רק אחת מהחבר'ה - בתרגום

פרק 15

התרפסות

פרד ישב על הספה, עדיין מדוכדך, כשכדור נייר נזרק על ראשו. "למה זה היה?" הוא שאל את אחיו. ג'ורג' משך בכתפיו וחיכה. מרוגז, פרד פתח את כדור הנייר וקרא אותו. הוא הביט באחיו באשמה והניח את המכתב מהרמיוני על השולחן מולו.

"אז, מה אני אמור לענות?" ג'ורג' התיישב לידו, מעיף את שיערו מפניו.

"אני לא יודע, ג'ורג'. אני מרגיש כמו זבל."

"זה קורה כשאתה מתנהג כמו אחד כזה."

"תודה."

"תמיד." ג'ורג' מרפק אותו קלות. "בחייך, פרד, מה קורה? רגע אחד אתה שקוע בפוצי-מוצי עם ציפור האהבה שלך וברגע הבא אתה נותן לה כתף קרה ואנחנו כבר לא אוכלים במחילה. מה קרה?"

"אני מטומטם."

"יופי, יהיה קל יותר לתקן את זה בדרך הזו." הם חייכו אחד אל השני.

"בסדר," הוא נאנח, יודע שאחיו התאום יצחק עליו והוא לא ציפה לכך במיוחד. "זוכר את היום בו הם באו לחנות?" ג'ורג' הנהן. "ובכן, היא הזכירה שהיא התגנבה עם הארי ורון החוצה לזמן מה. על זה אמא כעסה עליהם."

"אז מה הביג דיל?"

"אני מגיע לשם. זה החלק בו אני הופך למטומטם. לא יכולתי שלא לחשוב עליה מצטופפת יחד איתם תחת גלימת ההיעלמות." הוא ראה את תחילת חיוכו של ג'ורג' מופיע. "אני יודע, אני יודע, היא לא מחבבת אותו. אבל לעזאזל, התחלתי לקנא בכל זאת ומאז אני מתנהג כמו זבל."

"אני יודע שרון היה דיי אובססיבי לגביה לפני כמה שנים אבל אחי, זה נגמר. הוא לא מחבב אותה בצורה הזאת יותר. הוא לגמרי בעניין של החברה של קייטי, ליאן. הוא אפילו שלח לה ינשופים במהלך הקיץ."

"אני לא מודאג בגלל רון."

"הארי?!" ג'ורג' צחק בקול רם. "אתה בטח צוחק עליי. היא לא מחבבת אותו! ועד כמה שאני יודע, הוא לא מחבב אותה גם כן. למען האמת, אני מתחיל לחשוב שיש לו משהו לאחותנו הקטנה.

"ג'יני?!"

"לא, אחותנו הקטנה האחרת. כמובן שג'יני. תסתכל עליו כשהוא לידה, זה דיי מצחיק למען האמת. עם זאת,אני לא חושב שהוא הבין את זה עדיין. לראשונה הייתי רוצה לחזור לבית הספר. זה יהיה אדיר לצפות בו מגמגם סביבה כמו שהוא עשה ליד צ'ו צ'אנג."

"כן, ג'יני ממש לא תהיה סבלנית לגבי זה." פרד חייך כשחשב על כך, לא רק בגלל ג'יני, שידע שהיא עוד מחבבת את הארי, אבל גם בגלל שאם הארי באמת חיבב את ג'יני אז אולי הוא לא יבלה כל כך הרבה זמן עם הרמיוני. "בסדר, אם כך. אנחנו צריכים לעשות טיול למחילה מחר לארוחת הערב, ואז נוכל לצפות בהארי."

"טוב. בנתיים, אתה צריך לכתוב להרמיוני ולספר לה שעזרתי מאוד בלהחזיר לך את השפיות." פרד הסכים בהנהון וחיפש אחר קלף חדש. "אתה באמת מחבב אותה, הא?"

"כמובן, ראית אותי מתנהג כמו שמוק אי פעם?"

"לא. אבל אם להיות כנה, זה קצת מערער." פרד הרים את מבטו אל חיוכו הענקי של אחיו. "עוד כמה זמן נוכל לראות פה ילדים ג'ינג'יים סבוכי שיער מתרוצצים פה, חכמים מדי לטובתם שלהם?"

"וגם קונדסאים." פרד קפא בעיניים רחבות, לא באמת מאמין שהוא אמר את זה הרגע. "אל תזכיר את זה אף פעם." חיוכו של ג'ורג' נהיה כמעט גדול מפניו. "הו, תסתום את הפה."

הרמיוני ישבה בחדר הישן של התאומים שבו הארי שהה. חברה כהה השיער שוב חפר על מאלפוי, ולא נראה שזו הפעם האחרונה. רון אסף אספקה לבית הספר, והנהן מדי פעם להארי כדי לרצות אותו.

הרמיוני, עם זאת, שקעה בחלום בהקיץ על פרד. היא הייתה מבועתת מהמחשבה שתחזור לבית הספר מבלי לומר שלום. היא אפילו שקלה להשתמש בפלו כדי להגיע לדירה שלו ולסדר את העניינים איתו. אם היא לא הייתה חוששת מתגובתה של גברת וויזלי היא כבר הייתה עושה זאת. המחשבה על להיתפס כשהיא עוברת על החוקים החרידה אותה. בנוסף, היא לא רצתה שאימו של החבר שלה תעריך אותה פחות.

למזלה, ינשוף חום-צהבהב יפיפה בחר ברגע הזה להיכנס בחלון. הבנים היו כל כך עסוקים בפעולותיהם שאף לא אחד מהם הבחין בו. הרמיוני גלגלה את עיניה וקיבלה את המכתב מהציפור, נותנת לה את אחד החטיפים של הדוויג לפני ששלחה אותה לדרכה. כשקראה את המכתב חיוכה גדל.

הרמיוני היקרה מכל,

אני וג'ורג' באים מחר לארוחת הערב. אני מקווה שתמצאי מקום בליבך להקשיב לי בשעה שאני עושה מעצמי צחוק. אני מבטיח להיות מבויש כראוי ולהסביר את הסיבה המביכה להתנהגות-רון שלי. ג'ורג' מוסר שהוא היה לעזר רב בהחזרת השפיות שלי ומגיע לו מזמוז מעריך. אמרתי לו שזה ייקרה על גופתי המתה, אז תוודאי פעמיים שזה אני לפני שאת מתחילה למזמז מישהו.

שלך,
פרד המתרפס
(אבל עדיין נאה להפליא, כמובן)

"מה זה?" רון ניסה להציץ מעבר לכתפה.

"רק מכתב מפרד. הם באים מחר לארוחת הערב." היא נאבקה לשמור על הבעת פנים רגילה אך לא הצליחה הרבה.

"זה אומר שהבעיה נפתרה?" שאל הארי.

"אני מקווה. אני לא יודעת אפילו למה זה התחיל."

"נשמע כאילו הוא עומד לספר לך, לא?" אמר רון. היא הנהנה בתקווה. "ואת עומדת לספר לנו אחר כך, נכון?"

"אממ... אולי. זה תלוי במה שהוא יאמר." היא ענתה בכנות.

נראה שעבר נצח לארוחת הערב של יום המחרת. הרמיוני בילתה את כל אחר הצהריים בהתכוננות להגעתו של פרד. היא לא הייתה בטוחה באיך שעליה להתנהג, במיוחד כשיהיה עליה לברך אותו לשלום. היא החליטה שתחכה עד שתראה איך הוא מגיב לפני שתגיב בעצמה.

הם הגיעו לבסוף כשכולם התיישבו לארוחת הערב. "הגיע הזמן," רון רטן. "אמא בדיוק הסכימה לתת לנו להתיישב לאכול במקום לחכות לכם, אידיוטים."

"שפה, רון." אימו קראה לעברו. נדמה שמצב רוחה הואר ברגע ששמעה על הגעתם המתוכננת של התאומים לארוחת הערב. "ובכן, למה אתם מחכים? תתיישבו."

הקבוצה מילאה את הצלחות והעבירה מנות סביב השולחן. הרמיוני המשיכה לנסות לתפוס את עינו של פרד, אבל הוא היה נחוש שלא להסתכל לכיוונה. למעשה, הוא צפה בהארי לאורך כל הארוחה. הנער הצעיר יותר לא הבחין בכך מאחר ובילה את הארוחה בשיחה עם ג'יני. כשהרמיוני סיימה את הפודינג שלה, היא הסתכלה על פרד ומצאה אותו מביט בה. טוב, הגיע הזמן. הוא חייך אליה והיא שקלה לרגע אם כדאי לה לחייך בחזרה. מכל מקום, החיוך שלו החל להתנדף והיא מצאה את עצמה מחזירה לו חיוך קטן. היא ראתה אותו לוקח נשימה עמוקה ומהנהן לעצמו.

פרד חשב לרגע שהיא לא תיתן לו הזדמנות להסביר. היא לא השיבה לינשופו, לא שהוא האשים אותה אחרי איך שהתנהג. הוא בלע במהירות כשהיא חייכה אליו, מדחיק את הפחד ולוקח נשימה עמוקה. הוא נעמד והחווה בראשו לכיוון היציאה, מרגיש הקלה כשראה את הנהונה. הוא החל ללכת לכיוון הדלת והרגיש את ידה של אמו על זרועו, הוא בחן אותה והיא חייכה, מתחילה לגרש אותו ואת הרמיוני מהחדר.

הם יצאו לגינה בדממה, לא נוגעים אבל קרובים מספיק כדי שיצטרך להזיז את ידיו סנטימטרים ספורים על מנת לקחת את ידה. הוא חשב שעדיף לדחות את זה לאחרי שיסביר. הם הגיעו לעץ האלון הגדול ופרד אסף את עצמו כשהיא נשענה על העץ, מחכה שיתחיל.

"הרמיוני, אני יודע שהתנהגתי כמו אידיוט ואני ממש מצטער." הוא הסתכן במבט בפניה. היא הביטה בו באינטנסיביות, כאילו מנסה לראות את האמת שמאחורי ההצהרה הזו. הוא התעלם מהרצון לקרוע את עיניו משלה והשאיר את מבטו עליה, יציב, כדי שתדע שהוא דובר אמת.

"למה?" הוא התכווץ מהכעס שבקולה.

"קינאתי," הוא מלמל כל כך בשקט שלרגע והפתע ששמעה אותו.

"זה מגוחך, בכלל לא ראיתי את שיימוס." היא הניפה את ידיה לאוויר.

"אני יודע, לא מדובר בשיימוס." הוא עצר לרגע, לא רוצה להודות בכך בפניה אבל מודע לכך שאם לא ידבר, היא לא תסלח לו. "מדובר בהארי."

"סליחה?"

"מדובר בהארי." הוא אמר בקול והשפיל את מבטו.

"הארי?" הוא הנהן. "הארי כמו הארי פוטר? החבר הכי טוב שלי?" הוא הנהן שוב, נשאר דומם. "אתה משוגע?! למה לעזאזל קינאת בהארי?" על פניה נראתה הבעת תדהמה מוחלטת.

"ז- זה פשוט... זה היה מטופש. אני יודע את זה, בסדר? אבל אמרת שהתחמקת עם הארי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שלושתכם תחת גלימת ההיעלמות הזו ושניהם תמיד יחד, את מחבקת אותו כל הזמן. הוא –"

"זה מספיק, פרד." היא קטעה אותו. "בסדר, קודם כל, אני רוצה להבהיר לך שאני לא נמשכת להארי בשום דרך שהיא. הוא כמו אח עבורי, ואני אחות עבורו, ואני יודעת ששמת לב לזה. אני לא מחבקת אותו כל הזמן, אבל אני כן עושה את זה לפעמים, אני מצטערת אם זה מרגיז אותך, אבל זה לא עומד להשתנות. הוא אחד החברים הכי יקרים לי ואני לא יכולה להתרחק ממנו בצורה כזאת, הוא קרוב אליי כמעט כמו שג'ורג' קרוב אליך, ואני לעולם לא אבקש ממך להתרחק ממנו." היא עצרה לרגע כדי לתת לו לעכל את דבריה.

"לא חשבתי על זה ככה."

"טוב, אז עכשיו כדאי שתתחיל." היא הושיטה יד ולקחה את שלו. "אי אפשר לומר שגלימת ההיעלמות נוחה בשום דרך או צורה. אנחנו גדולים מכדי שנוכל לחלוק אותה בנוחות, במיוחד עם רון. אפילו אני חייבת להתכופף כדי שהגלימה תכסה את כולנו, זה ממש לא נוח ולעתים אפילו כואב. שום דבר בזה לא יכול להיות רומנטי או מושך. ולסיום, כן, אני עוקבת אחרי הארי והגחמות המטורפות שלו. לפעמים אני חשובת שהוא השתגע לגמרי, אבל אם משהו יקרה לו ואני לא אהיה שם כדי לעזור לו, אני לא יודעת מה אני אעשה."  היא נעצרה לרגע ולחייה האדימו. "פרד, אני ממש מחבבת אותך ואני לא רוצה שזה יגמר בגלל שאתה חושב שאני מחבבת את הארי. אתה יכול בבקשה לדבר איתי לפני שאתה משתגע וחושב שאני מחבבת מישהו אחר?"

פרד פתח את פיו וסגר אותו כשהבין שהוא לא יודע מה לומר. במשך דקה שלמה הוא הביט על ידיה שאחזו בידיו. "גם אני ממש מחבב אותך, ואני מאוד מצטער. אני פשוט... אני מתחרפן טיפה כשאני חושב שתהיי בהוגוורטס בלעדיי, ואני דואג שתשכחי אותי ותתחילי לצאת עם מישהו מפגר כמו שיימוס. חוץ מזה, כל העניין עם שיימוס יצא מכלל שליטה, אני מתכוון, ברצינות, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי. ג'ורג' צחק לי בפנים כשסיפרתי לו."

"אני שמחה שחשבתי לכתוב לג'ורג'. אני באמת חייבת לו מתנת חג רצינית השנה." היא חייכה חיוך מרושע. "או שאני פשוט יכולה לתת לו את 'מזמוז ההערכה' ואז אני אוכל לראות בדיוק עד כמה אתם זהים."

"את לא!" פרד זינק אליה והיא ברחה ממנו, צוחקת.

הפרק הקודם		הפרק הבא