מלחמת האהבה

הייי!

הפרק מנקודת המבט של קורי, קחו לתשומת ליבכם...

" אמ.... שלום??" גמגמה איליין למראה הילדה המוזרה. שערותיה שהגיעו עד לברכיה היו אסופות בשתי צמות, עיניה החומות הגדולות זרחו בשל האור הרב שזרם מהחלון.

הייתה לה חצאית ג'ינס צמודה וחולצה דהויה שעליה כתוב בצבע כתום: " התותחים מצ'אדלי". פניה היו שחומות ומאורכות. " כן, בטח, בואי שבי" אמרתי בנימוס והסתכלתי על אילין במבט נוזף.

" תודה" היא אמרה בעליזות והתיישבה לצידה של איילין. " קוראים לי ג'יימי אלן. איך קוראים לכם?" שאלה. " אני אילין תומאס, וזה אח שלי, קורי תומאס" חזרה איילין לעשתונותיה והשיבה.

" אהההה! אז אתם אחים! לא הבנתי איך אתם כל- כך דומים!" היא פרצה בצחוק גדול והסתכלה על שיערנו הג'ינג'י כאש. אני ואיילין החלפנו מבטים נבוכים. "אמ... ככ-כן, אני מניח שכן" אמרתי.

היא פתאום הרצינה והסתכלה אל תוך עינינו הכחולות. " אתם יודעים לשמור סוד, נכון?" היא שאלה בלחש. הנהנו, סקרנים. היא התקרבה אלינו וסיפרה לנו.

" אל תגלו לאף- אחד, אבל ברחתי מהבית" אמרה ג'יימי. " מ-מה??" שאלנו בבהלה ונרתענו לאחור. אולי זה לא היה רעיון כל כך טוב להזמין אותה לשבת איתנו, חשבתי.

" כן", היא אמרה, עיניה מבריקות מהתרגשות. לא נראה כלל שהעובדה שאנחנו מפוחדים ויראים הפריעה לה. " ההורים שלי מתו, ודודה שלי זלדה לקחה אותי אליה. היא הייתה מרשעת.

אז בגיל עשר ברחתי מהבית, ולקחתי את המזוודה של ההורים שלי איתי. כשהם מתו היא לקחה אותה. וזה מה שמצאתי שם" היא החוותה על החולצה שלה.

" ו- איך, איך, את יודעת שאת קוסמת?" העזה אילין לשאול. " אה-הא!" קראה ג'יימי והם קפצו לאחור פעם נוספת. " זה החלק המעניין".

" קיבלת את המכתב?" שאלתי. לא יכולתי להתאפק. " כן! קיבלתי אותו חודשיים לפני יום הולדת אחת- עשרה, שחלה באוגוסט. שלחו לי גם כסף לקנייה של כל הדברים. אני מקווה שזה ילך חלק".

נרעשים ונרגשים התפלאנו מהסיפור של ג'יימי. ילדה שחיה שנה ברחוב? היא כנראה מאד אמיצה. לא ממש חשבנו על ההשלכות של לחבור לילדה שכזאת.

" אתם רוצים להיות החברים הכי הכי טובים שלי?" שאלה ג'יימי. " כן... אין לי בעיה..." אמרה איילין ושלחה בי מבט של שאלה. הנהנתי בראשי לאות אישור וקראתי:" בסדר!".

היא הקיפה את כתיפינו בחיבוק גדול. " נהיה החברים הכי הכי טובים לנצח נצח" היא לחשה שדמעות זולגות מעיניה. היה ברור שהיא מתרגשת ושאף פעם לא היו לה חברים ממשיים.

הנהנו בראשנו. אף- אחד מאיתנו לא ידע ובטוח שלא חשד שזה באמת יקרה.

הפרק הקודם