האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

הפרק שלך

הוא נשם עמוק והסתובב.
"היי לילי", הוא אמר בשלווה.
"היא נעצה בו מבט זועם. "ג'יימס, מה אתה עושה?!"
"הוא שם לסיריוס שיקוי אהבה בכוס", הוא אמר לה, וסימן על סיריוס שעכשיו נעלם מהאולם עם מישל.
היא הסתכלה עליו כמה שניות ואז שפתה התעקלה בבוז.
"אל תאשים את סוורוס בזה שהחבר שלך אידיוט", היא אמרה.
"את... את לא מאמינה לי?!"
"לא, אני לא מאמינה לך, פוטר", היא אמרה בקירירות.
פוטר? חזרנו לפוטר?!
"חשבתי שהוא השתנה, ברור שטעיתי", היא אמרה לו. "ולא רק לגביו", היא הוסיפה בשקט.
"לילי..." הוא ניסה להסביר לה, אבל קול מאחוריו קטע אותו.
"פוטר וסנייפ, למשרד שלי עכשיו!" הוא הסתובב לאט.
הפרופסור מקונגל עמדה בפתח, הבעת זעם על פניה.
"לילי..." הוא ניסה שוב, אבל היא התחמקה ממנו, ובלית ברירה הוא מיהר בעקבות מקונגל.

היא הלכה מהר,והוא היה צריך כמעט לרוץ כדי לעמוד בקצב שלה.
"פרופסור..." הוא אמר לגבה המתרחק, אך היא דברה.
לא משנה מה הוא עשה לך, פוטר, זוהי אינה תגובה ראויה לשום מצב!"
הם הגיעו למשרדה והיא פתחה את הדלת והורתה לשניהם להכנס.
ליד השולחן שלה עמדה מדאפ פומפרי, האחות.
היא מיהרה אליהם ובדקה את סנייפ.
היא הרימה את ראשו למעלה ובדקה את אפו, ואז למרבה המזל היא הכריזה "הוא לא שבר כלום", וניקתה את הדם מבגדיו בהינף שרביט.
"תודה לך, פופי", אמרה מקונגל ונכנסה אחריהם לחדר.
מדאפ פומפרי הנהנה, מלמלה משהו על הנוער של היום ויצאה מהחדר.
מקונגל נכנסה אחריהם, ישבה על הכיסא מאחורי שולחנה, ואז זימנה בקסם כיסא שעמד ליד כיסא העץ הנוקשה שכבר עמד שם.
הם התיישבו מולה, מביטים בפניה החמורים.
"דבר ראשון", היא אמרה בקול רגוע יותר, "חמישים נקודות יורדות מבית גריפינדור."
ג'יימס ידע שזה הוגן, וכמעט לא אמר כלום, אלמלא הגיחוך המרוצה של סנייפ לידו.
"אבל פרופסור-"
"- וזה יכול לעלות לשישים פוטר", היא אמרה לו בקול חמור, והוא שתק בזעף.
"וכמובן, אני אפילו לא צריכה להגיד שמסיבה כזו לא תתרחש בשנה הבאה. עכשיו, פוטר, ספר לי בבקשה מה קרה."
"הוא גרם לסיריוס לשתות שיקוי אהבה", הוא אמר, מנסה להחזיק את הזעם שלו.
זה עצר אותה, בדיוק כמו לילי.
"זה נכון, סנייפ?" היא הטתה את ראשה לעברו.
"לא", הוא אמר בשלווה.
"מה?" ג'יימס לא האמין שסנייפ ישקר ככה.
"פרופסור, אני נשבע לך, אני לא סתם הייתי מרביץ לו..." הוא אמר לה, מתעלם מסנייפ.
"בעקבות מקרים קודמים בהם אתה כן סתם הרבצת לו, קשה לי לקבל את הטענה הזו", היא אמרה לו בפנים זעופים, וג'יימס לא ידע איך להוכיח לה.
"את לא יכולה לתת לו וריטסרום או משהו?" הוא שאל ביאוש.
"אני בטוחה שאתה יודע טוב מאוד פוטר שאני ממש לא יכולה לתת לו וריטסרום או משהו", היא אמרה בכעס, וג'יימס ידע שהוא רק מסתבך עוד ועוד ממילה למילה.
"פרופסור, באמת, אני נשבע לך, סיריוס..."
הוא לא ידע אם הוא אמור עכשיו לספר לה את כל הסיפור של סיריוס ואליסון.
"פוטר, אני מודה שזהו תרוץ מאוד יצירתי, אבל אני מאוד מתקשה להאמין לך", היא אמרה וסידרה את המשקפיים על אפה.
"יש לך עונש אצלי, כל השבוע."
"פרופסור!"
"אני עייפה, פוטר, והעונש שלך עלול רק לגדול."
"לילה טוב, פרופסור" אמר סנייפ בנימוס וקם ממקומו.
"מרוצה, סנייפ?" ג'יימס שאל אותו בארסיות כשיצאו מחדרה.
"מאוד", הוא אמר לו בחיוך רחב, ואז ירד במדרגות שמובילות למרתפיי העינויים.

"וואו, אתמול היה ממש כיף, לא?" אמר סיריוס בהתלהבות כשהתעורר. "ועם אליסון?
"אההה סיריוס, אתה זוכר שראינו את סנייפ עם השיקוי הזה?" אמר לו ג'יימס בזהירות.
"נו?"
"אז, אממ, זה היה שיקוי אהבה."
"נו, אז?"
"והוא שם לך את זה במיץ דלעת..." המשיך רמוס.
החיוך של סיריוס דעך קצת.
"וזה גרם לך אהה, להתאהב קצת במישל..."
"איככ מישל?" סיריוס רטן.
"כן, ו.. כנראה בהשפעת השיקוי אתה נישקת אותה..."
סיריוס החוויר.
"ואליסון ראתה אתכם..."
"לא!"
,אני מצטער, סיריוס..." מלמל ג'יימס.
אפשר היה לראות את האמת במה שסיפרו לו כשירדו לחדר המועדון.
אליסון והחבורה שלה הסתכלו עליהם בשנאה רבה מהרגיל.
"אוי, מעולה!" הוא גנח.
הם הגיעו לארוחת הבוקר, וג'יימס ישר חיפש את לילי.
הוא היה חייב, פשוט חייב להסביר לה מה קרה אתמול, אבל כשהוא מצא אותה זה לא הצליח לו.
הוא ניסה לסמן לה ללכת הצידה כדי שיוכלו לדבר, אבל היא פשוט הסיטה את ראשה והתעלה ממנו.

הוא לא התכוון לוותר.
הוא הסתתר בתוך ארון המטאטאים שהיה ליד האולם הגדול.
הוא פתח קצת את הדלת כדי שיוכל לראות את מה שקורה בחוץ, ואז הוא ראה את לילי עוברת ממש לידו.
הוא הושיט את ידו החוצה ומשך אותה.
היא פלטה צעקה, אבל הוא שם את ידו על פיה, כך שקולה היה מעומעם.
הוא סגר את הדלת, חושך מוחלט השתרר, ואז הוא שחרר אותה.
"מה אתה עושה?!"
"את מתחמקת ממני!"
"אז אתה צריך לגרור אותי לתוך..." היא הסתכלה סביבה "ארון מטאטאים?"
"אם זו הדרך היחידה לדבר איתך, אז כן!" הוא אמר לה.
"ועל אתה צריך לדבר איתי?" היא התיישבה על קופסאות קרטון סגורות ושילבה את ידיה.
"על אתמול, לילי", הוא אמר אמר בשקט והתיישב מולה.
היא לא ענתה.
"את באמת לא מאמינה לי? את באמת חושבת שאני משקר?" הוא שאל אותה,עוקב אחרי הבעות פניה בדריכות.
"אנ לא יודעת ג'יימס בסדר, אני לא יודעת", היא התפרצה פתאום, "אני פשוט לא מאמינה שסוורוס היה עושה משהו כזה."
"תאמיני לילי, תאמיני", הוא רטן.
"למה בכלל אתה חושב שהוא עשה את זה?" היא שאלה בתוכחה.

"סיריוס ואני ראינו שהוא החזיק ביד שיקוי אהבה", הוא אמר לה, והחליט לא לספר לה איך בדיוק הוא הוציא את זה ממנו."ואז, פתאום, סיריוס מתנהג יותר מטורף מבדרך כלל?"
היא פתחה את פיה להגיד משהו, אבל ג'יימס, שכבר ממש נגמרה לו הסבלנות, קטע אותה בגסות. "נו באמת, לילי, סיריוס אידיוט, בסדר, אני מסכים איתך, אבל באמת נראה לך שהוא היה עושה את זה? עד שסוף סוף הצליח לו עם אליסון נראה לך שהוא היה הורס את זה ככה?"
לילי ניסתה להסיט את מבטה, אבל ג'יימס עקב עם עיניו אחרי עיניה.
"טוב, טוב, בסדר", היא אמרה לבסוף, "אולי סוורוס כן עשה את זה, אבל עדיין, למה אתה התנהגת ככה?!" היא הרימה אליו את עיניה בנחישות.
אוי לא, הוא קיווה שהם לא יגיעו לנושא הזה.
"אוף, לילי את באמת לא מבינה אותי?" הוא שאל. "סנייפ הרגע הרס לחבר הכי טוב שלי את מה שהוא רצה בערך הכי בעולם, מה אני אמור לעשות? פשוט לשבת בשקט? לא לעשות כלום?"
היא לא אמרה כלום.
אני הולך להרוג את סנייפ אם בגללו הכל יהרס לי עם לילי, הוא חשב בזעם.
נו קדימה לילי, נעבור את זה, נכון, כל זוג רב לפעמים..." הוא ניסה להגיד לה, לא ממש משוכנע בעצמו.
"אה, אז עכשיו אנחנו זוג?" היא שאלה בהתגרות וכרכה את ידיה סביב צוורו, וג'יימס ידע שהחלק הכי נורא כבר מאחוריו.
"אז מה אנחנו?" הוא שאל אותה וזז כדי שתוכל לשבת לידו.
היא חייכה ונתנה לו נשיקה קטנה.
"בוא, אנחנו נאחר", היא אמרה ומשכה אותו החוצה.
היא התחילה ללכת לכיוון המדרגות, אבל ג'יימס משך אותה אליו וחיבק אותה.
"אני מצטער, לילי", הוא לחש לה.
היא באה לענות לו, אבל אז הם שמעו צעדים במסדרון.
הוא שחרר אותה במהירות, והם הסתובבו כדי לראות מי זה.
דמבלדור בדיוק נכנס למסדרון, ונראה היה שהוא ראה אותם מחובקים לשנייה.
"לילי, ג'יימס, אתם לא מאחרים לשיעור?" דמבלדור שאל בחביבות בלי לשאול אף שאלות.
"כן, פרופסור, מצטערים", שניהם מלמלו.
"כדאי שתלכו, או שכולם יחשבו שקורה משהו", הוא קרץ, ואז הפנה אליהם את גבו והמשיך ללכת.
לילי וג'יימס מיהרו ללכת, מתאפקים לא לצחוק.
כשהיו בטוחים שיצאו מטווח השמיעה של דמבלדור הם פרצו  בצחוק גדול.
"יופי, עכשיו נהיה נושא הרכילות הבא של המורים" רטן ג'יימס ולילי צחקקה.
"טוב, הוא צודק, בוא." היא אמרה, והם מיהרו לכיתה של פליטיק.
ג'יימס פתח את הדלת, וכל המבטים נחתו עליהם.
"ג'ימס, לילי, למה אתם מאחרים?" צפצף פרופסור פליטיק שעמד כרגיל על ערמה של ספרים.
"אהה... הייתה לנו שיחה עם דמבלדור", הוא אילתר.
לילי הרימה לעברו גבה.
"טוב, שבו בבקשה במהירות", הוא אמר להם.
ג'יימס בחן את הכיתה, והמקומות היחידים הפנויים היו בשולחן אחד בשורה האחרונה.
הוא זז הצידה ונתן ל-לילי לעבור אותו וללכת ראשונה, והא ידע שכל התלמידים עוקבים אחריהם.
"תלמידים", פליטיק אמק וכחכח בגרונו. "בוא נחזור לנושא שלנו..."
"היינו בשיחה עם דמבלדור?" היא לחשה לו כשפליטיק חזר לדבר.
"טוב, באמת דיברנו איתו..." ג'יימס לחש לה והיא גלגלה את עיניה לעברו.
למרות שהיו בשורה האחרונה, התלמידים הגניבו אליהם מבטים ל השיעור, וג'יימס ניסה להתעלם ממנה כמיטב יכולתו.

"וואו, הייתי בטוח שהולך להיות שם קרב", אמר סיריוס בסוף השיעור. "כבר התחלתי לתכנן את ההלוויה".
ג'יימס גלגל את עיניו. "אל תנסה להתחמק, רך כף, דברת איתה?" שאל ג'יימס, שניסה להסיט את נושא השיחה.
החיוך נמחק מפניו בבת אחת. "לא, היא פשוט לא מוכנה לדבר איתי", הוא אמר בפרצוף חמוץ. "אני לא יכול להגיד לה שזה היה שיקוי אהבה, כי היא אפיילו לא מקשיבה לי!" הוא אמר, ספק מיאש ספק כועס.
"אני הולך להרוג את סנייפ", הוא מלמל.
הייתה שתיקה של כמה שניות, ואז רמוס אמר להם "הלילה יש ירח מלא..."
"וואו, שכחתי מזה לגמרי", אמר ג'יימס. עם כל ההתרגשות מהמסיבה הוא בכלל לא זכר את זה.
"הירח המלא הלילה?" מלמל סיריוס, ונראה היה כאילו עלה לו רעיון.
"כן... למה?" שאל רמוס, שכמו ג'יימס, גם הוא הכיר את הנימה הזו.
"סתם, סתם", אמר סיריוס בחיוך. "אני צריך ללכת לרגע, נתראה אצל מקונגל", הוא אמר ורץ.
ג'יימס העיף מבט ברמוס, שמשך כתפיים.
"סיריוס..." שניהם מלמלו והמשיכו ללכת.

"סיריוס, מה זה היה?" שאל אותו ג'יימס בערב בחדר המועדון.
סיריוס חייך אליו. "בוא רק נגיד שלסנייפ יהיה קשה לשים לאנשים שיקויי אהבה במשקה שלהם בזמן הקרוב..."
"מה?"
"הוא כל כך רצה לדעת מה הסיפור של רמוס, אז עכשיו הוא יודע..." הוא אמר באדישות.
"מה זאת אומרת עכשיו הוא יודע?" שאל ג'יימס בתחושה קלה של אי נוחות.
"אמרתי לו מה הוא צריך לעשות כדי לראות אותו."
"מה זאת אומרת אמרת לו מה הוא צריך לעשות? אז הוא עכשיו ילך לצריף המצווח...?"התחיל ג'יימס לשאול, ואז קלט כמה המצב חמור.
סיריוס הנהן בעיניים בורקות.
"סיריוס, בבקשה, בבקשה, בבקשה, אני מתחנן, תגיד לי שלא אתה לא רציני."
"רציני לגמרי", הוא חייך.
"סיריוס, הוא יכול למות", הוא אמר לו, קיווה שברגע שסיריוס יבין מה הוא עשה הוא יתעשת.
"זאת הכוונה, גאון."
ג'יימס הכיר צד אחר של סיריוס.
הוא ידע שהוא יכול ללכת רחוק בנקמה שלו בסנייפ, אבל לא כל כך רחוק...
"סיריוס... אתה... אתה מטורף!"
"לא, הוא מטורף", הוא אמר בכעס. "הוא צריך לדעת לא להתעסק איתי."
"רגע, איפה רמוס?" הוא לא האמין שרמוס היה נותן לו לעשות משהו כזה.
"הלך."
"הוא כבר הלך לערבה המפליקה?"
סיריוס הנהן.
אז זה אומר ש...
הוא חצה את חדר המועדון במהירות ורץ החוצה.

אני ממש מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות את הפרק אבל כמו שכתבתי בתגובות של הפרק הקודם הייתי די עסוקה השבוע, אבל אני מנסה לכתוב תפרקים הכי מהר שאני יכולה
תודה רבה על כל התגובות והביקורות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא