הנחיצות - ”

"דמבלדור קרא לך ולמאלפוי? מה הוא רצה?”

" - ודראקו אמר לי שסנייפ אף פעם לא היה בצד שלנו, הוא תמיד היה עם וולדמורט. תמיד. צדקתי,” המשיך הארי בלי לשים לב אפילו שהרמיוני אמרה משהו.

"ברור שמאלפוי יגיד את זה, הארי,” אמרה הרמיוני בטון מפויס. “הוא לא יודע ש - “

" - וכל הדרך סנייפ לא הפסיק להקניט את דראקו,” הארי התעלם ממנה לחלוטין. “הוא דיי איים עליו שהוא יספר על – עלינו לוולדמורט עד שהיה נמאס לי ואמרתי לסתום את הפה.”

"אמרת לו מה?” רון התערב גם הוא.

"אז הוא התעצבן עלי. טוב, גם אני התעצבנתי עליו, קראתי לו סבר-מאוס, כמו אבא שלי... - “

"אתה מה?” הזדעקו רון והרמיוני יחד.

"כן, הוא דיי עלה לי על העצבים,” המשיך הארי באדישות. “בכל אופן, הוא קילל אותי. העיף אותי באוויר, אבל בדיוק הגענו למשרד של דמבלדור אז...”

"איך קראת לו?” רון קימט את מצחו.

"הוא קילל אותך? הארי, זה ממש חמור!” קראה הרמיוני.“בטח דמבדלור נורא כעס, לא?”

"אולי, אני לא יודע,” הארי חייך חיוך מר. “וכל זה בכלל לא משנה, כי דמבדלור סיפר לי ולדראקו מה הפיתרון. הפיתרון למשחק המטומטם הזה, שהצלחנו לגרום לכולכם לשחק בו.”

"מה הפיתרון הארי?” ג'יני הופיעה פתאום. הארי בכלל לא שם לב שהיא הייתה שם, מאחורי רון.

"ימחקו לכולנו את הזיכרונות,” אמר הארי. “ייתנו לנו את הבחירה, לפחות, להחליט אם אנחנו רוצים שכל הזיכרונות שלנו בנוגע למשחק הזה יימחקו.”

ההבנה היכתה בפניה של הרמיוני. “ככה וולדמורט לא יוכל לדעת כלום,” היא לחשה. “בטח דמבדלור יטיל בעצמו את הלחש, לסלית'רינים?”

"נכון,” אמר הארי בקול חלול. “כן תהיה להם בחירה, אבל רוב הסיכויים שהם יעדיפו שימחקו להם את הזיכרונות.”

חיוך רחב התפשט על פניו של רון. “זה מעולה הארי, מה איתך? ברור שדמבלדור יידע מה לעשות. למה אתה עם כזה פרצוף לימון?”

"ומה עם מאלפוי?” שאלה ג'יני. “דמבדלור קרא לשניכם, נכון? מה הוא רצה לומר לו?”

"דמבלדור אמר לו שמסדר עוף החול יגן על המשפחה שלו ברגע שהם יבקשו, א..אבל אם... אם הוא יירצה ש... אז... אז גם הוא...” הארי בלע את רוקו בכבדות ולא סיים את המשפט.

"אבל מאלפוי בטח...” החלה הרמיוני לומר בחשש. “ - זאת אומרת, עכשיו, כשאתם...?"

"אני לא חושב כך, הרמיוני,” אמר הארי בשקט. “הוא... הוא כנראה יעדיף שהזיכרונות שלו יימחקו.”

דממה השתררה. רון נראה כאילו הוא נאבק ממש לומר 'אמרתי לך' אך להקלתו של הארי הוא התאפק ולא אמר כלום.

"אני הולך לישון,” קטע הארי את השקט. הוא נעמד. העביר מבט על כל הנוכחים. כולם נראו כאילו הם נמנעים ממבטו. “לילה טוב,” הוא אמר בקול חסר רגש ופנה לחדר השינה של הבנים.

שם למעלה, הוא החליף בגדים במהירות ונכנס למיטתו. רק כאשר הוא הסיט את הכילות ונותר לבדו בחשכה ובדממה הוא עצם את עיניו.

הם הלכו במהירות במסדורונות הטירה החשוכה והקפואה. דראקו לא אמר מילה מהרגע שיצאו ממשרדו של דמבלדור.

רגע לפני שדראקו פנה לרדת לכיוון המרתפים, הארי כבר לא יכל לשאת את זה. “תגיד משהו,” הוא אמר.

ידו של דראקו כבר הייתה מונחת על מעקה המדרגות. “מה אתה רוצה שאני אגיד?”

"א.אתה יודע,” הארי הרגיש את ליבו פועם בחוזקה. הוא התפלא כיצד דראקו לא שומע אותו, בדממה שסבבה אותם.

"אז תתנו לי הגנה, ו...?” אמר דראקו בקול קר. “ז..זה עדיין לא מבטיח לי כלום.”

"זה מבטיח לך הכל,” אמר הארי. “זה מבטיח לך – אותי.”

"אני אצתרך לרדת למחתרת לתמיד.”

"לא לתמיד, רק עד שאני אהרוג את וולדמורט.”

"אתה תמים הארי,” אמר דראקו בקול חד. “אין לך מושג איזה חזק הוא. אין לך סיכוי.”

"זה לא משנה,” אמר הארי. “אני הנבחר, דראקו. אני באמת הנבחר. אני אהרוג אותו, או שאמות בניסיון.”

"ואתה מצפה ממני להצתרף למסע התאבדות שלך?”

"אתה פחדן,” ירק הארי. “אתה פשוט פחדן. בדיוק כמו אבא שלך.”

"שלא תעז לדבר על אבא שלי, פוטר!” דראקו הסתובב בחדות. פניו היו במרחק סנטימטרים ספורים מפניו של הארי.

"אני אעז ועוד איך,” אמר הארי בכעס. “כולכם פחדנים, כל המשפחה שלכם.”

"אנחנו חכמים,” ירה דראקו בחזרה. “אנחנו יודעים לסדר את סיכויי ההישרדות שלנו כדי שיהיו גבוהים. לא כמו מסדר עוף החול. סיכויי ההישרדות שלו לא טובים במיוחד, לפי מה ששמעתי - “

ידו של הארי נשלחה וסטרה לדראקו על הלחי.

"שלא. תעז. לדבר. על. ס..ס..סיריוס!” הוא סינן בקול רועד. “ש..שלא תעז!”

דראקו ליטף את לחיו הפגועה. “ה..הארי אני - “

"לך לעזעזל, מאלפוי.” אמר הארי. “לך לעזעזל.”

והוא הסתובב ועלה במדרגות במהירות בלי להביט לאחור אפילו פעם אחת.

הארי ניגב את עיניו בכעס, אך הדמעות הבוגדניות צצו שוב בזוויות עיניו.הוא שמע את רון נכנס למיטתו. לא עברו מספר דקות וקול נשימותיו בישר לו שהוא נרדם.

הארי הסיט את כילותיו קמעה. מעבר למיטתו הריקה של שיימוס השקיף אליו החלון. הירח הציץ אליו מתוך חריץ בין העננים.

"מה יהיה?” הוא שאל בשקט.

הירח המשיך להביט בו ללא מענה.

הפרק הקודם		הפרק הבא