המסע בעקבות הוגוורטס

הכל היה שחור מסביבן. הן לא ראו דבר.
"מה קורה פה?", שאלה אליס בפחד.
"לא יודעת", אמרה ג'ני, שהיתה רגועה. לפתע נזכרה בדבריו של פרופסור דמבלדור, 'הסיסמה היא טורבו'. "אבל בואי נראה מה יקרה עכשיו- טורבו."
הן ראו עיגול של אור, שגדל וגדל וגדל עד שהכל היה מואר. זה היה חדר בגודל בינוני, שעל קירותי היה טפט של פרחים, שנעו מצד לצד. היו בו ארבע כורסאות בצבע בורדו, שהיו מסביב שולחן עץ גדול, שעליו היו שתי קערות עמוסות פירות. בקיר שמימין היו שתי דלתות, ובקיר שמשמאל דלת אחת.
הן נכנסו לדלת שמשמאל, וראו שירותים ואמבט, מעוצבים בצבעים כחול-תכלת דגים. בדלת הראשונה מימין היה חדר שינה מדהים: קירותיו היו בצבע חיוור, וריצפתו היתה דומה לקיר; היו בו שתי מיטות גדולות להפליא, שדפנותיהן חומות; היה שולחן קטנטן בצבע העץ, ולידו כיסא בצבע חום.
בדלת השניה מימין, היה חדר קטן שבו היה רק שולחן עבודה המותאם לשניים, ולידו שני כיסאות.
לאחר ה'סיור' הקטן, פלטה אליס רק, "וואו".
אך ג'ני רק מיהרה לצאת לאולם הגדול. "בואי, אליס, פרופסור דמבלדור אמר שיש לנו עוד הרבה להשלים איתו!"
"אבל הרגע הוא אמר שהוא רוצה ללכת לישון, לא?", לא הבינה אליס.
"לא ידעת שהשעון של הקוסמים הולך יותר מהר?", שאלה ג'ני שאלה רטורית. היא ידעה טוב מאוד ששעון של קוסמים הולך בקצב נורמלי לחלוטין, אבל היא עוד לא שבעה מדבריו של פרופסור דמבלדור.
"טוב. אבל איך יוצאים מפה?", שאלה אליס.
"זה לא ברור?", ג'ני נשפה שלוש נשיפות על גב כף ידה, ונעלמה. כך עשתה גם אליס בעקבותיה.

הן היו במסדרון, שבו הילכה רק פרופסור מקגונגל.
"סליחה", אמרה אליס, "את יודעת היכן נמצא חדרו של פרופסור דמבלדור?"
"פרופסור דמבלדור?", צחקה פרופסור מקגונגל, "אתן צוחקות עלי?"
"סליחה, פרופסור... תוכלי להסביר?"
"פרופסור דמבלדור נפטר לפני שש שנים!"
"לפני שש שנים???"
ואז אליס מיהרה להגיד לפרופסור מקגונגל: "כמובן, כמובן... זו היתה הרי רק מתיחה!"
"רגע, אתן הבנות האלו שפוצצו את מנצפת המיון? איזה בית אתן בכל מקרה? ריבנקלו? אז שלושים נקודות יורדות מריבנקלו! שילמד אתכן שעל מורים לא עושים מתיחות!", אמרה פרופסור מקגונגל בכעס והלכה.
לאחר שהיא הלכה, שאלה ג'ני את אליס: "למה אמרת לה שזו מתיחה?"
"את לא זוכרת, בספר של 'הנסיך חצוי הדם'..."
"הנסיך... מה?", אמרה ג'ני, שאם אינכן זוכרים, לפני קריאתה ספר אינה קוראת מהו שמו.
"לא משנה. בכל מקרה, בספר השישי, שהוא הנסיף חצוי הדם, כתוב שדמבלדור מת... רגע, עכשיו בעצם חמש שנים לאחר הספר השביעי! הארי פוטר בן... הוא בן 22!"
"מגניב!!! רגע, אבל איך פרופסור דמבלדור הסביר לנו מה אנחנו, אונליות?"
"אמ... שאלה טובה... וגם איך הוא היה בטקס המיון?"
"לא יודעת. אבל את החכמה משתינו, לא?"
"נכון", חייכה אליס, "אבל... אני יודעת!"

הפרק הקודם		הפרק הבא