אטלנטיס

נכנסתי פנימה.

"נו, בת ים טיפשה, מה את חושבת על המבצר היפה שלי? כאן התחבאתי כשברחתי מהמשטרה שלכם" הוא אמר לי. לא יכולתי לדבר. הייתי מוכת בתדהמה.

"באמת חבל שהם לא מצאו אותי נכון?" אשדון אמר לי.

"תשבי על הכורסה!" הוא פקד עליי. התיישבתי. הוא לקח חבל והתחיל לקשור אותי.

"אה, וכדי שלא תבלבלי לי את השכל..." הוא אמר וחייך חיוך זדוני.

"לא, בבקשה, אדוני, אשדון.." התחלתי לבכות.

"שתקי!" הוא סינן.

"אדוני. אל תירה בי.. בבקשה" אמרתי. 

הוא לקח חתיכת בד. הוא קשר לי אותה על הפה.

"עכשיו לא תוכלי לדבר" הוא סינן.

בכיתי. רציתי לברוח משם.  התחרטתי על שיצאתי בכלל מהמרפאה. היה שם כל כך טוב. לא הייתי צריכה לדחוף את האף שלי.

"ועכשיו, יקירה, הקשיבי למה שאני מתכנן לעשות לכם. הקשיבי הייטב" הוא חייך.

---------------------------------------------------------------

נקודת המבט של לין:

"את בטוחה?" אמר ג'ייק.

"כן. חייבים למצוא את אשדון. הוא חטף את קייט" אמרה מיריאניה.

"אבל אין לנו מושג לאן הוא הלך!" אמרתי. 

"שמעתם מה היא אמרה. אני לא מאמינה שהיא בוגדת." מיריאניה אמרה.

"גם אני לא. אבל אין לנו זמן לזה עכשיו. צריך ללכת חפש את אשדון." אמרתי.

"לאן אתם חושבים שאתם הולכים?!" שמענו קול מאחורינו. זה היה המלך.

~שעתיים קודם לכן~

"ובכן ידידיי, אני מאוד מאוד מאוכז מכם." אמר המלך.

"אבל אדוני, אם תיתן לנו להוכיח לך שאנחנו מצטערים" אמרה מיריאניה.

"אני יודע שאתם תצטערו, בשביל זה נתתי לכם את העונשים הללו" אמר המלך.

"אדוני, אנחנו לא יכולים להיות בעונש. לא עכשיו. קייט בסכנה." ג'ייק אמר.

"סליחה? אתם הלכתם לחפש את קייט לבד, לא הודעתם לי בפעם הראשונה שהיא נחטפה, ועכשיו רוב הסיכויים שהיא נחטפה שוב, ואתם רוצים ללכת?" אמר המלך.

"אין לכם חוצפה?! כבוד? משהו?! אתם נשארים כאן. רק בגללכם קייט במצב הזה. הצבא שלי יילך לחפש אותה" אמר המלך.

"אבל אדוני, אנחנו יכולים לעזו" אמתי.

"אתם יכולים לקבל את העונש שלכם בשקט. לכו לסדי, היא תיקח אתכם לחדרים שלכם. ואל תנסו לברוח. הצבתי כבר שומרים בחדרים שלכם." אמר המלך. הלכנו משם.

"אוף, זה כל כך לא הוגן" מילמל ג'ייק.

"אני מסכימה איתך" אמרה מריאניה. הלכנו לחדר המלך, שם נמצאת העוזרת שלו סדי. 

הושטתי יד כדי לפתוח את הדלת.

"שש" אמר ג'ייק.

"מה אתה רוצה?" סיננתי.

"יש שם מישהו. " הוא לחש.

"אתה רוצה שנצוטט?" הופתעה מיריאניה.

"לא, אני רוצה שנציץ ונקשיב" ג'ייק אמר.

"זה נקרא לצוטט, מוח אצה" לחשתי.

"לא, לצוטט זה להקשיב לשיחות של אחרים. אנחנו גם  נראה שיחות של אחרים" ג'ייק אמר וחייך.

מיריאניה נאנחה.

ג'ייק פתח קצת את הדלת. הסתכלנו פנימה. סדי הייתה שם. ועוד מישהו. הוא היה מכוסה בגלימה ארוכה.

"שמעת מה הוא אמר. את היית שם" האיש בגלימה דיבר. היה לו קול נמוך.

"כן הייתי, אבל עד שלא אקבל את הכסף -"

"סדיניה, את יודעת שמקבלים את הכסף אחרי שמשלימים את המשימה שהאדון נותן עלייך" הוא אמר.

"אני יודעת , אבל" היא אמרה.

"בלי אבל,  זה לא כל כך קשה. תמציאי ותביאי את התוכניות, המהלכים של הצבא של אטלנטיס. ואז, תקבלי את הכסף" הוא אמר.

"בסדר" היא נאחה.

"אל תסתבכי עם האדון סדי. אני מגיע לכאן בעוד שבוע מהיום. באותו השעה. אני רוצה שתביאי את מה שהוטל עלייך. ואם לא.. אני לא יהיה אחרי לגורלך סדי" הוא אמר.

"אתה יודע שאני אעשה כל מה שאשדון רוצה." היא סיננה עליו.

"אני יודע, סדי, אני יודע, פשוט בזמן האחרון את התעכבת עם המשימות שלך. אשדון לא אוהב אנשים שמאחרים." הוא אמר והסתלק.

"היא עובדת עם אשדון?!" אמר ג'ייק מזועזע.

"ג'ייק!" מריאניה סיננה עליו. אבל היה מאוחר מידי. סדי גילתה אותנו.

התחלנו לרוץ.  יצאנו מהארמון.

"אנחנו צריכים ללכת לחפש את קייט. מיד. עכשיו" אמרה מיריאניה.

~שעתיים לאחר מכן~

"אני שאלתי אתכם שאלה! מה אתם עושים?!" אמר המלך.

הפרק הקודם		הפרק הבא