העקרב והוורד

״תלמידים,״ סלגהורן נכנס לכיתה.

רוז התיישבה במקומה הקבוע, מביטה בכיסאו הריק של סקורפיוס.

זה היה היום הראשון ללימודים מאז החופשה, ולא היה לו שום זכר.

לאן הוא נעלם?

״מי מוכן להזכיר לי מה עשינו בשיעור האחרון לפני החופשה?״ שאל סלגהורן, מביט ברוז בבלבול. איך ייתכן שהיא לא מצביעה? ״אדוני?״ לפתע נשמע קול מכיוון הדלת.

כולם פנו להביט בו - סקורפיוס עמד שם.

רוז הביטה בו בהלם.

סלגהורן הביט בו. ״שב, מר מאלפוי, קיבלתי את האישור מהמנהל היום בבוקר.״

איזה אישור? אישור למה? מה קרה? רוז חשבה לעצמה בזמן שסקורפיוס התיישב לידה בשתיקה.

רוז נעצה בו מבטים, אבל הוא לא הראה שום סימן לכך שהוא מכיר בקיומה. זה ריסק לה את הלב לאלפי רסיסים קטנטנים.

סלגהורן חילק עבודה כיתתית.

סקורפיוס התחיל לעבוד בשקט, לבדו.

״סקורפיוס..?״ לחשה רוז.

הוא לא הרים את מבטו אליה.

״סקורפיוס,״ היא נאנחה. ״אנחנו צריכים לדבר.״ אין תגובה.

״אתה לא יכול להתעלם ממני.״ היא אמרה.

אך נראה היה שזה בדיוק מה שהוא עשה.

״מאלפוי.״ עכשיו רוז כבר ממש כעסה. ״למה אתה מתעלם ממני?״

״אנחנו לא יכולים להיות יחד, וויזלי.״ הוא מלמל, קולו נוקשה.

״מ-מה?״ שאלה רוז. ״מה... מה? זה בגלל המשפחות שלנו?״

הוא הביט בה, בפעם הראשונה מאז נכנס לכיתה. פרצופו היה קפוא, אך עיניו הראו את כל הרגשות שלו. ״ס.. סקורפיוס...״

רוז הייתה על סף דמעות. היא אפילו לא ידעה למה, אבל משהו בעיניו גרם לה להרגיש אומללה. ״למי אכפת מהמשפחות שלנו?״ היא לחשה.

״אני אוהב את ההורים שלי. את אוהבת את ההורים שלך.״ הוא השיב. ״מה את מצפה? שנגיד להם שלא אכפת לנו מה הם חושבים? שנברח יחד?״

רוז רצתה להגיד לו כן, אבל היא ידעה שהיא לעולם לא תעשה משהו כזה להורים שלה. ״אבל..״ היא היססה. ״אבל-״

״רוז.״ הוא אמר לפתע. ״אני מצטער,״

היא הביטה בו. ״אתה לא יכול לדעת. אולי הם יבינו? סקורפיוס, אולי הם יקבלו את זה?״

״הם לא, כי אנחנו לא זוג. ולא נהיה.״

רוז טעתה. הלב שלה היה לגמרי בסדר קודם. עכשיו הוא נשבר. נשרף. התפוצץ.

היא נעמדה ויצאה מהכיתה במהירות, מתאפקת לא לבכות.

״מה עשית לה?!״ אלבוס נעמד, נועץ מבטים בסקורפיוס, וממהר לצאת בעקבותיה. סלגהורן נאנח.

״מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?״

כולם הביטו בסקורפיוס. הוא שתק, משפיל את מבטו. ״זה עניין פרטי, פרופסור. הדעות שלי ושל העלמה וויזלי חלוקות.״

״אז בפעם הבאה, אם תועילו לא לריב במהלך השיעור...״ מלמל סלגהורן וחזר ללמד. סקורפיוס נאנח בשקט.

הוא שנא את זה, לפגוע בה ככה. אבל אולי רק ככה היא תבין, אולי רק ככה היא תתרחק ממנו כמו שהיא אמורה.

הוא רק רצה להגן עלייה. הוא ידע שהמשפחה שלה תכעס. הוא ידע שהמשפחה שלו תכריז שהוא כבר לא חלק מהמשפחה. הוא ראה אותם. הוא הכיר אותם.

ובכלל, מגיע לה מישהו יותר טוב ממך, קול זעיר בראשו ציין בשקט. אתה חייב להודות, אתה לא הבחור הכי טוב בעולם. מכל הבחינות.

סקורפיוס התעלם מהקול. הוא לא ידע אם זה המצפון או הוא עצמו או מה לא - הוא גם לא רצה לדעת.

הוא הרגיש מבטים בגבו, מאין תחושה מעיקה כאשר יודעים שמישהו מביט בך. הוא ידע שאלו החברות של רוז, מתכננות בשקט איך לפגוע בו חזרה.

כל הגריפינדורים היו משוגעים, לדעתו. כולם, מלבד רוז. למרות שהוא קיווה שהיא תשנא אותו. כך כל הבלגן הזה יפסק.

הפרק הקודם		הפרק הבא