זה פשוט בלתי אפשרי!

אני יודעת שלא פרסמתי הרבה זמן - יותר מידי זמן - ואני ממש מצטערת.

מקווה שהפרק הזה ינחם אתכם :)

לדעתי הוא לגמרי שווה את זה!

ההכרה חזרה בצורה איטית מאוד וגם לא רצויה במיוחד... מבעד לאישונים הסגורים ריצדו עיגולים בשלל צבעים, ולאורך הגוף כולו שוב ושוב גלי רעד, שנגרמו מקולו משונים, שהוא לא הצליח לזהות כרגע. ההרגשה הייתה טובה, מדהימה ומרטיטת חושים ממש, וגם טיפה מחניקה. באיזור הבטן התחתונה שלו שררה תחושה מתוקה, הוא חש בחום ולהט מטורפים, כאילו מגמה חמה זורמת בתוכו, ודראקו, למרות שלא היה לו מושג מה מתרחש, קיווה בכל לבו שהתחושה המיוחדת הזאת לא תגמר לעולם.

עם זאת, לכל טוב מגיע הקץ, והוא שאף אוויר בחוזקה, כאשר הזכרונות היכו בו, כמפולת שלגים עוצמתית, מנפצים בן-רגע את התחושה העילאית - 'פוטר!!! לא-לא-לא!!!!!!!' דראקו ניסה לפקוח את עיניו, חש בהתקף פאניקה משתלט עליו, מעורב בתענוג שמעולם לא חש בעבר. הקולות המשונים, שגרמו לנשימתו לרעוד, התבררו כגניחות שלו עצמו, אשר הוא לא הצליח להפסיק. הכל מסביב ריצד, התקרה הזרה שמעל ראשו נעה והתפתלה והתחושות שלו הלכו והתבהרו, מאפשרות למאלפוי להבין, שבזה הרגע מישהו עושה משהו עם הזין שלו!

כאשר הוא הצליח לבסוף, לאחר מאמצים ארוכים, לנתק את ראשו מהכרית, התגלה מול מבטו המרצד מראה, אשר גרם לדם שלו להלום בעוצמה בעורקיו, וללבו לנסוק לגבהים עצומים - מעל מפשעתו שוב ושוב עלה וירד ראש בעל שיער שחור מבולגן ומוכן להפליא.

'אני חולם. זה פשוט בלתי אפשרי! לא...' קיווה דראקו, מסרב להאמין שכל זה קורה במציאות. הארי-פאקינג-פוטר מוצץ לו! וכדאי לציין, שהוא עושה זאת במקצועיות רבה - מעסה בעדינות את אשכיו, ומכניס כמעט את כל האיבר אל פיו, בזמן שהוא עושה דברים מדהימים לגמרי עם לשונו, ותוך כדי כך גונח בשקט בתיאום עם תנועותיו. דראקו היה חייב להודות, אמנם בחוסר רצון מוחלט, שמעולם לא הרגיש טוב כל כך!

"פוטר, מה אתה עושה?.." הוא נאנח בצרידות, עוקב אחרי המראה של הזין שלו, מופיע ונעלם בתוך הפה החם והמיומן.

עסוק בפעולותיו, הנער התעלם מהשאלה, מגחך בלבד, ובאותה נשימה גורם לרעד מתוק לכל אורך גופו של מאלפוי.

'זה לא נכון, לא אמיתי, לא אפשרי!' המשיך ההיגיון לזעוק, אך לעצור את החוויה המדהימה לא היה לו לא כוח, וגם לא רצון. דראקו רצה להיאנח בתסכול, אך במקום זאת הוא פלט זעקה קולנית של הנאה, כאשר ברגע הבא הוא גמר, היישר אל תוך הפה הלוהט.

הנער שישב בין רגליו לא נראה נגעל כלל, והמשיך את פעולותיו, משחרר את איברו של הבלונדיני לחופשי, רק לאחר שמצץ ממנו את טיפת הנוזל האחרונה.

"בוקר טוב, ממי," אמר הגריפינדורי בעדינות, מלקק את שפתיו, ואז מתכופף היישר אל עבר פניו של מאלפוי, מביט עמוק אל תוך עיניו של מאלפוי, שהביטו בו חזרה במבט מטושטש של אחרי אורגזמה. הוא רפרף עם שפתיו על שפתי הנער השני, משאיר עליהן טעם חמצמץ.

"פוטר... התחרפנת לגמרי!!!" אמר דראקו ברעד, חוזר לעצמו באיטיות. היכולת לחשוב חוזרת אליו בהדרגתיות. הוא הביט סביב, חוקר את הסיטואציה. והנה ממצאי החקר: הוא שכב קשור למיטה בחדר לא מוכר, בחברתו של פסיכופט. "עזוב אותי!!! אתה לא מבין מה אתה עושה!"

"אני? אני מבין מצויין!" ענה פוטר בביטחון, "אתה לגמרי בשליטה שלי עכשיו, וזה בדיוק מה שאני צריך בשביל הנקמה שלי!"

בהתחשב באירועים האחרונים, לדראקו לא היה צל של ספק באיזה סוג נקמה בדיוק מדובר.

"פוטר! אתה מצצת לי הרגע! לדראקו מאלפוי! האויב שלך! אתה מבין את זה?!"

"אני מבין את זה, בדיוק כמו שאני מבין שזה היה הרגע הכי טוב בחיים שלך!"

"איזה שטויות!" קרא דראקו בזעם, מאדים תוך כדי כך. הוא, כמובן, ענה מתוך עקשנות בלבד, למרות שעמוק בפנים הוא הבין שפוטר צדק.

"כן-כן! אל תתווכח, חמוד שלי. הגניחות המתוקות שלך ענו במקומך!" פוטר התקדם לכיוונו, מתיישב על ירכיו של דראקו ומלטף בעדינות את קצהו של הזין שלו, שהציץ מתוך הרוכסן הפתוח של מכנסיו.

'טוב, לפחות אני עדיין לבוש! ואיזה אצבעות נעימות יש לו...' נגיעותיו גרמו לדראקו לשכוח לרגע את התנגדותו, אך הוא חזר לעצמו במהרה.

"אתה עילפת את פילץ'!"

"...עם השרביט שלך!"

"אתה לא תתחמק מזה כל כך בקלות! הפוטר שאני מכיר לעולם לא..."

"ואתה בטוח, שאתה באמת מכיר אותו? את הפוטר הזה, שאתה מדבר עליו?" קטע אותו הגריפינדורי, מצמצם מבט, "אני בספק." הוא ענה על שאלתו שלו. "אבל אני  יותר מאשמח לערוך היכרות קרובה ביותר בינך לבין הפוטר שאתה רואה כרגע!"

"אתה יודע, בטח מחפשים אותי כרגע!!! אתה לא יכול פשוט ככה לחטוף בן אדם ולעשות לו מה שאתה רוצה!"

שפתיו של החוטף התעקלו לחיוך, כזה שלא מבשר טובות.

"אל תדאג, עד שמישהו יבין שנעלמת ויתחיל לחפש אותך, אני אספיק לעשות לך כל מה שאני מתכנן!

דראקו ניסה להשתחרר, אך פוטר, היושב עליו, מנע ממנו כל תזוזה, מצמיד אותו בחוזקה אל המיטה. 'אגב, למה הוא לבוש, עדיין?! אם הוא תכנן לאנוס אותי, אז כבר מזמן היה אמור להתפשט!'

כאילו קרא את מחשבותיו, פוטר חייך, ידיו מתקרבות אל עבר צווארון חולצתו, מתחילות אט-אט (יותר מידי לאט!) לפתוח את הכפתורים.

"מה אתה מתכנן לעשות לי, מניאק מדזיין?!" דראקו ידע מראש מה תהייה התשובה, אך היה חייב לשאול. ליתר ביטחון...

"נמממ, כרגע אני מתכוון להתפשט, ואז, כנראה, להכניס את הזין שלי לתחת שלך." ענה פוטר בביטחון, מחייך חיוך עקום.

ללא התייעצות עם מוחו, הזין של דראקו נרעד למשמע ההצהרה, מאשר את התפתחות העניינים הזו. 'מרלין, רק שהוא לא שם לב לזה!' אך התקווה, כמובן, התגלתה כלא אפשרית.

"הו, אני רואה שהזין שלך תומך ברעיון שלי! כמה נחמד!"

"אל תיגע בי!!!" צייץ דראקו, מביט בפוטר, הפושט את חולצתו.

"אני לא נוגע בך. בינתיים."

דראקו היה חייב לציין בפני עצמו, שטעה בגדול, לגבי מראהו של פוטר - הבחור ממש לא היה אנורקסי. להפך, כל גופו היה שרירי ומחוטב. על בטנו הופיעו קוביות, שהתפתחו כמובן כתוצאה מאימוני הקווידיץ' הרבים. המראה גרם לדראקו לחשוב על כך, שלא יתנגד להעביר את לשונו על כל אחת ואחת מהן.

"מוצא חן בעיניך?" שאל פוטר, מבחין במבטו הבוחן של הבלונדיני.

דראקו האדים והניד בראשו לשלילה. תגובתו גרמה לפוטר לצחוק.

"על מי אתה עובד?!" הוא משך, זורק את החולצה לקצה החדר.

"תרד ממני, סוטה מין!!!"

פוטר נשען עם כפות ידיו על הכרית, משני צידי ראשו של דראקו, מנסה להביט אל תוך עיניו. "סוטה מין?! ומי גרם לי להיות כזה, אה?" הוא שאל בתגובה, ומבלי לשמוע תגובה התכופף לעבר אוזנו של הסלית'ריני ולחש, "נכון! סוטה מין אחר!"

מאלפוי לא הספיק לומר מילה, כאשר פוטר החל לנשק את צווארו, פעם יורד מעט אל עבר תחילת איזור בית החזה, פעם עולה עד סנטרו, מונע ממנו את היכולת לחשוב בהיגיון ומכריח את לבו לפעום במהירות כפולה ומכופלת.

"אכן כן, אתה סוטה, דראקו מאלפוי," חזר על דבריו הארי, מנשק אותו קרוב מאוד לשפתיו, ידיו פותחות במהירות את כפתוריו חולצתו של הנער השני. "סוטה קטן, פחדן ועלוב..." נשיקה קלה על השפתיים האטומות, "אך, עם זאת, גם היצור הכי מדהים, מושך וסקסי בכל בית הספר המחורבן הזה..."

נמס בין הנשיקות החמות, דראקו בכל זאת הצליח לשים לב למילותיו האחרונות, והופתע לא רק מהתיאור המאוד לא רגיל שפוטר השתמש בו כדי לתאר אותו, אלא בעיקר לעובדה שהוא קרא להוגוורטס - בית ספר מחורבן! 'זה לא פוטר.... זה לא הפוטר האמיתי... הוא בחיים לא היה אומר דבר כזה!' מוחו עדיין הצליח להיאחז בקצוות של חוטי מחשבה, לוגיקה ומציאות, ומאלפוי הבין, לאחר התאמצות רבה, שהמטורף הזה היה יכול לבצע בו את זממו עד לאובדן חושים, באיזה עיקול נסתר של המסדרון. הוא לא היה צריך לבזבז את זמנו על להביא אותו לחדר הזה, לא היה צריך ללטף אותו, לנשק אותו וכמובן שלא לדבר אתו. אז, אולי נשאר לו, בכל זאת, איזה קצה של מחשבה בריאה?

"ואני מתכוון לזיין אותך!"

לא, לא נשאר.' - ענה לעצמו דראקו, בתערובת של חרטה והקלה מסויימת ולא ברורה.

"אני חושב, שזה יהיה עונש מספיק על כל הסבל שאני עובר בגללך!" המשיך פוטר, מצצמיד את גופיהם.

"פוטר, אתה חולה נפש!" נאנח דראקו בכוחותיו האחרונים, מנסה שלא לשים לב לתחושה המדהימה שגופו חווה, בכל מגע עם גופו של הגריפינדורי. "סוטה!"

"סוטה?" קרא פוטר, מפסיק לרגע את פעולותיו. "בו נבהיר רגע את המצב, אהבה שלי."

לבו, שלא הפסיק לרגע את דהירתו הפראית, פספס מספר פעימות, ממש כמו בקוד מורס. 'מה... מה... מה הוא אמר?! אהבה?..'

"אני שוב אגיד את זה - אתה הסוטה מבנינו. רק סוטה היה מסוגל לחשוב לתת למישהו אחר חרא כזה!

"זה היה הרעיון של בלייז! אז תנקום בו!" ענה דראקו, למרות שממש לא רצה לחשוב על מצב שבו חברו הטוב נמצא במצב הזה במקומו.

גופו הגיב בכניעה לנשיקות הרטובות והנגיעות הרכות, מתמסר לתחושות המדהימות. היה קשה להתנגד.

"אבל אתה זה שרצה את תשומת הלב שלי," ענה פוטר בהתגרות, מעביר את שפתיו פעם נוספת על שפתי הסלית'ריני. "דראקו..."

הארי כבר קרא לו בשמו הפרטי היום, אך לשמוע זאת פעם נוספת מפיו של אויבו הנצחי, היה לא רק לא רגיל, אך גם אירוטי בצורה לא יאומנת, וכאשר החוטף שלו העביר, שוב, את לשונו על גבי שפתיו, דראקו היה צריך להפעיל את כל כוח האיפוק שלו, כדי לא לפתוח אותם, ולהרשות לה להיכנס פנימה.

'לא! אני לא אתן לזה לקרות! בשום אופן לא!'

"פוטר, לא..." נאנח מאלפוי, כאשר ידיים חמות נסגרו על איברו, אך פוטר לא שם לב לכך, מתחיל להזיז אותן מעלה-מטה, ממשיך למלמל ולנשק את חזו של הבלונדיני.

"ומי עוד, אם לא סוטה, מתחבא מעבר לפינה ומסתכל על מישהו אחר מאונן, הא?"

נזכר בסצנה, לה היה עד ממש לא מזמן, דראקו נשך את שפתיו, נמס מבושה.

"למרות שזה דווקא מחמיא שאהבת כל כך את הקטן שלי," ('קטן שזה משו!') "שאפילו הכנת העתק!" ועם המילים האלה הוא התרחק מעט, משחרר את איברו של דראקו, ובעודו נעמד על יד המיטה, פנה להוריד מעצמו את מכנסיו.

מאבד את יכולת דיבורו, מאלפוי, פעם נוספת, הביט כמהופנט בפוטר, שפותח את חגורתו, את רוכסנו, ולאחר מכן מוריד את מכנסיו, יחד עם התחתונים, חושף סוף-סוף את... הו, הזין של פוטר הופיע מולו, אחד לאחד כמו שדראקו זכר אותו - מדהים כל כך, מושלם פשוט, גדול, נפוח ועומד, מוכן לפעולה. וכל השלמות הזו הייתה קרובה אליו כל כך!.. היה נראה, כאילו צריך רק להושיט יד ואפשר יהיה להגיע אליו! אבל ידיו, לצערו, נותרו קשורות בחוזקה אל המיטה...

'הוא ידפוק אותי... ידפוק אותי... עם זה! הו, מרלין, תן לי כוח...' חשב דראקו בייאוש, בוחן במאה עיניים את המראה השמיימי שנגלה אליו. ההבנה המדאיג שבקרוב מאוד משהו כה גדול יבוא במגע עם ישבנו, גרמה לו להרגיש בו זמנית גם דאגה, וגם חרמנות בלתי יתוארת. הוא עצם את עיניו בחוזקה, נושם בצורה מקוטעת, פונה אל מרלין בפעם המי-יודע-כמה, מבקש לא רק כוח, אלא גם בריאות!

"אז, מה אתה אומר, המקור יותר טוב מחתיכת העץ, לא?" שאל פוטר בשחצנות, נהנה מהמבט הארוך שנועץ הסלית'ריני באיברו העומד.

'ללא ספק!' ענה מאלפוי בלבו, מנסה שלא להביט יותר לעבר הגריפינדורי.

מתקרב, פוטר שחרר במהירות את רגליו של דראקו. רגליו, שנרדמו מהשהייה הממושכת באותו המצב, סרבו להקשיב, ודראקו לא הצליח לגרום להן לעשות דבר, כאשר החוטף הוריד ממנו את מכנסיו ותחתוניו.

"פוטר!!! אונס זה מעשה פלילי! אם אני אספר על זה, ישימו אותך באזקבאן!" צעק דראקו, כמה שיותר בכעס, מנסה להתגבר על המבוכה והבושה שחש. הוא מעולם לא חש חס אונים כל כך, חלש כל כך, כמו עכשיו, בעודו שוכב, קשור אל המיטה, לבוש בחולצה פתוחה בלבד.

"אתה לא תספר." ענה פוטר בבטחה.

'אתה צודק.' הסכים דראקו כמעט ולא מיילל מרוב אפיסת כוחות, ואז משתנק, כאשר הבחור השני נשכב עליו, גורם לאיבריהם להיצמד, חוזר לנשק את צווארו.

"איך אתה תוכל להסתכל לי בעיניים אחר כך, הא? האצילות הגריפינדורית שלך תצליח להכיל את העובדה שירדת לשיא השפל ואנסת אותי?!"

אם לדראקו הייתה אפשרות כרגע לדפוק את הראש בקיר - הוא, כנראה, היה עושה זאת. 'פוטר, הרי, ימשיך לחיות כרגיל, לא זוכר כלום מכל זה. אבל אני...'

"שאלה טובה," ענה פוטר, נושך את קצה אוזנו, "אבל היא לא מעניינת אותי עכשיו."

"עכשיו לא מעניין אותך כלום, חוץ מהזין של עצמך!"

פוטר קימט את מצחו, מהנהן. "מה שנכון - נכון. למרות שהקדשתי תשומת לב כמו שצריך גם לשלך!"

דראקו גיחך בצורה הכי קרה שיכל, למרות שרעד עבר באיבר המין שלו, בכל פעם ששמע את פוטר אומר אמירה דומה.

נראה היה, שהוא עומד 'להיצלב' על המיטה הזו... על היום, דראקו מעולם לא היה למטה, אך הוא הניח שאם הוא יהיה, הפעם הראשונה תהייה כואבת. ואיך הוא יכול לצפות למשהו אחר, כאשר מולו נמצא בחור חרמן, מטורף ובעל זין עצום?! במוחו התרוצצו הזכרונות על הפנטזיות מהסוג הזה, אך הוא ניסה בכל כוחו לכוון את מחדבותיו לכיוונים אחרים, בתקווה להגיע לרעיון שיעזור לו להיחלץ מהמצב הזה.

המחשבות שלו אכן שינו כיוון, אך הכיוון שהן בחרו היה ללא ספק מפתיע - וכלל לא זה שדראקו ציפה לו! הוא הרגיש דקירה קלה של קנאה, כאשר שאל, "פוטר, ומה עם האהבה שלך?.." הוא בלע רוק, "הנוצות של הפייתר זהרו כל כך! אתה לא חושב שאתה שובר את הלב לבנאדם הזה, מי שזה לא יהיה?!"

"דראקו מאלפוי דואג למוסר שלי! כמה שזה נודע ללב!" נחר פוטר, "אהבה - זה אהבה, וסקס - זה, בסך הכל, סקס! וזה כל מה שאני צריך ממך."

'חשיבה סלית'רינית. רק למה זה פוגע בי כל כך?!'

"אוקיי," הוא אמר ברצינות, לאחר דקת מחשבה, "תשחרר אותי... אני רוצה לעשות אתך סקס. אני... לא אתנגד."

'אולי רק קצת, כדי להצליח לברוח מפה כמה שיותר מהר - וכמה שיותר רחוק!'

"עד כמה אתה חושב שאני מפגר?!" קרא פוטר, ממצמץ, ואחר כך חייך. "אני מאמין רק למה שאמרת בהתחלה - אתה רוצה לעשות איתי סקס!"

"חלאה!"

'טוב, נו, היה שווה לנסות.' דראקו החל בכל הכוח להתפתל ולנוע, מנסה להעיף את פוטר ממנו, אך ניסיונותיו רק למגע נוסף בין גופיהם. ההתנגדות אט-אט נרגעה, מתחלפת ברצון עז וציפייה.

"אתה מתוק כל כך..." לחש פוטר, מעביר את לשונו על שפתיו של הבלונדיני. הפעם, דראקו לא התאפק וניסה לנשוך את הלשון המרגיזה, אך הצליח רק לגרום לגיכוח מרגיז עוד יותר מהצד השני. "זה שיפור!"

'פאק!'

דראקו היה מודאג נורא, והזין הנפוח, שהשתפשף שוב ושוב במפשעתו רק החריף את המצב, כאשר התחושה רק הולכת וגוברת עם כל נשיקה של יריבו. גופו שלו בגד בו סופית, איברו נעמד גם הוא, מבקש, מתחנן למגע, לקרבה. גרונו התייבש, ורעד חזק תקף אותו - הפחד מפני הצופן לו הלך והתחזק. נראה היה, כי פוטר מבחין בכך, משום שהוא העביר מיד את ידיו לאורך מותניו של הסלית'ריני, ממשיך ונעצר על ישבנו. הוא הביט בו, ברצינות מוחלטת, ואמר, "אני לא אכאיב לך... אם לא תתנגד." המילים נשמעו בטוחות ובצורה מפתיעה גם מרגיעות ורכות, "אתה, הרי, רוצה... רק תן לי..." לחש פוטר, מלטף אותו בעדינות. "מה יש לך להפסיד?"

'באמת, מה יש לי להפסיד?' הדהד קול בראשו, 'אולי, רק את הכבוד שלי... הוא, הרי, ממילא ישכח הכל. אז מה מפריע לי לשכב איתו?'

ההמשך יבוא!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא